‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 29 במאי 2026

640 - לאן נוליך את החרפה, ארגון המורים הע"ס בישראל

 במוסף שבת של הארץ, 29.5.26 התפרסם ראיון שערך רן גונטאז' עם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודי.

אני מצרף קישור, אבל קריאת הריאיון בלתי אפשרית למי שלא מנוי על העיתון או על המהדורה הדיגיטלית, כך שאביא כמה קטעים מהראיון. 

חינוך מאז ומעולם הוא אחת מהפעולות האנושיות החשובות ביותר לשמירת הזיכרון, העברת ידע, תכנון העתיד, וכן להכנת התשתית המהותית למוסר מבוסס הכרות מעמיקה עם הטוב והרע, התנגדות לעריצות, למשטרת מחשבות ובטח מתן כלים לערעור הנדסת מחשבות ושטיפת מוח ע"מ שהחברה האנושית תוכל להתקיים.

גדולי המחנכים בעולם, החל מקונפוציוס, בודהה, משה רבינו, אפלטון, אריסטו ובמאה העשרים יאנוש קורצ'אק, פריירה, א"ד גורדון אצלנו ורבים אחרים השאירו מורשת של עצמאות, מחשבה חופשית, הרצון לשינוי, הרצון להיטיב המציאות.

חברות דיקטטוריות מבינות היטב את כוח שטיפת המוח, את הכוח של מערכת כללים מאיימת לגדל חברים מפוחדים וצייתנים, וכך הן פועלות. בחברות הרואות בחירות הציבורית והאישית ערך נעלה, מורים יוצאים להפגנות עם תלמידיהם.

במערכת החינוך הישראלית, שלאחרונה אנחנו מגלים עד כמה היא מרוסקת, ואין זה רק מחסור במורים, המצב קשה. כאשר נציג ארגון המורים הגדול אומר בראיון כך:

 "תראה את החיילים. מערכת החינוך היא שגורמת לכך שהם יקריבו את חייהם למען המדינה"


מתברר מה חשוב יותר עבור ציבור המורים, בטח לפי הנציג הנבחר שלו. איפה מחשבה חופשית, מוסר, ידע עולם, אזרחות, הכרות עם התרבות היהודית והעולמית, מדע, אומנות.. זה לא חשוב באמת.

הגאווה הגדולה של יו"ר ארגון המורים היא על חינוך ספרטני, חינוך למוות.

לאורך הראיון הוא נותן עוד כמה תשובות מטרידות -

הראיון פותח כך -

לא ראיתי את התגובה שלכם לכתבה של אור קשתי אודות הוועדה של משרד החנוך בראשות איש השב"כ לשעבר שמנטרת, מנתחת ועוקבת אחר התבטאויות שמאלניות, חס וחלילה, של מורים ומורות.

התשובה של ארז:

לא נתקלתי בזה עד שהוא לא פרסם את הכתבה שלו. לא ידעתי על קיום הוועדה הזו, לא היה לי שום תלונה של שום מורה שהוא נחקר או היה בסכנה כזו או אחרת. אנחנו מטפלים בפניות של מורים. בכלל לא ידעתי שקיימת כזו וועדה.

כשגונטאז' לוחץ ושואל:

או.קיי הכתבה של אור פורסמה כבר לפני כמה ימים ועדיין לא שמעתי מכם...

ארז עונה-

בוודאי שלא! מה כל דבר שכתוב בעיתון זה נכון?!

בהמשך הראיון גונטז' מדייק:

אז אתה לא מתכונן לבדוק ולהתייחס למה שאור פרסם כי אתה לא סומך על העיתון ויש לך מליון ואחד עיסוקים אחרים. הבנתי נכון?

ארז עונה  -

לא הבנת נכון. אני מטפל בכל פניה של מורה שמרגיש שנעשה לו עוול... כל עוד אין תלונה אני לא מטפל. [לשאלה אם יטפל בעקבות דיווח ממקור שאינו מורה]

השוס בראיון מופיע לקראת סיומו -

מה המצב בתחום ההוראה אחרי 30 שנה שאתה בתפקיד, אתם בטוב?

ארז - כן.

איך אתם בטוב כשההישגים של התלמידים כלכך נמוכים?

