זוגתי מתבאסת מהפקקים.
עמיתתי, זו שאני נוסע אתה מדי בוקר פעמיים בשבוע, הקדימה את נסיעתנו לשעה וחצי לפני תחילת העבודה, כי מי שלא יודע, דרך בגין צפון שחוצה את רמת גן בואכה קרית אונו, תל השומר בית חולים ומחנה צבאי ענק הפכה לדרך חתחתים, בגלל עבודת התשתית לרכבת עילית - הקו הסגול/המהיר, ומי שמגיע מהאזור ההוא, כדאי שיצא במכוניתו הפרטית כמו מי שנוסע בתחב"צ.
לא מפריעים לי פקקים.
נהגי אוטובוס ברחבי מטרופולין דן יודעים היטב את מלאכתם. נתיבי התחב"צ כיום פותרים חלק מהלחץ, אך גם לפני עשור, בטרם כל הווג'ע-ראס התחיל ובטרם צבעו נתיב בצהוב, ידעו נהגי דן, אגד והחברות החדשות כמו: קווים, אקספרס ללהטט עם כל הרכב הגדולים והמגושמים.
אז לי אין בעיית פקקים.
בעבר הרחוק, כשקמתי מאוחר ועמדתי לאחר, תמיד האשמתי את הפקק בדרך בגין. תמיד היה שם פקק, זה נכון, אבל אני אמור להיות הרבה לפניו בזמן... אבל זה נוח להאשים גורם בלתי ניתן ל"ענישה" או לקניסתי בשל איחור. כשאני חושב עכשיו - מעולם לא איחרתי לשיעורים, איזה יורם אני. איחרתי אם התחלתי ללמד בשעה 0900 והגעתי לביה"ס בחמש דקות לתשע, כלומר, שעת "חלון" לא בביה"ס.
פקקים זה זמן, כמו שכתבה עדי, לקרוא. סיימתי היום בקו 42 [ מעל חצי שעה נסיעה] ספר של סיפורים קצרים של גי דה מופסאן. לפעמים אני מסיים ספר עיון, ולעתים מרוויח קרוב ל10000 נקודות בסוליטר. [כן, כן אני מתקרב ל- 200000 נקודות - התקווה - מליון].
אולי הרכבת, הקו האדום, תחסוך לי עוד זמן, כי אני יכול לקחת אותה מגבול גבעתיים תל-אביב, תחנת ענק "על פרשת דרכים", וללכת ברגל 3 דקות בקושי לביה"ס. גם לרכבת אוכל ללכת ברגל, עשר דקות בערך. דבר, שכידוע לא מזיק אף פעם.
בכל מקרה חג שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה