ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו הוא ההדהוד הטבעי של הנושא החם בשרביט שלנו, שנקרא - בתים וגעגוע. וככל הנראה הוא מוסיף נדבך לצלילתנו בשרביט אל העבר שלנו.
חשוב גם לומר ש-בית בארמית התלמודית הוא גם "אשה" במובן בת זוג, ומובן זה מעלה אפשרויות נוספות לכתיבה בשרביט.
אציין מייד בראש דבריי - אין בי געגוע לאף אחד מהמקומות בהם גרתי בימי חיי, ובהשוואה לאחרים כאן, גרתי במעט מאוד בתים.
עד גיל 25 גרתי אצל הוריי, בבית אליו הובאתי עת נולדתי, ובזמן שירותי הצבאי עקב דכאון מתמשך בשל נפילת אחי. [אני לומד לא להתבייש במחלה שלי.]
משהפכתי לסטודנט מרוויח, ומשרבו הכעסים ביני לבין אבי [ "זה הבית שלי! אלה החוקים!"] הבנתי שאני חייב לצאת, ויצאתי לדירת חדר קטנה סמוך לבית הוריי, עם תא שירותים צפוף במיוחד ומטבח.. נו מטבח.
חייתי בה שנה תמימה, ולא ידעתי שהוריי מקבלים דיווח קבוע על ההתהוללויות שלי. אבל אז פגשתי את נילי המופלאה. אחת הנשים הכי יפות שראיתי בימי חיי, ושכרנו יחד דירה ב"יפה נוף" הירושלמית, כזו שהמרפסת משקיפה אל נוף ההרים.
כידוע גן עדן הוא תמיד מצב זמני, בדירה השניה ששכרנו היא מצאה איזה חתיך בלונדיני, הוזחתי לשוליים אז בחרתי לעזוב ועברתי-והגרתי שפלתה. בשלב הזה כבר הייתי מנהל בית מלון מוסמך, בעל תואר ראשון, תעודת הוראה על סף סיום, מנהל חשבונות מדופלם והיסטוריה של 6 בתי מלון שעבדתי בהם בירושלים.
לגבעתיים הגעתי בעקבות ד' בת זוגי האהובה. אנחנו גרים באותה דירה כבר 40 שנים. השלב הבא אני מניח יהא חו"לה או לבית אבות, כשלא תהא לנו ברירה.
ברם, אבל - גם לבית שלנו, אין בי געגוע. אינני נקשר לחפצים או לאדמה או לקרקע, זו תמצית ההבדל ביני לבין הימין המתנחלי של שנות ה- 60 והימין המוטרף דהיום, ולמרות עובדה זו, מתברר שגרתי רק בארבעה מקומות בימי חיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה