‏הצגת רשומות עם תוויות עבר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עבר. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 23 בינואר 2026

602 - שינויים בהרגל הצריחה

 זה שמו של הנושא החם בשרביט שלנו.

קראתי את דברי טל והרהרתי אם גם אצלי חלו שינויים דרמטיים או אולי מינוריים יותר בטעמי התרבותי.

האהבה שלי לשירה מעולם לא השתנתה, אפילו משוררי עבר שאהבתי לקרוא את שיריהם נשארו אהובים עלי, ואהבתי לשירה דוחפת אותי ללא הרף למסעות חיפוש וגילוי של משוררים חדשים.

אהבת התיאטרון היא די חדשה מבחינתי.

לא אהבתי תיאטרון בצעירותי. העדפתי את הקולנוע, אחר כך את הטלוויזיה. לא הצלחתי לצלול לתוך ה"חיזיון" שהוצג מולי. סלדתי מההצגות שכפו עלינו בתיכון לצפות בהן, וניסיוני עם תלמידיי בערבי צפייה בתיאטרון היו זוועה מרוכזת. אני זוכר שפעם ליה קניג עצרה את ההצגה, אחרי שאולם מלא בתלמידים לא הפסיק להפריע, דפקה על התפאורה והודיעה שאם לא יהיה שקט, ההצגה תיפסק. לשם שינוי - זה עבד.  נהגתי ללכת לצפות בהצגות פרינג' עם בת זוגי או חבר. זה היה נדיר, והצגות פרינג' נו.. צריך באמת אהבה גדולה לתיאטרון עבורן. פעם אחת נסעתי לפסטיבל התיאטרון בעכו בסוכות. פעם אחת יותר מדיי מבחינתי.

אבל שנים אחר כך כמובן גיליתי את התיאטרון. . היום זו אהבה גדולה מהולה באכזבה גדולה משחקנים בינוניים שנבחרים לתפקידים ראשיים בגלל שהופיעו באיזו טלנובלה ישראלית, סרט ישראלי או יש להם מליון עוקבים. עם זאת כבר למדנו לדעת שבתיאטרון 'גשר' תמיד נקבל איכות גבוהה מאוד. בקאמרי וב-הבימה כדאי לא ללכת כששמות מסוימים הם הדמויות הראשיות.

ספרות, פרוזה אני אוהב מילדותי, מאז שלמדתי לקרוא [וידעתי לקרוא עוד  לפני כיתה אל"ף] אהבתי סיפורי אגדות, מעשיות. ספרי הרפתקאות, פנטזיה, מד"ב ולצידם ספרות יפה [סלחי לי עדי ;-) ]

היום אני מתקשה בקריאת ספרות יפה שלענ"ד ה"יפה" רחוק ממנה מאוד.  רוב הספרים לצערי בינוניים, אני מדבר על ספרות מקור. ספרות מתורגמת ברוב המקרים משיקולי  מכירה ומצלצלין בקופת ההוצאה לאור ולא משיקולי איכות. עם זאת, מדי פעם "מתפלט" לו איזה רומאן עב כרס או דקיק כרס ששווה את הקריאה שלו.

על אלה אני כותב בבלוג שלי "תרבות הקריאה" ב-וורדפרס. מוזמנים להציץ.

מה הלאה?

אהבתי למחול לא הסתיימה, אם כי אינני הולך להופעות בלט/ריקוד אלא צופה בטלוויזיה. ציור, פיסול אהובים עליי, ואפילו יש לי השכלה, לא הכי רחבה, בתולדות שתי אומנויות אלה.

מוזיקה מעולם לא היתה מרכיב משמעותי בחיי בפני עצמה. אם כי בנעוריי הייתי מנוי על הספרייה המוזיקלית של הקונסולייה האמריקאית בירושלים. התשוקה שלי היתה למוזיקת בלוז, "סול" אמריקאיות. יש בי חיבה עמוקה למוזיקת א-קאפלה, לשירי נזירים, למוזיקה יפנית ולמוזיקה ישראלית על שלל מופעיה. מוזיקה ישראלית שאמי שרה בקולה הערב היא בסיס החינוך המוזיקלי שלי, וצמחתי ממנה. מעולם לא היו לי תקליטים, קלטות, תקליטורים. יש לי ביוטיוב ספרייה צנועה בה זמרי ג'אז, בלוז גדולים, זמרות עבר נשכחות ישראליות. שנינו אוהבים הופעות חיות, בעיקר של זמרים יווניים בארץ ובחו"ל. כשיש לנו הזדמנות נלך בשמחה להופעות באולמות גדולים של זמרים ישראליים.

קולנוע זו אהבה מגיל צעיר מאוד.

אם יש לי אפשרות לראות סרט בבית קולנוע לא אצפה בו בטלוויזיה. יש משהו אחר בחלל הענק, במסך הענק. ולא, לא קולה ופופקורן אינם חלק מחוויות הקולנוע שלי.

אז -

כמאמר המשורר, שאול טשרניחובסקי - ״הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית-נוֹף מוֹלַדְתּוֹ״



https://thejerusalemfilmfund.com/category/events-he/?lang=he

יום ראשון, 19 במאי 2024

373 - סיכום סופ"ש

 


נכון אינני מאלה שהולכים להפגנות, אבל גם לא מאלה שיושבים בבית וטובעים ביגונם.
החיים ממשיכים, אם ארצה ואם לא ארצה, השמש לא עצרה מהלכה והירח עדיין נע בשמיים.

אשר על כן הקדשנו את סופ"ש ל-
"חתונה מאוחרת" [ https://katzr.net/9ae1e2 ] עפ"י הסרט של דובר קוסאשווילי ובמוצ"ש, לסרט ארוך ואיטי בשם "אנטומיה של נפילה" [ https://www.cinema-city.co.il/movie/4943 ]
התיאטרון והקולנוע בשני המקרים עסוקים בדה-קונסטרוקציה של הז'אנר בו הם פועלים.
ב- חתונה מאוחרת, המלודרמה נרצחת ללא רחמים, מאבק בין שידוך לבין אהבה חופשית וב -אנטומיה של נפילה, ז'אנר הפשע / בית משפט מרוסק, גבר נמצא מת לאחר שנפל/הופל/הפיל עצמו מקומה שלישית.
לגבי "חתונה מאוחרת" מי שראה את הסרט "רצח" המלודרמה כבר נהיר לו, ויתכן שלא ישים לב לכך.
לגבי "אנטומיה של נפילה", ריסוק הז'אנר בא, לענ"ד [עניות דעתי] בשל העמדה הפוסטמודרניסטית ביחס ל"נרטיב" ומקום האמת בו. כפי שעו"ד של הגיבורה אומר: "האמת" אינה חשובה במשפט.."
אצל דוברשווילי "רצח המלודרמה" מהותי, כי הוא מסוג "רצח האב", במקרה שלנו מנהגים שורשיים של העדה הגרוזינית, חשיפתם לאור השמש ורציחתם. אני רוצה לציין שלושה שחקנים נהדרים: צביקה הדר, אסתי זקהיים, ואם הכלה המיועדת, שלמרות מאמציי לא הצלחתי למצוא שמה. 🙁
זוגתי אמרה: אנטומיה של נפילה הוא סרט על מערכות יחסים, על מבטים שונים באותה מציאות. בסרט יש שלושה מבטים: הגיבורה -סופרת שמתמחה בהפיכת חייה לספרות נמכרת, הבן, שכמו טרזיאס אינו רואה אבל מבין לעומק, והקטיגוריה שמיצגת את הנרטיב של הבעל המת. אני רואה בסרט "מלחמת נרטיבים" מובהקת המאפיינת את התרבות המערבית כיום ויחסיה אל עברה הקולוניאלי, יחסה למיעוטים, יחסה לזכויות אדם.
שניהם מומלצים.
חתונה מאוחרת, https://archive.habima.co.il/showPage/?itemId=1248


אנטומיה של נפילה, https://images.app.goo.gl/fscM2LPaxc4x7QMi9

יום ראשון, 5 במאי 2024

366 - שפות זרות

 השרביט החם מציע את הנושא - שפות זרות

האם ההנחה שלי, שנוודים יודעים הרבה שפות זרות נכונה?

האם ההשערה שלי, שיהודים, בהיותם חסרי בטחון שמקום מגוריהם הוא לדורי דורות למדו יותר משפה אחת?

ומכאן, האם מסקנתי שהוריי, אלה שלחמו בפלמ"ח, אלה מהאצ"ל או מהלח"י הולידו צאצאים שיידעו רק עברית ע"מ להפסיק את "הנדודים" הטיפוסיים לעם היהודי, סבירה?

כך או אחרת

הוריי החליטו שעברית תהא שפת ילדיהם, ובכך גדעו במו ידיהם את הקשר שלנו לעברם התרבותי העשיר [יידיש, ספניול/לאדינו, טורקית, צרפתית, גרמנית, לטינית]. מסכים, לא היה מחובתם להוריש לנו את שפות אירופה שהכירו, אבל את שפת ילדותם, התבגרותם?

עד היום אני לא סולח להם.

לכשעצמי

קשה לי ללמוד שפה זרה מ"האוויר". גיסי, המחותנת שלי, אחי הגדול, אמי למדו/לומדים שפות זרות ללא מאמץ, אני מאלה חסרי הכשרון.

אבל

אני מקפיד בכל מקום אליו אנחנו מנגיעים ללמוד את מילות הנימוס: בוקר טוב, לילה טוב, תודה רבה.



יום שישי, 19 בינואר 2024

343 - העבר בתמונה

 זה הנושא המרתק בשרביט - 

תמונות המבטאות אתכם או את שהייתם בעברכם /


די לא ברור לי הנושא, אבל מהפוסט של טליק, אני מניח שעליי להעלות תמונות עבר ולצרף להן טקסט המסביר מדוע הן מייצגות אותי.
כפי שתגלו מהר, זה עבר קרוב מאוד.




התמונה הזו מייצגת את ילדותי הירושלמית, את אהבתי הגדולה לביאליק, את אהבתי לאהבה.
אביא כמה תמונות ציפורים שצילמתי, כי אני אוהב ציפורים. הן מייצגות את פנטזיית הריחוף הקבועה שלי, את היופי ואת תאוות הצילום.

זו צולמה באתונה. האקרופוליס ושתי ציפורים עפות ממנו, פלא שחשבתי על אתנה?


יונים בכל מקום. עבורי הן סימן לבריאות ותקווה, בשל היותן "המוניות."
כאן על מדרגות לשוק בפאריס הנמצא בראש גבעה .
פעם לא האמינו שיש ברבורים שחורים. זה אחד הסמלים לכשל לוגי. 
ואפשר בלי תוכים?
או ברבור לבן ששוחה לו באחד מנהרות אירופה?
ויונים שעברו רבייה מבוקרת וכך הפכו "יפות יותר". צילמתי בחשאי, עולה כסף לצלם
וזה הבחור או וזו הבחורה קרוב קרוב אלינו, באחת מערי השרון.

יש לי גם תמונות של ירושלים, של קרית יובל, של מגרש המשחקים - אבל נדמה לי שירושלים מזמן הפכה לאיזה עבר שכוח ונטוש מבחינתי.

יום שבת, 7 באוקטובר 2023

306 - חברים

 מוטי ואני דומים מאוד, ושנינו דומים להרבה אנשים בעולם, שאין להם היסטוריה שהולכת אתם יד ביד כל חייהם, אלא בכל תקופה נמצאים בני האדם שהופכים ל"חברים", אך לא לחברי נפש.

אם עליי לספור חברים אז אומר שיש לי אולי שניים:

אחד מימיי בירושלים כצעיר פוחח, והשני בשלושה וחצי העשורים האחרונים.

אין לי אמון רב בבני אדם.

אני מעדיף קשר קצר, אינטנסיבי לפני שאגלה-שאתבדה או שציפיותיי יורדו לקרקע. כך, אם היתה איזו פגישת מחזור - לא שמעתי וכנראה גם לא אשמע.

אני שומר קשר עם עמיתה מהעבודה, שבמהלך 30 שנות עבודה יחד התקרבנו מאוד [ לא, לא היו הזמנות הדדיות, לא לא התחברנו כמשפחות, כן היא מכירה את ד' ואני מכיר את ד' שלה.] הקשר הזה חשוב לי מאוד. אבל "חברים" ומפגשים - לא רואה את זה.

אומרים שטוב שכן טוב מאח רחוק.

אצלי החברים הם המשפחה. בת זוגי, ילדיי - זהו.

יש לי כמה "חברים" פייסבוקיים שיש לנו עבר משותף, אבל מעולם וכנראה לעולם לא תיווצר פגישה מחודשת. לשם מה?

אולי אני שייך לאותם ציניקנים שאומרים, או נהגו בעבר לומר: חברים יש רק באגד.


https://did.li/ylagT