באמת אינני אוהב לכתוב על פוליטיקה.
תמיד יוצא שמישהו שקורא את הבלוג חולק עליי פוליטית, ואז אני נצבע בצבע מסוים מאוד.
אבל באמת באמת אני מתקשה לעמוד מהצד מול המחלוקת המזויפת, לצערי, שפרצה לאחרונה, בכשרון שלא יאומן להשתלט על השיח הציבורי. דוגמה עכשווית - חדשות הכזב שהיועמ"שית החליטה להוציא את רה"מ לנבצרות. תפקיד חדשות-הכזב, לאיים על בעל תפקיד חשוב מאוד במערכת החוקית של מדינת ישראל.
ידידי הטוב, דן בורנשטיין כתב פוסט ארוך על ההבדל בין תפיסת השמאל את הדמוקרטיה לבין התפיסה של הימין את הדמוקרטיה.
הימין המקיאווליסטי מדבר על דמוקרטיה ישירה, כלומר - הכנסת והרוב בה הם ביטוי לרצון העם. כיצד מבררים את רצון העם? אין ספק שה"עם" קרא לעומק את מצעי המפלגות, הקשיב רוב קשב בחוגים ביתיים, בנאומי כיכרות למידע הדק מן הדק שנפרש שם לאוזניו, מכאן, המסקנה הלוגית היחידה - אנחנו הרוב, כלומר העם יודע היטב מהן מטרותינו, הוא בחר בנו, כי קרא לעומק.. וגו'
רצון העם עומד מעל כל חוק. לאורו יש לפעול. התפיסה המלוכנית הזו של:
L'État, c'est moi' אותה ניסח לואי ה- 14, "המדינה זה אני" התגלגלה אצלינו כך: אני ראש המפלגה, אז אני מייצג את רצון העם, העם זה אני, אני זה החוק. כבר הסברנו איך, רגע לא?! כמו לואי ה- 14 שהתעלל בעמו ושדד אותו, כך רה"מ מתעלל בחצי "עמו" בשם רעיון העיוועים הזה. בפעם הבאה רה"מ אחר, יחליף את כל החוקים, כי הוא מבטא את רצון העם.
לא ארחיב על היסוד ההרסני שיש בגישה הזו, שמבטלת כל הסכמות, חוזים, הסכמים בינלאומיים, ומאפשרת לשליט, הדמוקטטור הרגעי, להדיר את מי שאינו מוצא חן בעיניו מהציבוריות הישראלית, "הוא לא חלק מהעם".
השמאל הרציונלי, שמאמין שבני אדם פועלים באופן רציונלי, נו מנהיגיו קראו את כל הספרים שמדברים על תיאוריית המשחקים, טקסטים מכוננים של הדמוקרטיות המערביות, כאנגליה, כצרפת, כהולנד או כשוויצריה [שמחוץ למדינתם, באפריקה לא התביישו להתנהג כאחרוני הכובשים הספרדיים מלווי האינקוויזיציה], כארה"ב, כקנדה, כיפן וכאוסטרליה, מאמין שיש רק חוק, והחוק מסדיר את כל פעילות בני האדם בינם לבינם. על מנת להגביל את הכוח של דמוקטטורים, דוגמת רה"מ המכהן, שריו הכפופים לו בעיוורון כמעט מלא, או מתוך אינטרסים לעתיד או בהווה, יש לציבור מוסדות נוספים שכפופים לחוק ולכנסת, כדוגמת: היועמ"שית, יועמ"ש לכל שר, פקידים ממונים שתפקידם לפקח על פעילות השר, והם מחויבים לתת דו"ח לבית המשפט, לכנסת. הם נקראים רגולטורים: נגיד בנק ישראל, לדוגמה ועוד מוסדות ממשלתיים-ציבוריים דומים: מכון התקנים, למשל וכו'
המאבק הישראלי כיום הוא בין הרצון לבטל כמעט לחלוטין את מסגרת הפיקוח החוקית ש"חונקת" את "רצון העם" כלומר, רצון רה"מ - הלוגיקה כבר תוארה קודם לכן, לבין הרצון להשאיר את המערכת החוקית והחוקתית איתנה, כי הפלא ופלא היא מוכיחה את עצמה.
מה יקרה בסוף?
ככל הנראה יגיעו לפשרות כאלה או אחרות.
לפחות זו התקווה.
------------------------
דן בורנשטיין - אז מה זה, בעצם, דמוקרטיה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה