"היות ארנק" הוא מצב שמוכר להרבה מאוד אנשים, בוודאי להרבה הורים. ברם, ביחס להורים, זה חלק מדיאלוג בלתי פוסק עם צאצאיהם, שלפעמים באמת נגמר בכך ש"הורים" הופכים רק לארנק, וכולם מייחלים שהוא יפתח כבר.
"היות ארנק" אחר הוא של צרכני מין או של גברים מזדקנים, ובימינו גם נשים מזדקנות שמחזיקים אנשים צעירים סביבם בתמורה לכסף או טובות הנאה אחרות. נסגר הארנק, נעלם הצעיר/ה.
אני, לצערי, גיליתי על בשרי את "היות ארנק" בהקשר אחר לגמרי. אין זה סוד שהוצאת ספרים לאור, במיוחד ספרי שירה איננה זולה בשנים האחרונות. אף פעם לא היתה זולה, אגב. ממה שאני קורא בהרבה ממוארים של משוררים, רבים גם בעבר משוררים וסופרים[מנדלי מוכ"ס, דוגמה מובהקת] שילמו מכיסם עבור הוצאת ספרם לאור, או גם בזנות :-( יש כמה וכמה סיפורים עצובים מתל אביב על כך, ולא אחזור עליהם.
אבל החוצפה של אנשים לדרוש סכומי כסף, דמיוניים, לפעמים משגעת.
יש לי חבר משורר, שאחת לכמה שנים מוציא ספר שירים. הוא משלם כ- 3000$, ומבחינתו זה בסדר. יש לו דרכים להפיץ את ספריו. אני נדרשתי לשלם סכום מסויים, שרק לאחר החוזה האחרון עם הוצאת ספרים, מכובדת מאוד, והוצאה קטנה אחרת, הבנתי איך עשקו אותי.
התחושה קשה.
הידיעה שהרצון של אדם לפרסם את שיריו כלכך גדולה, שאפשר לבקש ממנו, והוא יסכים. לאחרונה הייתי בשיחות מקדמיות להוצאת ספרי "טמהארי" באנגלית לאמזון. לא אספר לכם מהם סכומי הכסף שביקשו ממני. זו השקעה? מי משקיע? נכון אני רוכש שירותים, אבל וכידוע, אין חובה לסוכן ספרותי באמאזון. שוב הרצון להרוויח על התשוקה.
זה מבחינתי להיות ארנק.
[מעולם לא קניתי סקס ולא החזקתי מהצד אף אחת. הילדים שלי מקפידים לא לבקש כסף, ואם כן בדחילו וברחימו.
