לתדהמתי הרבה ישנם ישראלים, אחד חרד חסיד, שנהנים לפרסם תיאורי זוועה מסרטונים שראו או לא.
אם הם לא מפרסמים, הם מהדהדים [ פרסום מחדש] עם תוספת שמקללת את הראשון שפרסם, ומציגים לראווה את חוסר רגישותו, הפרעתו הנפשית ומה לא, אבל - כמובן מצטטים במלואו את הציוץ, הפוסט ב- FB או בכל ערוץ תקשורת אחר.
כבר רבתי עם ידידה על פרסום תמונות התינוקות שנרצחו. לדעתי זה סוג של "סנאף"
"סרט סנאף (באנגלית: Snuff film), המכונה בעברית גם סרט לבן, הוא סרט קצר או סרטון קצר המציג מוות ממשי של אדם (שנגרם על ידי רצח או התאבדות) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים. המונח מתאר ז'אנר שמטרתו בידור או סיפוק מיני בלבד, ואשר צולם בכוונה תחילה לשם אלה ולצורכי הפצה, והכוונה איננה למקרי מוות שצולמו במקרה או לצרכים תיעודיים אחרים[1]. מקרי המוות המתועדים בסרטים המוגדרים כסנאף מלווים לרוב בפעולות כגון אונס או עינויים (המסתיימים במוות). סרטי סנאף מהווים השראה ליצירות קולנוע וספרות רבות מתחומי האימה, תרבות השוליים והמחתרת, מדע בדיוני והקולנוע הדוקומנטרי." https://did.li/5uxaa
החלטתי לכתוב בצורה הכי מפורשת ב- X [לשעבר טוויטר] את דעתי המפורשת, והודעה שכל הדהוד או פרסום, המפרסם/מהדהד ייחסם מייד על ידי.
אני לא יכול להבין מאיפה אנשים שואבים כוח לקרוא זוועות כאלה, לטרוח לכתוב אותם ואז גם לפרסם בלי בושה. מזל שלא מפרסמים גם שמות המעונים/ות. מזכיר לי את ספרי הזוועה הפורנוגרפיים של שנות ה- 60 וה- 70 במאה הקודמת, תחת הכותרת: סטאלג.
אישית בקושי שרדתי ספר אחד של ק.צטניק פיפל, וגם אותו קראתי בדילוגים על קטעים קשים. [ אמנם יצרתי קישור, אבל ממש ממליץ לא לקרוא אפילו את תיאור "הפרווה" בויקיפדיה.] לא ישנתי כמה ימים אחרי הקריאה, ומאז לא נגעתי בספר של ק.צטניק, קטונתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה