אמנם אינני צופה בחדשות, אינני קורא נקרולוגים על מתים, או תקצירי חיים על חטופים. אני עובר מבלי להציץ על תמונות החטופים שמודבקות על חלונות ראווה, או ברמת גן, על גדר סביב אתר בנייה במרכז רמת גן, פינת ביאליק- כיכר אורדע.
אבל
אני בהחלט ער למסכת התעמולה הפנים ישראלית, החמא"סית והעולמית.
למשל, שמתי לב לספירה בלתי נלאית של "סלב'ס" עולמיים שכותבים בעד החמא"ס, ולדף לבבות וברכות לאלה ש"בעדנו".
למשל, שמתי לב לכעס על כך שהראש והרעייה הגיעו להלוויות - ברם הבינותי שזה נעשה בתיאום.
למשל - איומי המהפיכה המשטרית-המשפטית הוסרו, שר המשפטים והאדיוט, שלוחו בוועדת חוק, חוקה ומשפט הסבירו שעכשיו עת מלחמה ואחדות.
למשל - אצלנו בבלוגיה מפורסם מדי יום הבלוג של דבורית שרגל, וולווט אנדרגראונד, ושם אפשר לקרוא מבלי שילחצו לך על ההיסטריה כדי שתצפה בפרסומות. שם תקבלו תמונה סבירה הרבה יותר מכל ערוצי החדשות הרגילים.
למשל - קראתי באיזה מקום שגנצ יקבל 40 מנדטים לו יתקיימו הבחירות היום.
למשל - רה"מ מקפיד על סירוב להתנצל או לקבל אחריות.
למשל - שר איכות הסביבה לא מוכנה להיפרד מתקציבים ממשרדה לטובת צה"ל והמילואים.
למשל - כל שרי האפס והכלום - עדיין במשרדם. בטח ג'דא מיבבת בביתה.
במלים אחרות - טוענים ברשתות החברתיות בהן אני גולש: FB, X, לינקדאין, טמבלר, קווארה שחל שינוי תהומי בחברה הישראלית.
יש הטוענים כיום, שבסיס מצביעיו של הראש הם הבורגנות החדשה שיצר בישובי הפריפריה, תושבי מדינת תל אביב ו- כל מתישבי ההתנחלויות הבורגניות שנהנות מתזרים תקציבי בלתי פוסק ומפריחה. דווקא הביבסטים אינם ממלאים כמות של מנדטים, כפי שמקובל להניח.
שמעתי שרויטמן, לכאורה, הפלה בין דם לדם.
שמעתי - סמוטי לא מעביר תקציבים לרשויות.
גם שמעתי שהשמאל הקיצוני הבינלאומי לא סופר אותנו כ"קורבנות", נהפוך הוא: תושבי עזה הם הקורבנות [ודוק: אאל"ט החמא"ס נתפס כמייצג את אומללי עזה, והם אומללים על פי כל קנה מידה שהוא.], בהשוואה לעוצמה הישראלית, הטבח בשבת השחורה נתפס כ"אירוע קטן", לא חשוב, לא משפיע על הגישה הבסיסית כלפי ישראל.
במלים אחרות -
יש נסיון נואש להחזיר ימי הקטנות וקללת הפוליטיקה הקטנונית מלאת השנאה לימים אלה.
תהליכים חברתיים לוקחים זמן. גם המפלגה שהקימה את ממשלת 1973 נפול נפלה 4 שנים אחר כך, אל תשכחו.
