יום שישי, 13 בינואר 2023

231 - סטטיסטיקה וגם ענינים ברומו של עולם

 אני רוצה להתחיל בסטטיסטיקה, או ליתר דיוק באחורי הקלעים של הפוסטים, שם יש לכותב אפשרות לראות כמה הגיבו, כמה הקליקו [אם קראו, זה לא ברור], וישנה גם אינפוגרפיקה פשטנית אבל יעילה.

בשבילי זו היתה התמונה של הגרף צונח למטה, מה שהזכיר לי, את צניחת איבר המין שלנו, הגברים.


אבל ישנם ענינים ברומו של עולם, כפי שכותב לנו הקנקן - אנו עומדים בסיפה של תקופה בה חצי מהבוחרים הם הרוב, והדמוקרטיה מתנהלת כמו ביוון בתור הזהב. הרוב קובע. משיגיע רוב אחר הוא יקבע, כלומר, התפיסה המערבית של מסורות מחייבות, אמנות חברתיות, הגנה על היחיד מפני עריצות הרוב, הכל ייעלם לטובת שלטון ישיר, מסוכן מאוד.

לדאוג או לא?

אני יודע שרבים מחבריי בדקו שוב את הדרכונים שלהם, אני יודע שבארצות הבלקן יש מושבות גדולות של ישראלים. בעבר ירדו למצריים, היום יורדים יוונה, בולגריתה, יוגסלביתה ולא נשכח את מקדוניתה*.

אחרים נרגעים בכך שהם חיים במרכזי אוכלוסיה חזקים, שאין סיכוי שמשרתי הרוע והזדון יפגעו בהם עכשיו, שהרי כידוע, צריך כסף ותומכים מחוץ לכנסת על מנת לקדם מהפכות כאלה, לכן הם מוגנים. ל-כמה זמן?

יש המפנטזים, כולל בימין הליברטאני, שמשפט נתניהו יובילו אחר כבוד לכלא, והימין הקיצוני "יירגע". ישנם שסוברים, שגם בסביבות משפחת חמוריו של המשיח יש אי שביעות רצון מהטירוף, וגם בליכוד, יש השומעים בדברי אמסלם הזועם את "קול התור בארצנו". אחרים מאמינים שמטורללי הימין א-לה בנגביר סובלים משפיכה מוקדמת מטאפורית [אולי גם לא, מה אני יודע], וכך עוד בטרם ישיג את מה שהוא רוצה, הוא יגמור, ישפוך מוקדם מדיי. כלומר, ייעלם מהבימה הציבורית.

אחרים מהרהרים שיתכן והבליץ הזה, הוא כמו המכה במלחמת ששת הימים על מטוסי המצרים, מין מלחמת תודעה שאמורה לשתק ולהפחיד מתנגדים. דמותו של יריב, מזכירה, ובל אחטא בשפתיי, את אותו ביורוקראט הרשע, שנשפט בירושלים, ועליו ובעקבותיו ארנדט דיברה על "הבנאליה של הרוע".

כך או אחרת

בסיפורי מסע אגדתיים, אפיים, עת שלטון הרוע עומד להשתלט לגמרי על הארץ, מהמקומות הכי פחות צפויים מתעוררים כוחות החיים ויוצאים למאבק כדי להגן על הארץ. הסיפור היום מזכיר את תקופת בית שני, ההיסטוריון לבית נתניהו כנראה לא למד כלום, וכנראה יצטרך ללמוד על בשרו את לקח ההיבריס. האם אנחנו נצטרך לסבול מהלקח שלו? 

------

*הצורה המוזרה של שמות המדינות נובעת בשל ה"א הכיוון, כמו לנסוע ירושליימה, להגיע הביתה. כיוון שלמעט יוון, רוב המדינות בהן חיים ישראליים באזורי הבלקן מסתיימות ב-ה"א, ה- ה"א הופכת ל-תי"ו כשמצרפים לשם עיצור חדש, במקרה דנן, צורן מטרה, כיוון.

יום שבת, 7 בינואר 2023

230 - לוין, רפורמטור או טרמינטור

 לא ממש אוהב לכתוב על אישים בפוטליטיקה, כאלו שכל כוחם הוא אורך לשונם והעומק בו היא נדחפת לעכוזי המנהיג.

אלה האנשים שיושבים אח"כ במשפטי ראווה גדולים, בשלם מדובר על "הבנאליות של הרוע", וההצדקה שלהם: פעלתי לפי החוק.

אינני גם מאלה שמנסים לנחם עצמם ולומר - כלום עוד לא קרה, ויתכן שכלום גם לא יקרה. אני מפוחד לגמרי, אני חש בבשרי את רוח העיוועים והרוע השוררת בארצנו כיום, ולא מצליח לראות [מצליח מצליח] קצה של אור. [כלומר, אם אמסלם מהליכוד, אחד מכלבי השמירה הנאמנים לדוצ'ה פותח פה על מאכילו.. זו התחלה של אור?].

אז מהו לוין?

הוא הפקיד האידיאלי ששלישית המשיח [ חמור, אתון, עיר לבית נתניהו] רואה מול עיניה. עבד נרצע שתמיד יסובב המלים כך עד שלבסוף כאחיתופל בשעתו, אולי, מי יודע, יקבור את מנהיגו.

ואחרון -

אם בבית המשפט חשבו שהם באמת מוגנים מהפוליטיקה, מישהו שם לקה בסנוורים. איזון בין שלוש הרשויות לא יכול להתקיים כאשר אחת מהן משתררת על השניה, וכך קרה כשבית המשפט העליון נדרש להתערב בענייני חקיקה, והתערב.

אז רפורמטור או טרמינטור?



מקור הקריקטורה - הבלוג של מישל קישקה - https://he.kichka.com/

יום רביעי, 4 בינואר 2023

229 - ושוב אתכם עם רפורמת מח"ר יש"ב

 עוד לא נגמרה סאגת רפורמת מח"ר

לאור התנהגות חלק משרי הממשלה החדשה, בה כניסה למשרד היא סיבה לבטל כל דבר קודם, כחלק מתרבות הביטול של הימין הרדיקלי בארה"ב וגם חלק מהתעמולה המסוכנת של האיש הכי מסוכן בישראל כיום, שהיא להצביע על הממשלה הקודמת כ"לא לגיטימית", "הפרעה קלילה למהלך הטבעי של החיים", בוז לאחרים, גם השר קיש [ לא שמע כנראה מעודו על "קיש קיש קריא"] סימן בגסות רוח את המעבר מכם "שונאי עצמכם" [ ד"ר יש"ב ורפורמת הבושה שלה, שלא ביטלה את לימודי הרוח, אגב..] אלינו "אוהבי עצמנו", וביטל את הקודם, כלא היה.

לאור זאת, כנראה שנים מאוהדיה הרבים של השרה, ליאור דטל בדהמרקר, וכתבת החינוך של עיתון 'הארץ' שירה קדרי - עובדיה יצאו יום אחר יום בהצגת "מעלות" הרפורמה הגרועה של השרה. זה לבד מראיון אתה, לפני כמה ימים, בו חזרה לצורת היגוי כשל תלביבית בת 16, ילדותית-מתפנקת [איכס] ובין היתר לא היססה לטנף על המורים. נכון, היא לא זכתה לתמיכת המורים, כי כל מורה, הטירון והירוק ביותר, מזהה אנשי חינוך כמוה ממרחק, כצדקנים, מתחסדים, מאשימים אחרים וכו'

הנה מה שפרסמתי ב- טוויטר 3.1.2023

ביומיים האחרונים, שמתי לב, שכמה עיתונאי חינוך, דוגמת #ליאור_דטל מה #דהמרקר מנסים להראות עד כמה הצרה היוצאת ד"ר יש"ב עמדה להציל את מקצועות המח"ר [ מורשת, חברה, רוח] תוך הצגת רעיוני התוכנית והתעלמות מוחלטת מהחורים הלא מוסריים המובנים בה.

