יום שני, 12 בפברואר 2024

348 - ללא געגוע

 ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו הוא ההדהוד הטבעי של הנושא החם בשרביט שלנו, שנקרא - בתים וגעגוע. וככל הנראה הוא מוסיף נדבך לצלילתנו בשרביט אל העבר שלנו.

חשוב גם לומר ש-בית בארמית התלמודית הוא גם "אשה" במובן בת זוג, ומובן זה מעלה אפשרויות נוספות לכתיבה בשרביט.

אציין מייד בראש דבריי - אין בי געגוע לאף אחד מהמקומות בהם גרתי בימי חיי, ובהשוואה לאחרים כאן, גרתי במעט מאוד בתים.

עד גיל 25 גרתי אצל הוריי, בבית אליו הובאתי עת נולדתי, ובזמן שירותי הצבאי עקב דכאון מתמשך בשל נפילת אחי. [אני לומד לא להתבייש במחלה שלי.]

משהפכתי לסטודנט מרוויח, ומשרבו הכעסים ביני לבין אבי [ "זה הבית שלי! אלה החוקים!"] הבנתי שאני חייב לצאת, ויצאתי לדירת חדר קטנה סמוך לבית הוריי, עם תא שירותים צפוף במיוחד ומטבח.. נו מטבח.

חייתי בה שנה תמימה, ולא ידעתי שהוריי מקבלים דיווח קבוע על ההתהוללויות שלי. אבל אז פגשתי את נילי המופלאה. אחת הנשים הכי יפות שראיתי בימי חיי, ושכרנו יחד דירה ב"יפה נוף" הירושלמית, כזו שהמרפסת משקיפה אל נוף ההרים.

כידוע גן עדן הוא תמיד מצב זמני, בדירה השניה ששכרנו היא מצאה איזה חתיך בלונדיני, הוזחתי לשוליים אז בחרתי לעזוב ועברתי-והגרתי שפלתה. בשלב הזה כבר הייתי מנהל בית מלון מוסמך, בעל תואר ראשון, תעודת הוראה על סף סיום, מנהל חשבונות מדופלם והיסטוריה של 6 בתי מלון שעבדתי בהם בירושלים.

לגבעתיים הגעתי בעקבות ד' בת זוגי  האהובה. אנחנו גרים באותה דירה כבר 40 שנים. השלב הבא אני מניח יהא חו"לה או לבית אבות, כשלא תהא לנו ברירה.

ברם, אבל - גם לבית שלנו, אין בי געגוע. אינני נקשר לחפצים או לאדמה או לקרקע, זו תמצית ההבדל ביני לבין הימין המתנחלי של שנות ה- 60 והימין המוטרף דהיום, ולמרות עובדה זו, מתברר שגרתי רק בארבעה מקומות בימי חיי.




יום ראשון, 4 בפברואר 2024

347 - שורשים

 אפילו היתה סדרה כזו, "שורשים" שזכתה להצלחה בלתי רגילה, גם בישראל. לא בדקתי אם המעבר לכתיבת ספר שורשים, בכיתה ז', גיל בר מצווה [הבנות..לא נחשבות כנראה] קשור לסדרה הזו, או לאיזה מהלך חינוכי-היסטורי שקשור לתיעוד המשפחה לדורי דורות, לאחר הרס קהילות יהודיות כמעט בכל "הביטאט" יהודי בעולם.

הקשר בין ההיסטוריה האישית של המשפחה, זקיפת קומה חברתית אצל א.נשים רבות, מציאת קרובי משפחה נידחים וכניסה לזיכרון ההיסטורי היהודי באמצעות תיעוד יעיל וקשיח-עמיד לפגעי הזמן, בין אם מאמרים היסטוריים, מחקרי גנזכים, תעודות, גניולוגיות ב"בית התפוצות." אין בשום פנים ואופן לזלזל בזה ובמוטיבציה לכך.

עד כדי כך, שתקופה מסוימת שילמתי כסף לאתר שעוסק ביצירת עצי משפחה, בסוף הפסקתי לשלם, כי לא ממש זכיתי לאיזה מידע שלא הכרתי.

אז טליק בחר ממש טוב את הנושא החם "שורשים"

הזכרון ההיסטורי של המשפחה שלי מורכב משתי שושלות "אצולה" יהודיות, כפי שאני אוהב לצחקק וללעוג לצורך היהודי ב"אנשי הדור" כתחליף למעמד האצולה האירופאי.

מצד אם אימי ישנה מסורת, שהתברר לי שעליה נמנים עוד אלפי אם לא יותר יהודים, שהיא מצאצאי בתו של הבעש"ט. אין לי שום הוכחות לכך, ובינינו גם אינני מחפש ולא חיפשנו. עם זאת, אמי נהגה להתלוצץ על כך שבת דודתה [ קרובת המשפחה השניה שנשארה לה ממשפחת ענק שממנה הגיעה אמה] דאגה שייכתב בכתובה שהיא "צאצאית הבעש"ט", שלא יהא ספק בכחול דמה.

אבי אמי בן למשפחה יהודית שעזבה את הדת לגמרי ומצאה מקומה בחיי יהודים עשירים ללא דת, אצל סבי. אין ספק שבהיותו בעל מאה, משכיל וחובב יידיש וספרות, ביתו היה סלון, והעובדות עפ"י אמי, שאיציק מאנגער גם הקדיש לה שיר. עכשיו כשאני כותב אני שם לב שאין לי מושג על משפחת אבי, למעט גורל אמו ואחותו תחת השלטון הסובייטי בתקופת סטאלין.

איך נפגשו סבי וסבתי מצד אמי?

הוא למד רפואה והיה רופא עיניים מומחה, היא למדה בסימינר למורות, גננות, כבר לא ממש דתיה, אבל צמחונית. הוא רווק עד גיל 40, טבעוני-קיצוני, היא צעירונת בת 20. אין לי מושג ממשי, אבל מסיפורי אמי הם נפגשו  בעיר בה עבד, טשרנוביץ' ובו הקימו ביתם. היא העריצה אותו עד כדי כניעה מוחלטת לריפוי "טבעי" שהוביל למות בנה. אמי ברחה ממנו, כשיכלה. הם עלו לארץ, כמשפחה, בשנת 1934, כשהיתה בת 9. וגם לא בגלל אנטישמיות, אלא בגלל סבי שנדלק על מיסטיקה, "תורות מהמזרח" וירושלים נראתה לו כמקום המתאים. על חייה בירושלים לא אכביר מלים, סבל רב אמי סבלה מדחייה חברתית, הם גרו על גבול מאה שערים, חילונים חובבי אמבטיות שמש, בבגד ים. סבתי עבדה כעובדת ניקיון במעבדה, ופרנסה את שלושתם. גם כאן הסיפור די עמום ולא ברור למה.  בגיל 18 הצטרפה לגרעין של בני נוער מגבעתיים ב"נוער העובד" ויחד הקימו את קיבוץ משגב לעם באצבע הגליל. [יש רחוב בגבעתיים על שם הקיבוץ שהקימו נערי העיר.] 

משפחת אבי גם מתייחסת לאיזה גאון יהודי בשם "החבי"פ" שהגיע לאיזמיר במאה ה-18 ושם הקים משפחתו העניפה. רק לפני כשני עשורים הבנתי שאנחנו ענף אחד ולא היחיד מהחבי"פ, ביקרנו בבית הקברות באיזמיר, וראינו שני "בכור יצחק", אבי התבלבל לרגע, הסתכל על תאריכי הלידה והקבורה ומצא את אביו. בויקי מצאתי, שכאשר החבי"פ הלך לעולמו, זכה להלוויה רשמית גדולה, אותו סיפור סיפרה אמו על קבורת אביו, שלא הוא ולא אחיו יכלו להשתתף בה, בשל היותם עריקים מהצבא הטורקי ולכן בסכנת מאסר מיידית.

על החבי"פ תוכלו לקרוא כאן, בויקי וכן באתר הזה "מאורות אל העבר."  משפחת החבי"פ במרוקו, שם מוצאה, היתה גם משפחת אחד משודדי הים הכי מפחידים שהיו.

גם אבי, כמו אמי, ברח מהוריו ומטורקיה. כמו אבי אמי שהיה עריץ, אמנם לא אלים, אבי אבי היה עריץ אלים, שהכה בילדיו ללא רחמים. הרי: "חושך שבטו שונא בנו". הוא היה אדם אמיד מאוד, הוא גידל כ"בכור" [במשפחות מזרחיות, עד היום, לשם "בכור" ולמעמד "בכור" יש משמעות משפטית, כלכלית, משפחתית מובהקת.] את כל אחיו עת הוריו מתו. הוא היה דתי-לייט, כלומר, לא היתה לו בעיה לנסוע בטראם בשבת ולשלם, כי הכסף כבר בכיסו והטראם מופעלת ע"י תורכים, התגלח או טיפל בזקן, התלבש כאירופאי.

לבד ממקצועו כרואה חשבון, הוא היה מקובל שפתח מזלות, נומרולוג ומה לא?! קיבלתי בירושה ממנו ספרי עבודה שלו, כי למדתי באוניברסיטה קבלה, וממש מרתק לראות על הדפים חישובים, הערות על X או על Y. הספרים בספריה הלאומית.

אם אבי היתה, כמו אם אמי צעירה מבכור בעשרים שנים. מוצא איטלקי, שהובאה כשידוך לסבי. אשה קטנת קומה שגידלה, כיום אני יודע, ילד עם בעיות קשב וריכוז, שנענו בדיווח לאב, במכות רצח מהאב, ובשנאה תהומית לאמו, יותר מאשר לאביו. מעבר לכך, אין לי מושג קלוש על ההיסטוריה של סבתי מצד אבי, שבגלל סיפוריו גם התרחקתי ממנה מאוד, כשהגיעה לארץ.

הוא הגיע לארץ עם עליית הנוער בקבוצה של טורקים צעירים, ויחד הם עלו למשגב עם, שם פגש את אמי.

יש לי על הקיר מסגרת עם תמונות של עץ משפחתי, אלה תמונות בודדות ששרדו את אמי ואת אבי, שכמו רבים מבני דורם העדיפו לשכוח "מהיכן באו" לשם יצירת "ישראליות". נכון היא היתה ועדיין סינטטית, לא יציבה, לא קבועה. חגים יהודיים נדחו בכל כוח, טקסי מעבר לא קויימו אולי רק במותם, האירוניה נעמדה לה מולנו, עם קדיש וקריעה. [אני לא קורע, לא מוכן, גם לא יושב שבעה.]

אגב, הנרטיב של "חדש" ללא "עבר" מאפיין את שנות ה- 50 וילדי שנות ה- 50. צאצאים לניצולי שואה, בני מהגרים בעל כורחם, עוזבי קיבוצים, כמוני. העבר "מת". לא הכרנו את שפת הוריי, ידענו עברית מעולה, בשל חינוך לשוני מקיף מאמי. 

היום, לשמחתי, הבושה נעלמה, אבל קשה מאוד למצוא את בני דור הוריי ולשמוע מהם משהו.


מ
קרא 

הזוג יפה התואר למעלה - הוריי צעירים, רעננים מבטים למצלמה בבטחון עז.

מצד ימין, שורה שנייה  -הגברת על המרפסת זו אם אמי, סבתא חווה. אשה מדהימה וצנועה, שעזרה לאמי לטפל בנו. מבשלת מדהימה.

באמצע, שורה שנייה - צילום משפחת סבתי, הכיתוב כבר לא ברור מספיק.

בצד שמאל, שורה שנייה - הורי אבי.

בצד ימין שורה שלישית - סבא "נוטע" ואמי התינוקת.

באמצע, שורה שלישית - אם סבי ואחותו המדהימה אריקה. 

בצד שמאל, שורה שלישית - אבי סבי, לייבוש [שמי הוא שמו] ואמי


יום שני, 29 בינואר 2024

346 - טרנס-סקסואלים: FTM; MTF

 הסבר מהיר -

FTM = אשה הופכת לגבר

MTF = גבר הופך לאישה

ובינינו, אנחנו פוגשים יותר את MTF מאשר את הצד השני של מעתקי המין האפשריים בזכות הכירורגיה והמדע המודרני.

ב- QUARA הועלתה השאלה הזו:

מדוע פעילים טרנסים מתעלמים מביולוגיה בסיסית? מדוע הם מנסים לספח לעצמם את הסובלים מבעיות גנטיות המשפיעות על התפתחותם המינית?

בהיותי חבר משפחה לילד מקסים שנולד בת, ומהכרותי רבת השנים עם כמה וכמה גברים ונשים "אחרים" לכאורה, הנושא מציק לי, וחשבתי שמקומי לענות.
 אז עניתי:

האמת, מדוע שאענה לך, אינני טרנס, אני סיסג'נדר מובהק, גבר. נהנה מהיותי גבר, נהנה מאיברי המין שלי כמות שהם, נהנה ממעמדי החברתי כגבר, כאב, כסבא, כחבר או כמדריך - הכל כגבר.

מעולם לא היתה לי בעיה של דיספוריה [חוסר התאמה בין הנפש/האני לבין הגוף שמייצר סבל נפשי עמוק עד כדי התאבדות.] על אף פתרונות המדע של המאה העשרים, הפתיחות החברתית במטרופולינים הגדולים, טרנס סקסואלים, עדיין סובלים מאפלייה ממשית, והמעטים ש"עשו זאת" אינן מובילים לקבלה חברתית מלאה יותר כמו קבוצות מיעוט מבוססות העדפה מינית. אפילו במטרופולין הענק הם/ן רובם/ן ישוטטו בשולי החברה ויקפידו להסתיר את עברם. דנה אינטרנשיונל והבחורה מחיים שכאלה לא מייצגות באמת את הסבל הנורא של בני אדם אלה. טרנסג'נדרים/יות  יכולים למצוא התאמה, לעולם לא מלאה, כי אין ביכולתם להפרות או לפרות במינם החדש, אלא אם כן אינם מוותרים על המערכות הביולוגיות שלהם. [למשל, התפרסמה כתבה על אומן ישראלי, שבחר לשמור על מערכת הרבייה הנקבית שלו וילד.] אני מניח ששונאי טרנסים עוד יותר נדחים ומרגישים מותקפים משילובים כאלה.

אגב, באיראן המדינה הכי חשוכה יש התמחות בניתוחים כאלה להומוסקסואלים, גם אם אינם מעונינים בכך, וכך "אין הומואים". 

לו היית הומוסקסואל [אתה הומו? כי הומואים נוטים לדחות טרנסקסואלים FTM [אשה לגבר] כי זה מאיים עליהם יותר מאשר סטרייט בפינת רחוב חשוכה עם נבוט ביד.] היית מבין מה זו דחייה על רקע המיניות שלך. עכשיו תכפיל את זה פי אלף, אתה יודע מה?! אפילו "קרוסדרסר" [טרנווסיסט בלשון עבר, גבר שאוהב ללבוש בגדי נשים] אם יתן ביטוי למהותו, למשל בבית הספר, יחטוף מכות מקפטיין נבחרת הכדורגל לו יביט לעברו. עכשיו, ולדות אנדרוגיניים נולדים כל הזמן. השכיחות אינה גבוהה. בעבר נהגו ההורים להחליט סמוך ללידה על המין המועדף עליהם, ואז לגדל אותו/ה עפ"י המין המוזמן.

דא עקא, החלטת ההורים איננה זהה למצב היילוד/ה חמש עשרה שנים אחר כך, והנזק הנפשי וגם הביולוגי קשה מאוד לתיקון. בני הברית הכי קרובים לבני האדם הכי דחויים הם אלה שנולדו כשגופם אנדרוגיני. [אנדרוגינוס = אנדר/גבר וגינוס [ואגינה] אשה] הם ממש מלידה חווים שונות ודיספוריה קשה, אז הם יכולים להבין טרנסקסואלים/יות.

https://katzr.net/4b07cd

יום שישי, 26 בינואר 2024

345 קרוב לבית

 השרביט החם מציע לגלות אתרי טיול קרובים לביתנו

אני הולך ברגל, לפיכך אני מטייל די הרבה בסביבת גבעתיים-רמת גן.
האמת, יש מה לראות חוץ מהגינות הקולוגיות עליהן כתבתי: 289, 290, 294
ומצאתי אחת נוספת, אך לא יצא ולא צולמה.

אני פונה ימינה בצומת "על פרשת דרכים - בגין" לכיוון הבורסה ואז נכנס לרחוב ארלוזורוב הענק עד רחוב ביאליק האהוב עליי במיוחד.
אני אוהב לראות את רחוב ביאליק כ"קניון באוויר הפתוח." הוא מזכיר לי את הקניון הפתוח ב"דנוור" לפני שנים, שם ראיתי בפעם הראשונה יליד אמריקני גבה קומה, שיער עד התחת ויפה תואר בצורה שלא תאומן כמעט.
אך, נחזור לרחוב ביאליק.
הכל יש בו, לכל כיס.
אמנם הוא בעלייה אם מגיעים מככר אורדע, אבל אם מגיעים מכופר הישוב, זו ירידה.
רק לפני כמה ימים קניתי שרוכים צהובים-זרחניים לנעליים שלי.

אפשרות אחרת לטיול, היא לפנות שמאלה לכיוון קניון עזריאלי [רחוב קפלן] ולהשתומם, ממש כך, ממה שקורה בין הבנינים הגבוהים. את הבריכה האקולוגית כבר צילמתי אבל יש גם כיכר קטנה, מלאה בירוק, מסעדות ומשרדים על משרדים, ונכון, גם מגדלי מגורים. יותר מזה אני אוהב להגיע לרחוב נוח מוזס, בו שכנה מערכת העיתון, ידיעות אחרונות, עד שהיגרה לראשל"צ, ולהתבונן בבנייה המואצת של מגדל עזריאלי החדש, "הספירלה" והאזור החדש של ה"דאון-טאון" תל אביב.

הליכה ברחוב נח מוזס מובילה כמובן לנחלת שבעה, למגדלי תל אביב, למגדלים אחרים שנבנים בקצב מסחרר, בין היתר, אם פונים ימינה בסוף נוח מוזס והולכים כחצי קילומטר, מגיעים לבנין, לדעתי, הכי יפה בתל אביב "מגדל TOHA", שנמצא על ציר יגאל אלון והצטלבות עם רחוב "תוצרת הארץ".

התמונה של המגדל אינה שלי, זה המקור - https://bst.co.il/projects/toha/

יום חמישי, 25 בינואר 2024

344 - על פי היהדות, "האם היא "בצלם אלוקים" גם כן?"

 

על פי היהדות, האם האישה גם נוצרה בצלם אלוקים? האם היא "בצלם אלוקים" גם כן?

תמונת פרופיל עבור אריק בנדק חביב

השאלה הזו מחקה את הליך החשיבה האפלטוני ביחס למציאות, ובעיקר ביחס לאומנות.

אפלטון טען שלכל דבר על הארץ יש מצב אידיאלי של שלמות, הוא קרא לו: אידיאה. באמצעות חקירה בעולם האידיאות, פילוסופיה, האדם יגיע לשלמות, של מהותו כאדם. [כן, כגבר, תנועת 6, לפני 2600 שנים נשין לא ממש נחשבו כיותר ממיכלי הולדה ואובייקטים לתשוקה מינית.]

אפלטון, כידוע בז לאומנות, כי ראה בה "חיקוי של חיקוי", במלים אחרות: המציאות היא חיקוי של האידיאות, ואומנות היא חיקוי של המציאות, כלומר, חיקוי של חיקוי. אגב, באותה רוח אפלטונית, מסביר עדי אופיר בספרו המונומנטלי "לשון לרע" את ההיעדר של "הדבר לכשעצמו", שמה שאנשים רואים זה עקבה נעלמת שהיא "חיקוי/שארית" של הדבר עצמו, והשפה מנסה לקבע את ההעדר הזה כנוכחות.

