629 - הדתה בצבא

 לאור עונשי ריתוק, מאסר לחיילות ולחיילים שעברו על "חוקי הדת" העלה טליק את הנושא הזה:

האם נתקלתי בשירותי הצבאי או במסגרת אחרת בניסיון הדתה?

כל מי שחי כאן ויטען שלא פגש בנסיונות הדתה  לענ"ד מעולם לא עזב את הבועה הלא-דתית בה הוא חי לרגע.

בצבא על אף נסיונות בלתי פוסקים לכפות עלינו התנהגות "נאותה" הצלחנו ל"רמות" את המכ"שים ולאכול חמץ בפסח, לאכול ביום כיפור על אפם ועל חמתם.

היה לי מפקד ממוצא רומני, איש מדהים, שמושג כשרות או לא לגעת בבשר חזיר היה זר לו לגמרי. אוי כמה חגגנו כשנשארנו רק שנינו בתורנות.

בבית הספר שם המשחק הוא הימנעות מהדתה והימנעות מאנשי ימין מהתנחלויות. הכי הצחיק אותי שהיו לי תלמידים שצמו, אבל לא ידעו מדוע. אבא שלי צם, אז גם אני צם. אלה היו בעיקר תלמידים צאצאי העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר. ההסבר החילוני שלי, עם הצגת מקבילות מתרבויות אחרות העניק משמעות לצום שלהם ואולי גם של אביהם.

אני לא מתפלא מ"הקצנה" מסוימת בצבא, אולי זה גם קשור לרצון לקלוט אלפי חיילים חרדים.

בחברה חילונית-דתית כמו החברה הישראלית מטוטלת  ה-החלנה או ה-הדתה תמיד תנוע לצד זה או אחר.

האם אני מודאג?

אני מפנה אתכם לשלוש דיסטופיות שעוסקות בדיוק בנושא הזה:

עמוס קינן - הדרך לעין חרוד

בנימין תמוז - פונדקו של ירמיהו

ישי שריד - השלישי

https://www.hiloni.org.il/blog/26458

469 - למה מערכת החינוך רכרוכית כל כך עם תלמידים? למה אין עונשים?

 מאז היותי מורה, אי אז לפני 42 שנים, סוגיית "שליטה" בכיתה היתה מפתח להערכתך כמורה.

אני זוכר בבית הספר השני בו עבדתי היה מורה שעלה עם אלת בייסבול לכיתה, והציע לי לנהוג באותה הדרך.

מישהו סיפר ששנים על שנים בארה"ב בחינוך הממלכתי, מי שאמר מילה לא יפה קיבל סבון בפה. לא קרה כלום לילד, אבל משער שזו היתה פעם אחרונה שאמר מילה כזאת בכיתה. אני לא ממש בטוח.

אחר אמר שבמדינת ישראל יש עורך דין על כל 120 אנשים. בגוש דן יש עורך דין על כל 20 אנשים. נראה לך מישהו מהמורים או המנהלים מסוגל להתמודד עם כיתה שבה לפחות ל 1–2 תלמידים יש לפחות הורה אחד (או שניים או שלשה…) שהנם עו״ד ??? 

האמת, הסוגייה הזו מטרידה מאוד במערכות חינוך בנות ימינו. "סמכות בעידן של אי וודאות" מסמנת לא רק אובדן סמכות של המורים.ות אלא גם של הרופאים וגופים אחרים שסמכותם חיונית לתפקודם, לכאורה.

בארץ נדמה לי, חילופי השרים בתפקיד, היות תפקיד "שר חינוך" נחשב לפחות מתפקידי שרות אחרים. שני שרים הביעו רצון עז להיות שרי חינוך: פירון וד"ר שאשא-ביטון. שניהם גם החזיקו בתפיסת עולם שלמה, מודרנית ומעודדת שינויים. שאר השרים שהגיעו: הביאו "רפורמה" ועזבו בטרם סיימוה, כולל פירון וד"ר שאשא-ביטון. נאמר: מעשי אבות סימן לבנים, או מעשי הסמכות סימן לכפופים לה. מערכת החינוך מעורערת לגמרי.

לדעתי, לאמיתו של דבר המורים אשמים בכך. בעבר מורים/ות [אגב, גם כיום בחינוך החרדי-העצמאי] השפילו תלמידים, היכו אותם, התעללו בהם [ולא הזכרתי את סוגיית הפגיעות המיניות שהוסתרו]. משהטיוח נעלם ונחשפו הזוועות, האמיתיות, לא היתה ברירה לארגוני ההורים והם יצאו ובצדק להגנת ילדיהם.

האם יש דרך ל"הקשיח" את מערכת החינוך לאור "רכרוכיותה". מהי רכרוכיות? לדעתי, היעדר הגיבוי שמשרה"ח העניק למורים.ות שהותקפו ע"י הורים ותלמידים הוביל לחשיבה מחודשת של מורות.ים ביחס להשלטת משמעת. רדיפה פוליטית של מורים ע"י משרה"ח, תלמידים והורים כל אלה הם "אור ירוק" לפגוע במערכת חינוך שתפקידה לחברת [ to socialize] את התלמידים. גישה מזלזלת במורים מצד ציבורי הורים רבים שבאה לידי ביטוי גם בבתי התלמידים מובילה ל"ריכוך" הקשיחות וחוסר רצון בולט של מורים.ות לעסוק ב"משמוע" התלמידים.

הספר הזה - "המורה" של אלון ארד [https://katzr.net/4ea557] הוא לפי כותרת הסקירה שלו ב'הארץ':

מיקומך באתר

"המורה" הוא טקס קבורה מפואר למערכת החינוך הישראלית

האם לכם/ן יש הצעות? הסברים?

היה היה פעם :-(

https://freeacademic.com/products/1759

229 - ושוב אתכם עם רפורמת מח"ר יש"ב

 עוד לא נגמרה סאגת רפורמת מח"ר

לאור התנהגות חלק משרי הממשלה החדשה, בה כניסה למשרד היא סיבה לבטל כל דבר קודם, כחלק מתרבות הביטול של הימין הרדיקלי בארה"ב וגם חלק מהתעמולה המסוכנת של האיש הכי מסוכן בישראל כיום, שהיא להצביע על הממשלה הקודמת כ"לא לגיטימית", "הפרעה קלילה למהלך הטבעי של החיים", בוז לאחרים, גם השר קיש [ לא שמע כנראה מעודו על "קיש קיש קריא"] סימן בגסות רוח את המעבר מכם "שונאי עצמכם" [ ד"ר יש"ב ורפורמת הבושה שלה, שלא ביטלה את לימודי הרוח, אגב..] אלינו "אוהבי עצמנו", וביטל את הקודם, כלא היה.

לאור זאת, כנראה שנים מאוהדיה הרבים של השרה, ליאור דטל בדהמרקר, וכתבת החינוך של עיתון 'הארץ' שירה קדרי - עובדיה יצאו יום אחר יום בהצגת "מעלות" הרפורמה הגרועה של השרה. זה לבד מראיון אתה, לפני כמה ימים, בו חזרה לצורת היגוי כשל תלביבית בת 16, ילדותית-מתפנקת [איכס] ובין היתר לא היססה לטנף על המורים. נכון, היא לא זכתה לתמיכת המורים, כי כל מורה, הטירון והירוק ביותר, מזהה אנשי חינוך כמוה ממרחק, כצדקנים, מתחסדים, מאשימים אחרים וכו'

הנה מה שפרסמתי ב- טוויטר 3.1.2023

ביומיים האחרונים, שמתי לב, שכמה עיתונאי חינוך, דוגמת #ליאור_דטל מה #דהמרקר מנסים להראות עד כמה הצרה היוצאת ד"ר יש"ב עמדה להציל את מקצועות המח"ר [ מורשת, חברה, רוח] תוך הצגת רעיוני התוכנית והתעלמות מוחלטת מהחורים הלא מוסריים המובנים בה.

לשיטת מעריצי יש"ב, ד"ר לחינוך, התלמיד הישראלי הממוצע היה לומד לחקור על פי ענין, מגלה מחדש את מורשתו, מתנסה בכתיבה קווזי-אקדמית [נגיד, רפרט שנה א'], לומד מיומנויות עתידיות ופוגש אוריינות אקדמית הכי מתקדמת שיש.

יואב קיש עם הפה המגסביר הדוחה שלו מסיג, לשיטתם את החינוך אחורה, בהחזירו את לימודי המח"ר ללימודי בגרות, וכך הוא [ליאור דטל, אב"ח] גם כותב בטור שלו בדהמרקר אתמול: בין המתנגדים היו מורים ותיקים שלא רצו להתחיל ללמוד משהו חדש! וגם חלק מהמורים, חלק גדול, כבר התחילו השתלמויות להוראה מסוג חדש. 

אני יכול לדבר רק על עצמי. ההתנגדות של מורי המח"ר, זו שלא נדחפה על ידי כוחות פוליטיים מהימין בזמן הבחירות

- והם חופשי התערבו וניכסו את המחאה האותנטית לצרכים שלהם - נבעה משתי בעיות מרכזיות: הראשונה זריקת המורים לתוך מערכת משימות מפוקחת חיצונית, כפיית יצירת מחוונים ללא מתן הדרכה, אם בכלל, יצירת מטלות מתוקפות שאין למורה הממוצע שמץ של ידע בהפקתן-יצירתן-הערכתן, וחמור מכך, השנייה ,זכות וטו של ראמ"ה [רשות המדידה של המשרד] על ציוני מורים, ממש כך. 

סיבה פחות דרמטית, אך לא פחות חשובה. שינוי דרמטי וקיצוני בתהליכי ההערכה, דבר שמורה, גם הכי עדכני, טרם למד לבצע כמו שהם דורשים.

אבל ברור, הכי קל להאשים את המורים ואת המפמ"רים, שהתבררו כגדולי הקרנפים, אפילו בקט לא העלה על דעתו התקרנפות קיצונית של מפמ"ריות המח"ר.

Translate Tweet

2

1

144 - חיי מורה עברי

 אולי הכותרת צריכה להיות: חיי מורה עברייה, ומדוע כל כך הרבה מורים צעירים נוטשים את המערכת.

שוו בעיני עצמכם את המצב הזה:

מורה צעירה, נאה, נשואה + שניים, בערך בת שלושים. מחנכת כיתה ובעלת ראש גדול מאוד, כפי שמצפים.

המורה המחנכת עובדת עם נוער בעייתי בביה"ס שאמור להיות נורמטיבי [ לא ביה"ס של שוליים, לא ביה"ס של הזדמנות שנייה, לא ביה"ס עמלני - סתם ביה"ס עירוני רגיל ומשעמם], והתברר שאחד התלמידים איחר/נעדר משיעור, והמורה המקצועית הודיעה לאמו.

התלמיד פנה באיום למורה המקצועית שהעבירה בזריזות את התפוד הלוהט למחנכת*. המחנכת פנתה לתלמיד וביררה את פשר התגובה. הוא הודיע לה שגם בה יפגע, ואכן.. אמר ועשה והחל להפציץ ברשתות החברתיות טענה שהמורה התיחסה אליו יחס לא הולם!

עכשיו, שימו לב:

1. בשל האיום הילד הושעה ליומיים, עפ"י הכתוב בהוראות מנכ"ל משרה"ח. הילד חזר לביה"ס

2. הילד פתח קבוצת ווטס אפ שמעודדת תלמידים לשלוח אליו מידע על המורה והתנהגות בלתי הולמת

3. אם התלמיד בפייסבוק במשך 50 דקות מרצה ומכפישה את המורה

מה קורה עם המורה?

המורה מסרבת לבוא לביה"ס

האיגוד המקצועי עוד לא השמיע קול ציבורי

הרשת בה היא עובדת שלחה מכתב התראה על הוצאת דיבה שמעודד משום מה את הילד ואמו לטנף על המורה, כי הם מפרשים זאת כבריונות

לא ברור לי אם יישהו טרח לפנות לרשת החברתית כדי להוריד את כתבי הרוע כנגד המורה

כלומר -

הילד מוגן לגמרי.

מי מגן על המורה?

לסיכום זריז -

מי שמגיע למערכת החינוך מאידיאולוגיה וללא בעיות פרנסה, אולי יספוג את העוצמה של ה"ביוש" הזה ואפס פעולה כנגד הצד הפוגע. אבל מי שמגיע גם כראיית מערכת החינוך כמקום לפיתוח קריירה, מימוש עצמי וזה מקור פרנסה, לא ממש יסכים לחספוג רעלים כאלה.

אנשי חינוך נדרשים להיות זהירים ולתת לספק מקום - אבל המקום לשני הצדדים, כן?! [גם לתלמיד וגם למורה]

אז מדוע שאדם צעיר, בעל השכלה גבוהה, כישורים בתחומי ידע נדרשים יישאר במערכת החינוך?

וזו תמונה אחת מתוך אלפי תמונות מדי יום במערכת החינוך. ההצלחה של המורים להשניא את עצמם, האיגודים המקצועיים להצטייר כרק דואגים לשכר ולימי חופשה של המורים, התנהגות משרה"ח ביחס למורים וזלזול בהם וכמובן משכורת שמשקפת את היחס האמיתי לאנשי חינוך בסולם הערכים הישראלי - כל אלה עם "הקורונה" [אם כי אלימות כזו התקיימה גם לפני הקורונה ] יובילו את מערכת החינוך לקריסה מוחלטת בשל העדר כוח אדם איכותי, צעיר או אידיאליסטי.

-----------------------------------

*בניגוד לצפוי מורים בקושי פונים להגיש תלונות במשטרה על תלמידים שמאיימים עליהם. יש כמה סיבות: תחושת בדידות קשה והעדר תחושת מוגנות - לא מטעם הנהלת ביה"ס, ובוודאי לא מטעם האיגוד המקצועי. חשש מלפגוש את הילד לאחר הגשת תלונה או את בני משפחתו. [ברב המקרים ילדים מאיימים ומסוכנים מגיעים ממשפחות מסוכנות ומאיימות, וכן, אלה יכולים להיות שועי הארץ כמו אזובי הקיר]

119 - עידוד הלשנה בשיעור מתמטיקה

 אתמול אני מקבל שיחת טלפון מהבת הנרגשת שלי.

הנכדה הגדולה שלי חוזרת מצוברחת מביה"ס, כי המורה לחשבון נזפה בה לפני כל הכיתה "ג' התרשלה בעבודה". חשוב לדעת, שיש לי נכדה פרפקציוניסטית, יורמית שבחיים לא תעז להפריע או להגיש עבודה מרושלת.

מה קרה, שאלה אמהּ, בצעת איזה תרגיל לא טוב? [כי הנכדה שלי היא גם "דרמה-קוויין" ]. לא. זה מה שקרה.

מתברר שהמורָה "הגאון" מושיבה ליד השולחן שלה, בתורנות, תלמיד/ה ותפקידו כל השיעור לכתוב לה במחברת מיהם הילדים הטובים ומיהם הילדים הרעים. נו, הנכדה שלי קיבלה חינוך קצת יותר טוב, והגישה רק רשימת תלמידים טובים, ובגלל זה ננזפה.

ברור לכל בר בי רב, שזו בדיוק שיטת העבודה של הדיקטטורה - עידוד "מלשינים", יצירת מורא ופחד מ"הכוח", וכמובן חינוך אנטי מוסרי במהותו, כי השיפוט מי טוב ומי רע מלכתחילה נטול פרמטרים ברורים, ויתרה מכך ההכרעה המוסרית של הכותב נשללת מידיו.

ובכלל טוב/רע? יש ילדים רעים? [כן, אבל מרביתם, 99% אינם רעים], אז איך קובעים מי הוא רע?