לשיטת מעריצי יש"ב, ד"ר לחינוך, התלמיד הישראלי הממוצע היה לומד לחקור על פי ענין, מגלה מחדש את מורשתו, מתנסה בכתיבה קווזי-אקדמית [נגיד, רפרט שנה א'], לומד מיומנויות עתידיות ופוגש אוריינות אקדמית הכי מתקדמת שיש.

יואב קיש עם הפה המגסביר הדוחה שלו מסיג, לשיטתם את החינוך אחורה, בהחזירו את לימודי המח"ר ללימודי בגרות, וכך הוא [ליאור דטל, אב"ח] גם כותב בטור שלו בדהמרקר אתמול: בין המתנגדים היו מורים ותיקים שלא רצו להתחיל ללמוד משהו חדש! וגם חלק מהמורים, חלק גדול, כבר התחילו השתלמויות להוראה מסוג חדש. 
אני יכול לדבר רק על עצמי. ההתנגדות של מורי המח"ר, זו שלא נדחפה על ידי כוחות פוליטיים מהימין בזמן הבחירות
- והם חופשי התערבו וניכסו את המחאה האותנטית לצרכים שלהם - נבעה משתי בעיות מרכזיות: הראשונה זריקת המורים לתוך מערכת משימות מפוקחת חיצונית, כפיית יצירת מחוונים ללא מתן הדרכה, אם בכלל, יצירת מטלות מתוקפות שאין למורה הממוצע שמץ של ידע בהפקתן-יצירתן-הערכתן, וחמור מכך, השנייה ,זכות וטו של ראמ"ה [רשות המדידה של המשרד] על ציוני מורים, ממש כך. 
סיבה פחות דרמטית, אך לא פחות חשובה. שינוי דרמטי וקיצוני בתהליכי ההערכה, דבר שמורה, גם הכי עדכני, טרם למד לבצע כמו שהם דורשים.
אבל ברור, הכי קל להאשים את המורים ואת המפמ"רים, שהתבררו כגדולי הקרנפים, אפילו בקט לא העלה על דעתו התקרנפות קיצונית של מפמ"ריות המח"ר.


יום שני, 2 בינואר 2023

228 - הפסקה

 חודש דצמבר הוא חודש כריסנוכה  אצלנו.

אנחנו לוקחים עצמו חו"לה, אל מפשחתנו בארץ מגוריו של סנטה, שותפים בהכנות לחג ונהנים מחיי משפחה עשירים אחרים.

אבל דצמבר הסתיים גם בדלקת ריאות, שרק עכשיו אני מתחיל להתאושש ממנה, ארבעה ימים אחרי ש"הופלתי לקרשים". גם זה דורש ממני לנוח אחרי כל פעולה, לשרוד מתקפת שיעול קשה.

כל תהליכי היצירה והתקשורת שלי נחסמו.

יש ביומן שלי קרוב לחמישה שירים שצריכים לעבור דיגיטציה ;-) וניקוד אמין.

הרומן שלי מחכה לקריאה שלו, באמצע על מנת להדק שמות, תאריכים, מבנה. 

וחוץ מזה?

שנה טובה



יום שני, 19 בדצמבר 2022

227 - פקקים, תחב"צ ובכלל -

 זוגתי מתבאסת מהפקקים.

עמיתתי, זו שאני נוסע אתה מדי בוקר פעמיים בשבוע, הקדימה את נסיעתנו לשעה וחצי לפני תחילת העבודה, כי מי שלא יודע, דרך בגין צפון שחוצה את רמת גן בואכה קרית אונו, תל השומר בית חולים ומחנה צבאי ענק הפכה לדרך חתחתים, בגלל עבודת התשתית לרכבת עילית - הקו הסגול/המהיר, ומי שמגיע מהאזור ההוא, כדאי שיצא במכוניתו הפרטית כמו מי שנוסע בתחב"צ.

לא מפריעים לי פקקים.

נהגי אוטובוס ברחבי מטרופולין דן יודעים היטב את מלאכתם. נתיבי התחב"צ כיום פותרים חלק מהלחץ, אך גם לפני עשור, בטרם כל הווג'ע-ראס התחיל ובטרם צבעו נתיב בצהוב, ידעו נהגי דן, אגד והחברות החדשות כמו: קווים, אקספרס ללהטט עם כל הרכב הגדולים והמגושמים.

אז לי אין בעיית פקקים.

בעבר הרחוק, כשקמתי מאוחר ועמדתי לאחר, תמיד האשמתי את הפקק בדרך בגין. תמיד היה שם פקק, זה נכון, אבל אני אמור להיות הרבה לפניו בזמן... אבל זה נוח להאשים גורם בלתי ניתן ל"ענישה" או לקניסתי בשל איחור. כשאני חושב עכשיו - מעולם לא איחרתי לשיעורים, איזה יורם אני. איחרתי אם התחלתי ללמד בשעה 0900 והגעתי לביה"ס בחמש דקות לתשע, כלומר, שעת "חלון" לא בביה"ס.

פקקים זה זמן, כמו שכתבה עדי, לקרוא. סיימתי היום בקו 42 [ מעל חצי שעה נסיעה] ספר של סיפורים קצרים של גי דה מופסאן. לפעמים אני מסיים ספר עיון, ולעתים מרוויח קרוב ל10000 נקודות בסוליטר. [כן, כן אני מתקרב ל- 200000 נקודות - התקווה - מליון].

אולי הרכבת, הקו האדום, תחסוך לי עוד זמן, כי אני יכול לקחת אותה מגבול גבעתיים תל-אביב, תחנת ענק "על פרשת דרכים", וללכת ברגל 3 דקות בקושי לביה"ס. גם לרכבת אוכל ללכת ברגל, עשר דקות בערך. דבר, שכידוע לא מזיק אף פעם.

בכל מקרה חג שמח




יום שישי, 16 בדצמבר 2022

יום חמישי, 15 בדצמבר 2022

226 - הלוטוס הלבן, עונה 2



האומנם רק סיפור של בגידות?

על פני השטח, כל הדמויות בוגדות זו בזו. מי כהתנהגות יומיומית טבעית, ומי בשיטת ז'אן ז'נה [ שתי הזונות האיטלקיות במלון. הבגידה המלאה ב"חנון" המערבי שחושב שכסף "יציל" את העולם.]  

מי יש לנו שם -

2 זוגות עשירים כקורח, קמרון ודפני, איתן והרפר ארבעה בני אדם יפי תואר במידה שלא תאומן, מעין אלים. כנראה עוסקים בהשקעות בכספים, קרנות גידור. נהנים מהחיים שהכסף מציע, האמנם?

שלישיית גברים, שושלת, סבא-בן-נכד, משפ' דה גרסו

אשה חולה נפשית, טניה, עשירה כקורח עם בעל כנראה הומוסקסואל,גרג, או דו מיני מלווה על ידי נערה צעירה, פורשיה, שתפקידה - להיות כשטניה זקוקה לה. [טניה היא דמות שממשיכה מהעונה הקודמת, ורק מבט נוסף מגלה את הקשרים המורכבים בין שתי העונות.]

זוג נערות איטלקיות שמגיעות למלון על מנת לעשות כסף בעזרת נעוריהן ויופין: לוצ'יה, הדומיננטית, השחרחורת האיטלקיה המסובבת תמיד ראשי גברים, ומיה, הבלונדה אוהבת החיים. [בחיי, כשאני כותב את זה אני שואל את עצמי: האם לא רפרר מייק ווייט [הכותב, הבימאי] לסופיה לורן [לוצ'יה] ולמרילין מונרו [מיה]

פסנתרן מזדקן

מנהלת מלון, ולנטינה, לסבית שלא מודה בפני עצמה

אלה הדמויות שהמצלמה והסיפור עוקבים אחרים, עוקבים אחרי התפתחות מערכות היחסים, נפשן התועה, הייסורים הקשים שלהן, ההשלמה עם המציאות.

ילדיו של קמרון כנראה אינם ממנו, אם זוכרים את הסיפור של רעייתו  על מאמן הכושר הבלונדיני וכחול העיניים, שהרי קמרון בוגד בה ללא הרף. איתן לא שוכב עם רעייתו אך גם לא בוגד בה, הוא "שוכב" עם המחשב וסרטים פורנוגרפיים בבוקר, אחרי הריצה שמחרמנת אותו.  עולה, שנקמת דפני [רעיית קמרון] אכזרית. בעלה החוקי מגדל ילדים של גבר אחר. איי, מכה בפרצוף לזכר אלפא.  אבל בניגוד לקטרת המצדיקה בגידה [שיעמום בחיי המין, איבוד האהבה, רצון ל"פרוח"] - קמרון ורעייתו חיים חיי מין עשירים במיוחד. אגב, קמרון לא יהסס לשכב עם איתן - הוא אומר לאיתן מפורשות שהוא אוהב אותו, שהוא רוצה להיות בתוכו, שהוא רוצה לעשות לו נעים. 

הבעיה החשופה נמצאת בין איתן ורעייתו המורעבת מינית עקב חוסר יכלתו של איתן לשכב אתה. לא בבוקר [לכאורה הוא אוהב סקס בבוקר והיא אוהבת סקס בלילה] ולא בלילה. תחושתו שהוא זכר ביתא ולא אלפא, הבגידה הבלתי פוסקת בה באמצעות אוננות מול סרטים פורנוגרפיים היא מעין סטירת לחי ל"מעמדה המיוחס", שזכה בו. זו בגידה פי אלף חמורה יותר. לענ"ד, מה גם שבת זוגו, הרפר, מסכימה לכך. מתי הוא שוכב עם רעייתו? כשהוא חוטף התקף קנאה ומשוכנע שהיא שכבה עם קמרון, ואז - או אז, דפני, רעיית קמרון מוליכה אותו אל בין העצים, ללמדו איך מתגברים על בגידה וממשיכים הלאה. האם שכבו? האם קמרון שכב עם הרפר? בכל מקרה נראה שמאז - תשוקתו לאשתו גדלה פלאים. למה? כי אולי למד את דרכי קמרון - לקחת את מה שהכי יקר אצל החבר שלך?

 טניה היא הדמות הקומית-טרגית. דמות משוחקת להפליא על ידי ג'ניפר קוליג'. נעה תדיר בין שכרות לבין בדידות, קורבנות, אומללות אינהרנטית. בפרק 7 היא מבינה שנפלה לתוך תכנית עוקץ, בה היא הנרצחת, ממש כך. היא רצה בטירוף לקברניט [ברור שהוא יחד עם המאפיה, או קבוצת ה"גייז" שבשיתוף עם בעלה רוצים את כספה] ואומרת לו: הגייז רוצים לרצוח אותי. "הקברניט הזקן" שלא מבין לכאורה או באמת אנגלית, עונה לה: כולם כאן גייז. רק לראות את הפנים שלה, את כל הסערות והחרדות והידיעה הכמעט סופית, שהיא תמות היום - זו שחקנית ענק.[ אגב, פעמיים ישנם רמזים מטרימים לגבי מותה הוודאי של טניה: הפגישה עם מגדת העתידות שאומרת את האמת ולא מתפקדת כמעלת מצב רוח/ או כמשמיעה מה שרוצים לשמוע; האופרה שה"גייז" לוקחים אותה, מאדאם באטרפליי, שמתאבדת בסוף, והסצינה הקטנטנה בה טום, מנהיג ה"גייז" לועג לבורותה האמריקאית, מדהים כמה זה מגלה לצופה. טניה מזדהה לגמרי עם באטרפליי, לא מבינה מילה, אבל הרגש בשיר ממוטט אותה.


שתי האיטלקיות, שתי הזונות המקסימות שמרפררות להרבה זונות אחרות בהיסטוריה התרבותית שלנו, לענ"ד הן הדמויות השמחות בסדרה הזו. מה אנחנו יודעים על נערות ליווי בכל העולם שמממנות לימודיהן, עוזרות למשפחתן לצאת מהעוני המדכא בו הן חיות?

