274 גיל 13, 16, 18

 הנושא הזה, הגיל בו ארצה לחיות מפרנס המון פנטזיות טרום-שינה שלי. אצלי זה קשור בראש ובראשונה למשיכה מינית, להזדמנויות מיניות מוחמצות ולמימוש תשוקות בלתי אפשריות בגילי הנוכחי ובסטטוסים השונים בהם אני נמצא יומיומית.

אני גם קושר את התשוקה הזו לאלמוות, כמו איזה הסכם עם חוצנים - בהמשך לסיפור מד"ב שקראתי שבו הגיבור זוכה לחיי נצח ולעוד כמה תכונות חשובות מחייזרים "טובי לב" - מקבל נעורי נצח, חיי נצח ומשלם מחיר לחוצנים, מהו? [לא מסגיר את המין האנושי, אבל הראש שלי פתוח לגמרי עבורם לכשירצו, מתי שירצו.]

אינני עיוור ליתרונות הנהדרים של חזרה לגיל ההוא מבחינה אקדמית ואינטלקטואלית, אם כבר: מתמטיקה, פיזיקה כמקצועות אותם אני לומד ברצינות, שפות [אגב, תת נושא - יכולת למידת שפות אחרי שמיעה של משפט או שניים מפי יליד, או יכולת טלפטית להעתיק את כל מבנה השפה שלו מהמוח שלו לשלי].

לא ויתרתי על אזור התנועה והגוף, שם האהבה הכי גדולה שלי, שבגללה אני לא מוחל לאבי עד היום, הריקוד. לומד ריקוד, ולומד את כל סגנונות הריקוד האנושיים, יש לי זמן כידוע. אני גם לומד אומנויות קרב מכל העולם.

כל זה כשאני באחד משלושת הגילים האלה. בטח במהלך עשרות שנים אולי מאות, אבל הובטחו לי חיי נצח. לגבי גיל 13, שאולי נחשב קצת מוקדם לתאוות מיניות, לפחות אני "איבדתי" את תמימותי בגיל צעיר מאוד,[לא, לא עברתי הצקה, הטרדה, אונס.. ממש לא] כך שזה לא נראה לי חריג.

185 - אולי תצאי מחלומותיי

 אמי ע"ה נפטרה לפני 17 שנים. היתה בת 80, הכריע אותה גידול במוח. מהרגע שהכה בה ועד מותה עברו 3 שבועות. לא חושב שסבלה, כי כמויות סמי הסימום שהלעיטו אותה בם, ישירות לווריד היתה אדירה.

אבי האריך את חייה בשבוע, כי הפקיר אותה ל"מדע" ששרף לה את המוח בהקרנות כדי לחקור, וידוע היה שהיא תמות בכל מקרה. משהודיע לי על מותה, הכריח אותי לבקר את הגופה המתה ואף לנשק אותה : תנשק אותה, תלטף אותה. לא תראה אותה יותר.

לי ישנם חשבונות בלתי פתורים אתה מאז שנפטרה והצלחתי להבין דברים רבים אודותיה ואודותיי, על חייה ועל בחירותיה.

מאז ועד היום זכרה מעורר בי כעס ועוינות, אני מדבר עליה בצורה שלילית אם בכלל אני מדבר עליה.

אבל משהו בלתי פתור או אולי פתיר יש אצלי, כי היא מופיעה מדי פעם בחלומותיי. שניים אחרונים, בהפרש של יום זה מזה:

הראשון, באיזו ישיבה, היא מנהלת אותה. לא ממש נראית כמוה, אבל האנרגיה היא שלה ממש. היא לא מפסיקה לגעור בי ולהעליב אותי.

השני, יותר מפורט והזוי לגמרי, 

גם היום אמי באה להזכיר לי, אמנם אני מתה, אבל חיה. לקחה אותי עם קבוצה של זקנים מטורפים לסיור מחזות-זמר במערות ובאולמות מטים ליפול בת"א. ליד אחד מהם היה שיטפון של מיץ אדום. כשחזרנו לאולם הסיוטי, והתחילו שם לשיר בציבור, הגברת ישבה על הברך שלי באמרה: התגעגעתי אליך.

אמרתי לבת זוגי - יש לך ד"ש יום אחר יום מחברתך הטובה. למה היא באה אליי ולא אלייך.

בררר

אין לי כל ענין ורצון להפגש אתה, לא עכשיו ולא בעתיד.

29 - ענייני שוליים

 אני אוהב לחלום. חלק מהסיפורים האחרונים שלי הינם עיבוד של חלומות. אני זוכר את החלומות המורכבים והצבעוניים שלי כמעט על בורים. אינני שוכח חלומות, במיוחד את אלה שגחים להם לפני היקיצה, בבקר או אחרי ה"שלאף-שטונדה" או ה"סייאסטה" הקבועה.

בהיותי בעל חרדות [ כיוסף בעל החלומות] חלומות רבים דיסטופיים, קשורים למוות, בין אם אישי ובין אם של היקרים לי ביותר. אחרים מכילים פרידות "קורעות לב" - אני קם עם מועקה בלב, ממש! - וחלקם, חלומות שרבים מכירים, אבדן דרך. אם האוטובוס המוכר משנה מסלולו, כניסה לרכבות שנעות באיזורים מוזרים בעולם, או לפעמים כניסה לקניוני ענק רב-לשוניים, רב-גזעיים ונכון מדי פעם איזה חוצן או שניים באים אף הם.

מודה ומתוודה שיש לספרות שאני קורא ולסדרות הטלוויזיה שאני צופה בהן השפעה רבה. גם האווירה הכללית בחוץ [ רחוב, עיר, מדינה, מקום עבודה, תלמידים ] משפיעה עליהם מאוד. אני יכול בהחלט לראות קשר בין תחושה של עצב עמוק וקשה לבין חלום דיסטופי שמותיר אותי מרוסק עוד יותר.

אני גם יודע מהו הזמן של החלומות הנוראים - בדרך כלל שנת הצהריים מולידה חלומות ביעותים יותר משנת הלילה. בדרך כלל - אם שכחתי לקחת את התרופה בזמן, לא הקפדתי על יציבות הסוכר [ ולא חשוב אם הוא גבוה או נמוך ] ישנה אפשרות לבעתה.

אבל, ליד החלומות האחרים שאני חולם, והיכולת של "האני" להציל אותי תמיד ברגע האחרון, ויהיה זה עוזר על טבעי [ נכון למדתי לעומק את הסיפור העממי, ועדיין קורא אותן בהתלהבות ], קרוב משפחה שאינני מכיר, הילדים או הנכדות שלי וגם בת זוגי שמגיעה ברגע האחרון בדרך פלא, ישנם אותן חלומות מפוארים, אותם אני מספר בקיצור נמרץ לבת זוגי, וחלקם אף מעובדים לסיפור.