האם הכועסת אחרי שהסבירה לבת שלה, שזו התרשלות ראויה להערכה רבה, אחרי הסבר שילד טוב/רע זה שיפוט שהיא, בגילה, לא יכולה לעשות, ושוב כל הכבוד לה על הסירוב להכנע לדרישה של המורה, פנתה למחנך הכיתה.

הוא, עפ"י עדותה של בתי, בלע את הלשון, נשמע הכי זהיר במלים שלו [חכם, בטח כמוני משוכנע שכל שיחה מוקלטת] ענה לה, שזה לא מקובל עליו, לא מקובל בביה"ס, זו לא שיטה חינוכית ראויה. הוסיף שבמקרה הזה יחס הכבוד שלו לנכדתי כתלמידה וכאדם התגבר. בתי הציעה לדבר עם המורה, הוא ביקש רשות לדבר אתה, לפני בתי.

סוגיה שהטרידה את בתי: האם בתי תפגע, לו המורה תדע מי התלונן? המסקנה שלה: אם המורה תתחיל להתנכל לילדה, יש מחנך, יש מנהלת, יש וועדת החינוך בעירייה וכו' לא הילדה ולא אני אמא שלה עשינו מעשה רע. זהו!

83 - סוף שנה

 זהו. הסתיימה לה שנת הלימודים תשפ"א.

בהיותי עובד בשליש משרה, אני עובד יומיים בשבוע, שני ושלישי, וכך היום אני מתחיל את חופשת הקיץ. שני חובות נותרו לי: הראשון להגיע ביום שישי לטקס הסיום של שכבה ט' בחטיבת הביניים, והשני להגיע למפגש הפרידה של המורים ביום ראשון הקרוב באחת.

מה למדתי מהשנה הזו? 

אני מטבעי אדם שלומד כל הזמן. ובהחלט למדתי כמה דברים חשובים על מערכת החינוך, על מורים, על תלמידים וכמובן גם על עצמי.

1. נדמה לי שהשנה היתה השנה הראשונה בה ראיתי במו עיניי איך כשמחנך/ת כיתה "מפקיר" אותה הכיתה מתפרקת, התלמידים מפסיקים להגיע לביה"ס, בעיות המשמעת צצות ללא הרף.

2. מערכת ניהולית תקינה מחייבת נהלים ברורים ומעטים, פיקוח ומעקב, וגם לצערי קצת סנקציות, אם ממש צריך. כמו ממשלת ישראל שהיתה, כך היתה המערכת אצלנו. כאן ועכשיו, ללא חזון למעט "ציוני בגרות" ואחוזי בגרות.

3. לחץ, חרדה, חרדת ביצוע וכל הנלווים שהפריעו לי במשך שנים ארוכות בעבודתי נעלמו לגמרי. תחושת הבטחון העצמי חזקה, שהובילה לעבודה מאוד רגועה השנה, עד כדי כך, שהסכמתי להגיש כיתה לבגרות בשנת הלימודים הבאה.

4. התלמיד ה"מאומץ" שלי, ילדון חצוף שנשלט על ידי דחפים הרסניים ללא שליטה, עקב התנגדות המשפחה לטיפול מכל סוג יעלה לכיתה יא'. אמשיך לעקב אחריו גם כשאינני המורה שלו יותר.

5. הזום והוראה מתוכננת מרחוק אינם "נורא ואיום". נהפוך הוא. ישנם תלמידים עם בעיות של מוקד סמכות פנימי, שחייבים במפגש יומיומי עם דמות בוגרת במערכת החינוך. ישנם שמערכת החינוך היא הדרך הכמעט-יחידה לשלוף אותם מביתם, מחדרם ומהבדידות שלא ברור אם היא בחירה שלהם או תוצאה של גורמים אחרים.

לעת עתה, למרות שהשנה יותר מפעם הרגשתי שדי, זהו, אני בהחלט מרגיש שאסכים להמשיך לעבוד עוד שנים רבות, כמובן בהקף המשרה הנוכחי.