אני רוצה להתחיל בסטטיסטיקה, או ליתר דיוק באחורי הקלעים של הפוסטים, שם יש לכותב אפשרות לראות כמה הגיבו, כמה הקליקו [אם קראו, זה לא ברור], וישנה גם אינפוגרפיקה פשטנית אבל יעילה.
בשבילי זו היתה התמונה של הגרף צונח למטה, מה שהזכיר לי, את צניחת איבר המין שלנו, הגברים.
אבל ישנם ענינים ברומו של עולם, כפי שכותב לנו הקנקן - אנו עומדים בסיפה של תקופה בה חצי מהבוחרים הם הרוב, והדמוקרטיה מתנהלת כמו ביוון בתור הזהב. הרוב קובע. משיגיע רוב אחר הוא יקבע, כלומר, התפיסה המערבית של מסורות מחייבות, אמנות חברתיות, הגנה על היחיד מפני עריצות הרוב, הכל ייעלם לטובת שלטון ישיר, מסוכן מאוד.
לדאוג או לא?
אני יודע שרבים מחבריי בדקו שוב את הדרכונים שלהם, אני יודע שבארצות הבלקן יש מושבות גדולות של ישראלים. בעבר ירדו למצריים, היום יורדים יוונה, בולגריתה, יוגסלביתה ולא נשכח את מקדוניתה*.
אחרים נרגעים בכך שהם חיים במרכזי אוכלוסיה חזקים, שאין סיכוי שמשרתי הרוע והזדון יפגעו בהם עכשיו, שהרי כידוע, צריך כסף ותומכים מחוץ לכנסת על מנת לקדם מהפכות כאלה, לכן הם מוגנים. ל-כמה זמן?
יש המפנטזים, כולל בימין הליברטאני, שמשפט נתניהו יובילו אחר כבוד לכלא, והימין הקיצוני "יירגע". ישנם שסוברים, שגם בסביבות משפחת חמוריו של המשיח יש אי שביעות רצון מהטירוף, וגם בליכוד, יש השומעים בדברי אמסלם הזועם את "קול התור בארצנו". אחרים מאמינים שמטורללי הימין א-לה בנגביר סובלים משפיכה מוקדמת מטאפורית [אולי גם לא, מה אני יודע], וכך עוד בטרם ישיג את מה שהוא רוצה, הוא יגמור, ישפוך מוקדם מדיי. כלומר, ייעלם מהבימה הציבורית.
אחרים מהרהרים שיתכן והבליץ הזה, הוא כמו המכה במלחמת ששת הימים על מטוסי המצרים, מין מלחמת תודעה שאמורה לשתק ולהפחיד מתנגדים. דמותו של יריב, מזכירה, ובל אחטא בשפתיי, את אותו ביורוקראט הרשע, שנשפט בירושלים, ועליו ובעקבותיו ארנדט דיברה על "הבנאליה של הרוע".
כך או אחרת
בסיפורי מסע אגדתיים, אפיים, עת שלטון הרוע עומד להשתלט לגמרי על הארץ, מהמקומות הכי פחות צפויים מתעוררים כוחות החיים ויוצאים למאבק כדי להגן על הארץ. הסיפור היום מזכיר את תקופת בית שני, ההיסטוריון לבית נתניהו כנראה לא למד כלום, וכנראה יצטרך ללמוד על בשרו את לקח ההיבריס. האם אנחנו נצטרך לסבול מהלקח שלו?
------
*הצורה המוזרה של שמות המדינות נובעת בשל ה"א הכיוון, כמו לנסוע ירושליימה, להגיע הביתה. כיוון שלמעט יוון, רוב המדינות בהן חיים ישראליים באזורי הבלקן מסתיימות ב-ה"א, ה- ה"א הופכת ל-תי"ו כשמצרפים לשם עיצור חדש, במקרה דנן, צורן מטרה, כיוון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה