328 - למה לא

 גם בקומדיות בהן נוצר מצב של "מתח"; "חוסר ודאות" אני נרתע לאחור בחוסר נוחות, ומפסיק לצפות בפרק, בסרט.

כך גם יחסי אל "דרמת החזרת החטופים".

איך אומר הפתגם הידוע: זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, כלומר תמיד יש הפתעות, אבל אני מכיר אפשרות אחרת:  זה לא נגמר עד שהגברת השמנה יורדת מהבמה. פתגמים בתלבושת אחידה 

שום דבר עוד לא נסגר, ויקח עוד זמן רב עד שיסגר.

בבלוג שלי, בו אני כותב על ספרי קריאה שונים שקראתי, פרסמתי רשומה על הספרון הנפלא,  אבי לבקוביץ, הסגול הגדול. הארגוט: היסטוריה, רפואה ודת

ישנן טענות, שהפטריה הזו, שמשתמשים בה ליצור LSD, משמשת גם ליצור סמים חזקים שמטשטשים את המציאות, ונתנים לטרוריסטים מסוגים שונים ע"מ להכניע את כל העכבות שלהם.

אז מה כן?

דאגה לתחזוקת הבית

קניות

אירוח נכדים יומיים בשבוע, שזה כולל הכנת מזון

כתיבת שירה

המשך חפירה לתוכי סביב הרומן החדש

ציפייה לספר סיפורים קצרים - בינתיים שתי הוצאות דחו, אבל יש עוד כמה שטרם ענו... נראה.

כשהכל ייסגר היטב, כששעת החשבון האמיתי תגיע, נקווה שהתינוק לא יישפך עם המים, שלא נהרוס מרוב זעם את עצמנו. נכון, אנחנו מקוטבים בצורה מובהקת מאוד פוליטית, אבל במלחמה באמת לאף אחד לא אכפת מאיפה באת.

318 - סנאפ

 לתדהמתי הרבה ישנם ישראלים, אחד חרד חסיד, שנהנים לפרסם תיאורי זוועה מסרטונים שראו או לא.

אם הם לא מפרסמים, הם מהדהדים [ פרסום מחדש] עם תוספת שמקללת את הראשון שפרסם, ומציגים לראווה את חוסר רגישותו, הפרעתו הנפשית ומה לא, אבל - כמובן מצטטים במלואו את הציוץ, הפוסט ב- FB או בכל ערוץ תקשורת אחר.

כבר רבתי עם ידידה על  פרסום תמונות התינוקות שנרצחו. לדעתי זה סוג של "סנאף" 

"סרט סנאף (באנגלית: Snuff film), המכונה בעברית גם סרט לבן, הוא סרט קצר או סרטון קצר המציג מוות ממשי של אדם (שנגרם על ידי רצח או התאבדות) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים. המונח מתאר ז'אנר שמטרתו בידור או סיפוק מיני בלבד, ואשר צולם בכוונה תחילה לשם אלה ולצורכי הפצה, והכוונה איננה למקרי מוות שצולמו במקרה או לצרכים תיעודיים אחרים^[1]. מקרי המוות המתועדים בסרטים המוגדרים כסנאף מלווים לרוב בפעולות כגון אונס או עינויים (המסתיימים במוות). סרטי סנאף מהווים השראה ליצירות קולנוע וספרות רבות מתחומי האימה, תרבות השוליים והמחתרת, מדע בדיוני והקולנוע הדוקומנטרי." https://did.li/5uxaa

החלטתי לכתוב בצורה הכי מפורשת ב- X [לשעבר טוויטר] את דעתי המפורשת, והודעה שכל הדהוד או פרסום, המפרסם/מהדהד ייחסם מייד על ידי.

אני לא יכול להבין מאיפה אנשים שואבים כוח לקרוא זוועות כאלה, לטרוח לכתוב אותם ואז גם לפרסם בלי בושה. מזל שלא מפרסמים גם שמות המעונים/ות. מזכיר לי את ספרי הזוועה הפורנוגרפיים של שנות ה- 60 וה- 70 במאה הקודמת, תחת הכותרת: סטאלג. 

אישית בקושי שרדתי ספר אחד של ק.צטניק פיפל, וגם אותו קראתי בדילוגים על קטעים קשים. [ אמנם יצרתי קישור, אבל ממש ממליץ לא לקרוא אפילו את תיאור  "הפרווה" בויקיפדיה.] לא ישנתי כמה ימים אחרי הקריאה, ומאז לא נגעתי בספר של ק.צטניק, קטונתי.

316 - דל"פ

 מגה פיגוע בהסברה הישראלית, כך כונה הראיון של יוכבד ליפשיץ.

איך העזה בכלל ליצור סדק בנרטיב: חמאס=נאצים.

מייד יצאו כל מחפשי האשמים, הראשון שנלכד במלכודת העכביש הוא גל הירש, יש בי שמחה רבה לאידו.

לדעתי, החמאס לא נאצים. יש להם דעות גזעניות קיצוניות לא רק לגבי יהודים אלא לגבי כל מי שאינון מוסלמי כמותם, ממש כאמם האידיאולוגית, אל קעידה.

די מצחיק שחברי ליכוד, ביביסטים בנפשם, מסרו אותנו לידי הנאצים, קוננו עלינו ועל הורינו שלא נרצחו ע"י הנאצים, פתאום הנאצים זה רע? לא מכשיר לטיהור האשכנזים והמשתכנזים?

הנסיון ליצור שנאה בסיסית ואכזרית כלפי החמאס היא תרגיל רע ביצירת דעת קהל. כי איפה ה"עליונות המוסרית" שלנו, כשאנו טוענים שהערבים נולדים לשנוא יהודים, הא?!