מה רע בתרגיל עוקץ נפלא? יש 2 תרגילי עוקץ בעונה הזו: הראשון- טניה [העשירה והבודדה] הנעקצת ממש, וסופה מוות שגרג יחד עם ה-גייז מארגנים; והשנייה - הזונה המקסימה, לוצ'י, שמרוויחה 50000 יורו ויותר ממשפחה"מחפשת שורשים" סבא-אבא-נכד דה גרסו. ]


מאמר שקראתי מסביר היטב, שזוג הבנות מסמלות שני דברים: המקומיות הנלחמת באימפריאליזם האמריקאי [בספר התורה, בחיי!] והשני - מאבק בפטריארכיה בכלי הפטריארכיה. מין וכסף והיפוך יחסי הכוח. שלושה גברים, שלושתם מבחינים היטב בין הקדושה במיטתם לבין הקדשה. בת הזוג אמורה לקבל את התנהגות הפטרון, הפטריארך [אשת הסבא], שלושתם מתיחסים לנשים כחפצים [זוכרת את תמונת הסיום בפרק 7, עוברת נערה מדהימה ביופיה בשדה  השנייה מגרשת את הבעל, אבל עוד לא מתגרשת [הוא עשיר כקורח, "אמצעי הייצור" בידיו .. הוא מצטער, בוכה ומתחייב בפני בנו שיפסיק עם הבגידות] והנכד, שנהנה משלושה ימים של תשוקה מינית שלא זכה לה מעולם עם אותה זונה מקסימה, שגם מוציאה ממנו[מאביו] 50000 יורו ללא מאמץ, על ידי פריטה על רגשות האשמה המעמדיים שלו, לכאורה. כשהוא נשאל עליה הוא אומר: "היא עבדה עליי - She played me. בשדה התעופה בסצינות הסיום של העונה עוברת ליד שלישיית דה גרסו נערה יפהפיה. בהתנייה פאבלובית וצינית, שלושת הגברים לבית גרסו מסובבים את הראש!


יש מרכיב נוסף חתרני - נשים מכוסות בזמן סקס, כולל החזה, ברוב המקרים; הגברים עירומים כולל פרונט, מדי פעם. 


הסדרה עצמה מצחיקה, המוות של טניה הוא הרי בידור - עד שניצלה הסתומה אז היא נופלת מהיאכטה אל מותה.


ולמה אני מקדיש לה זמן, זו רשומה שנייה. הקודמת היתה פוסט 213

כפי שכתבתי ברשומה הראשונה, לא רק פארודיה על סדרות אהבה, לא רק מבט מחפצן ומציץ לחיי העשירים וה-אומללים, אלא ובעיקר העלאת סוגיות ממש נוקבות, כמו למשל - יחסי הכוח הפוליטיים והכלכליים בין התרבות המערבית האימפריאליסטית והרעל המזוקק שהיא מזריקה לתרבויות אחרות אותן היא כובשת, יחסי כוח בין גברים-נשים, חברות, השקופים בחברה, האומץ להיות "סובייקט" בסגנון ניטשיאני או לפחות בסגנון הרך של "קאמי".

גם העונה השניה עוסקת באותן בעיות. מרחיבה לעומקן של הדמויות הרבה יותר מהעונה הקודמת. ממשיכה את הנרטיב של טניה, ומציגה את טניה כסימבול [לדעתי] לתרבות המערבית הקורסת והשוקעת, לאלימות חסרת המשמעות שלה, להיותה מכורה לסמים, לאלכוהול, חסרת כיוון, נעה כמו ברווז מקרטע ומהדס, שיתכן לטביעתה, יש משל המרפרר לטביעת "אטלנטיס" או ללא אגדות - לפומפיי.


תוספת קריאה למעונינים -


1. חן חדד, "הלוטוס הלבן" חזרה והעשירים שוב מתגלים בכיעורם, הארץ, 1.11.2022


2. חן חדד, "הלוטוס הלבן" החזירה את התשוקה לסדרה שמחכים לה,הארץ, 13.12.22


3. איתן לשם, הכוכב הראשי בעונה השנייה של "הלוטוס הלבן" הוא התחת הגברי, וזה נהדר, הארץ, 13.12.22


4.קיץ ברבנר, 

"עובדת חזק על הצדדים מכוערים באנושות": "הלוטוס הלבן" מעולה אך קשה לצפייה, מעריב, 7.11.2022