לפי היהדות יש שני מהלכי בריאה:

הראשון, השוויוני, שמציג אלוהות דו מינית - הבה נברא אדם כצלמנו וכדמותנו, זכר ונקבה ברא אותם, בראשית א' כז -

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים  אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

אבל מישהו שם, לפני אלפי שנים חטף שוק והלם, מה??????????? אשה היא כגבר? היא חלק ממהות האל? שהרי בתרבות האלילית בה נוצרה ונולדה היהדות ישנה הפרדה ברורה בין אלוהות זכרית לאלוהות נקבית, אם כי כרונוס היווני היה אנדרוגינוס מהסוג של חלזונות, כנימות - הוליד בניו. אחד מצאצאיו, פאנס, שהוא אל "הרמפרודיטי", אנדרוגיני בעברית "טומטום" הוליד את האלים, שכרונוס בלע וכו' ל"א, פאנס הוא יהווה הראשון שברא את בני האדם בצלמו ובדמותו - כלומר אנדרוגינוס, או בשפת ימינו - א בינארי.

בענין הזה, מרתק היה לקרוא באחד ממוספי השבוע על אומן ישראלי, טרנסג'נדר, שנכנס להריון וילד את ילדיו, בהיותו "זכר" ללא אברי המין של הזכר. זו ממש הגשמה מלאה של הרעיון ה"א-בינארי" ושל אותו "פאנס" Phanes

בהנחה התרבותית המערבית, הסינית, ההודית ואני מניח בעוד תרבויות, שנשים נחותות, משום מה, ביהדות הביאו את זה לקצה, האל ברא מהגבר אשה, כלומר היא "חיקוי של חיקוי".

אז האם חיקוי של חיקוי דומה למקור? האם היא בצלם האלוהים?

וולטר בנימין, את חיבורו הקצר והחשוב "יצירת האומנות בעידן השיעתוק הטכני", בו הוא מסביר את ההבדל בין מקור לבין חיקוי, בין "הילה" שמאפיינת חפץ מקור להיעדר הילה באומנות המודרנית שמבוססת על יכולת יצירת אינסוף עותקים זהים והיעדר "מקור", הרי האשה והגבר שניהם העתקים "טכניים" של "בצלמנו ובדמותנו", ולכן זהים מבחינת ראשוניותם או חשיבותם.

יהודה ליבס, אחד מגדולי חוקרי הקבלה והיהדות כיום כתב מחקר גדול בשם: "המיתוס הקבלי שבפי אורפיאוס"

לקראת סיום המאמר כתוב:

"פאנס-אריקאיס ברא מתוכו אלים ואנשים וקוסמוס שלם. אבל, כפי שנמסר בכל עולם זה לא נתקיים אלא נבלע כולו, כולל אביו מולידו 86 התיאורים האורפיים, אריקאפיוס, ונעלם בבטנו של זאוס.רק אחרי ששהו בבטן זו בני העולם הקדום – ביניהם הטיטאנים הנודעים – וקיבלו צורה חדשה, נולדו שנית ובראו בידי זאוס בכוח הבריאה מיתוס מקביל העוסק בעתיקא קדישא – הוא אריך 87 שניתן בו מבשר אריקאפיוס שבקרבו. אנפין – ובבריאתו הקדומה והגומה, מצוי כמה פעמים בספרות האדרא שבזוהר, כגון ח"ג קלה ע"א, אידרא רבא."[עמ' 29]

ל"א, מבחינתי, וזו כמובן השערה שלא חקרתי אותה לעומקה, ולכן אין לי ביסוס רציני לה, אבל נרמזת מפרק א' בראשית, האלוהות המקראית היתה אנדרוגינית מובהקת, התבטאה גם בזכריות קיצונית אך גם בנשיות קיצונית [בני זאוס היו בבטונו, הריון.. אצל אל דבר, ממש סוס ים!]

לכן ולסיכום -

ההיסטוריה מלמדת שגברים עיצבו את יחסי גבר-אשה, ותלו את "זכויות היתר" שלהם ב"אל כליכול" [אומניפוטנטי], שכדאי מאוד להיזהר ממנו, ולכן, בגלל שהוא ברא את האישה מגוף הגבר, וזו המסורת המקובלת והקובעת, האשה לעולם אינה "בצלם אלוהים", אלא ב"צלם הגבר".


https://katzr.net/a5d458

יום שישי, 19 בינואר 2024

343 - העבר בתמונה

 זה הנושא המרתק בשרביט - 

תמונות המבטאות אתכם או את שהייתם בעברכם /


די לא ברור לי הנושא, אבל מהפוסט של טליק, אני מניח שעליי להעלות תמונות עבר ולצרף להן טקסט המסביר מדוע הן מייצגות אותי.
כפי שתגלו מהר, זה עבר קרוב מאוד.




התמונה הזו מייצגת את ילדותי הירושלמית, את אהבתי הגדולה לביאליק, את אהבתי לאהבה.
אביא כמה תמונות ציפורים שצילמתי, כי אני אוהב ציפורים. הן מייצגות את פנטזיית הריחוף הקבועה שלי, את היופי ואת תאוות הצילום.

זו צולמה באתונה. האקרופוליס ושתי ציפורים עפות ממנו, פלא שחשבתי על אתנה?


יונים בכל מקום. עבורי הן סימן לבריאות ותקווה, בשל היותן "המוניות."
כאן על מדרגות לשוק בפאריס הנמצא בראש גבעה .
פעם לא האמינו שיש ברבורים שחורים. זה אחד הסמלים לכשל לוגי. 
ואפשר בלי תוכים?
או ברבור לבן ששוחה לו באחד מנהרות אירופה?
ויונים שעברו רבייה מבוקרת וכך הפכו "יפות יותר". צילמתי בחשאי, עולה כסף לצלם
וזה הבחור או וזו הבחורה קרוב קרוב אלינו, באחת מערי השרון.

יש לי גם תמונות של ירושלים, של קרית יובל, של מגרש המשחקים - אבל נדמה לי שירושלים מזמן הפכה לאיזה עבר שכוח ונטוש מבחינתי.

יום ראשון, 14 בינואר 2024

342 - והנה התחזית לעוד 11 וחצי חודשים

 הנושא החם בשרביט הוא - תחזית אישית, לאומית שלנו ל- 2024


חיטטתי בהמון תחזיות אישיות, גלובליות, לאומיות. הן אסטרולוגיות, הן כלכליות, הן סוציולוגיות. כולן ללא יוצא מהכלל ניסיון למצוא בעבר הקרוב והרחוק מעט קווים אפשריים לעתיד לבוא.

תחזית לעתיד חיונית כאוויר לנשימה לצורך תכנון מדיניות פוליטית, כלכלית. מבחינה אישית, אולי החלטות לגבי השקעות אישיות בפרוייקטי עתיד או במצבים אפשריים בעתיד.

תמיד אני נזכר ב"פסיכו-היסטוריה" של אסימוב, וביכולת הטלפטית הבאה בעקבות עיסוק במדע הזה, שהוא מתמטי לגמרי. [הנרי סלדון. ספויילר ל-מי שלא מכיר, הנרי סלדון מעולם לא היה בן אנוש! הוא היה אנררואיד פוזיטרוני בעל יכולות בלתי מובנות לבני המין האנושי.]

אבל הרי המטרה של הפוסט היא לברר את התחזיות שלי לעתיד הקרוב.

אז כצפוי ממני, אין לי אף תחזית, אפס ציפיות למעט בסיסיות, נפשיות וביולוגיות במהותן:

בריאות, שיפור מצב הסכרת, שיפור סוגי המזון ובת זוג שתהיה סוף סוף בבית.

מבחינה "לאומית" -

אולי יש לי מחשבות, לא ציפיות, כי אמנם אני "תמים" אבל לא טיפש -

  •  מעבר לזהות לא דתית, לחברות לאומית-אזרחית בשם ישראל על בסיס גיאוגרפי ולא דתי.
  • השוק המזרח-תיכוני המשותף, כזה שיכלול את כל מדינות הסהר הפורה, וחצי האי ערב וגם תורכיה
  • ערבית כמו צרפתית-אנגלית בקנדה, שפה מדוברת כמו ישראלית ע"י כל האזרחים
  • פרלמנט מורכב משתי מפלגות, נציגים נבחרים ע"י האזרחים בבחירות אזוריות
  • בית משפט שבו השופטים מתוחקרים עד דק ע"י הכנסת, ואז ממונים ע"י הכנסת לתפקידם.
https://www.funder.co.il/article/157899