ארז -

אז אני אגיד לך: תסתכל רגע  אחד לחיילים ולמילואימניקים שנלחמים. מערכת החינוך היא זו שגורמת לכף שהחיילים יילחמו ואפילו יקריבו את חייהם למען המדינה.

גונטאז' בהערה צינית אבל חשובה -

הבנתי. אתם מלמדים את הילדים למות. מה עם הלימודים הרגילים?

כאן ארז שואל אם גונטאז רוצה לסיים את השיחה.

גונטאז עונה שכן, אבל מסכם את הראיון, ואין תשובה בצד השני.

מתברר שארז מצפה שגונטאז' יסיים את השיחה בניתוק ממשי של הקו, כי הוא התקשר אל ארז והוא אמר שהוא רוצה לסיים את השיחה.

זה לדעתי משקף בדיוק את ההתקרנפות הקיצונית של ארגון מורים, שהוכשר להכין את "דור העתיד". ללמד את דור העתיד חשיבה חופשית, עבודה עם AI, ידיעת קרוא וכתוב ושאילת שאלות, חידוש, התקדמות מדעית, אך לא עושה זאת. אין תשובה כשהשאלה מגיעה לבסיס הפילוסופי והאתי של "מהות היות מורה".

רן ארז הוא יו"ר ארגון המורים העל יסודיים כבר 30 שנה. תקופת שליטתו בארגון תיזכר בעיקר כתקופה של מאבקי שכר בלבד. מי שזוכר את הסתדרות המורים "במדינה שבדרך" וגם שנים אח"כ לא יכול שלא להתפלץ מהדמות המורה הנחות והמסורס. זו דמות איש הרוח בישראל 2026.

https://katzr.net/9177cd

יום שישי, 14 ביוני 2024

382 - בחירה חופשית

 מוטי אמנם מנסח קצת אחרת את נושא השרביט החם, אבל מבחינתי הוא העלה סוגייה משמעותית ביותר - חופש בחירה.

סיפור המסגרת הוא גילוי בדיעבד שהוריו בעצם "קבעו" לו את עתידו, ולא רק לו. אסתי כותבת בפוסט שלה, שהבחירה שלה בקריירה היתה תוצאה של מפגש עם מורה ייחודית והתנהגות רעילה של המורה [זכר] שלה למתמטיקה.

אני בהחלט שואל את עצמי את אותה שאלה.

מאז שהייתי בן 5 אמא שלי אבחנה אצלי תכונות "הוריות" אותן תרגמה ל"היות מורה". זה טורטר לי בראש. עם זאת, מהיותי התלמיד הכי מוצלח במשפחה [כמו מוטי] הזכרתי לסבתי ולה את ד"ר נטע רוזנבלט, הבעל והאב שהיה רופא עיניים ומשכיל מאוד.

כך, לפחות מצד אמי: הוראה ומצד סבתי: קריירה אקדמית או רופא.

אני אהבתי לרקוד, אני אוהב לרקוד, והיו לי כישורים מצויינים להיות רקדן. אבל על אף רצוני, אבי התערב בבוטות בכך שדאג לקרוא לי "הומו" ולעודד את אחיי לצחוק ממני. היתה לי ברירה?

מתמטיקה לא הבנתי, כך שדי מהר פניתי לתחום האומנות בעיקר, היסטוריה, סוציולוגיה. במקביל עם שחרורי עבדתי בבתי מלון, בהמון בתי מלון. אפילו יש לי תעודת ניהול בית מלון. גם הצטרפתי ללהקת מחול מודרני, הייתי חבר בה שנתיים, וגיליתי שאני שונא "במה". העבודה בבתי מלון היתה במקביל ללימודים בהם עשיתי חיל רב. אבל, מהיותי חסר גבולות, חיי הלילה המטורפים שלי הובילו אותי לגבול בין אלכוהוליסט לאדם שסתם שותה מדי פעם.

מסגרת, צרחתי בתוכי, מסגרת.

 התחתנתי עם אשה שאני אוהב עד היום, שעזרה לי לצאת מהביבים [ הומאז' לגיורא ש. שוהם ולספרו החשוב מאוד: גאולה דרך הביבים], והנה יש מסגרת.

אני לא עצמאי, אני חייב מסגרת. פקידות או ישיבה ליד מחשב, ניהול משרד או ניהול בכל רמה אחרת ממש לא אפשרי לי. אני חסר סבלנות, חייב בגירויים מתמידים. וכיוון שהקשבתי לאמי, כשאמרה לי בזמן לימודי התואר הראשון, תנסה לעשות תעודת הוראה, מקסימום, מקסימום היא תהא בצד כמו תעודת מנהל מלון, מצאתי את מקומי.

למי שרואה בעבודת חינוך פרנסה בלבד, קל להחמיץ ולא לראות את סוג העבודה הדינמי והפרוע ששמו חינוך. אף יום לא דומה לקודמו, אף שעה לא דומה לקודמתה. זכיתי "כאוס בתוך מסגרת", וגם לאחר כמה שנים, משכורת שאפשר לחיות ממנה.

אז?

בחירה חופשית, דטרמיניזם של האופי, התערבות הורית?



יום שבת, 3 בדצמבר 2022

223 - דע מה להשיב

 פוסט הכי פוליטי שיש

למי מהימנים שלא מבין - דמוקרטיה היא שיטה בה למ יעוט יש זכות קיום, זכויות זהות לרוב ואפילו הזכות לנסות ולהשפיע על הרוב. הדמוקרטיה בתפיסה הימנית המסוכנת של סטרוק-שרת חינוך[?] וחבריה היא של אחידות רעיונית, התכופפות בפני אידיאולוגיה אחת, האחדה כוחנית "כור היתוך" עאלק.

במלים אחרות - השמאל אינו נלחם בדעות אחרות, השמאל אינו מסרב "סתם" לקבל בשוויון נפש את הימין הקיצוני. אין כאן "משחק הוגן", אלא שימוש בכלי הדמוקרטיה בפרשנות הכי פרימיטיבית שלהם [כוח!] לצרכי שיעבוד 'האחר'. לצערי, רבים מהשמאל משום-מה מרגישים מותקפים כי הם "לא דמוקרטים".

כשאדם נדרש להגן על עצמו, ולא באלימות של הביביסטים, למשל, ולא ברוע הפה של אמסלם, ביטן ועו"ד גוטליב [מחליפתן של מירי רקב וגלית דיסטאל-אטבריאן] אין לו ברירה אלא לומר: "פוס". המשחק המזויף והשקרי שלכם אינו שלי. כשתצליחו לשכנע אותי, שהימין רק רוצה להעמיק אידיאולוגיה, ולא למנוע..

או אז, אני בטוח שלאף שמאלי ושמאלני לא תהיה בעיה. אדרבא ואדרבא, קדמו הרחבת לימודי התנ"ך, למה לא?! קדמו שילוב הוגים דתיים כמו לייבוביץ, סולובייצ'יק, הרב קוק - למה לא?! קדמו הוראת העברית, ספרות עברית, היסטוריה יהודית בינלאומית.אבל הימין מאמין רק בגישה אחת.

גישה אחת, כפייתית, בעלת רצון לסנקציות, הרתעה, שליטה איננה החלטת העם. העם בחר ב- 78 ח"כ שאינם דתיים, ימנים קיצוניים. תעשו את החישוב בעצמכם. כלומר, "העם" רוצה חברה מסורתית-ליברלית, סובלנית עם נטייה חזקה לליברליזם כלכלי, תרבות יהודית, אך עם הכלה של 'האחרים'.


יום חמישי, 16 בדצמבר 2021

134 - #MeToo

כלכך שמחתי עת התפוצצה באוירו של עולם שערורית הארווי וינשטיין.  אני מכיר את בת זוגו מתוכנית אופנה, אשה יפת מראה, נעימה, מקצוענית עד קצה אצבעותיה. חשבתי - איך היפה הזו מסכימה לחיות עם האיש הזה. האם יתכן שאינה יודעת? בניגוד לנשים אחרות [הילארי קלינטון, שרה נתניהו] לא נתנה כתף תומכת לחוטא שחיה אתו, ונפרדה ממנו מהר. [2017]

מאז השיח בעולם השתנה מהקצה אל הקצה לטוב ולמוטב.

במקומות רבים, בשל חרדת הגברים מאותה עצמאות שלקחו לעצמן, לשלוט על גופן [לא יאומן - נשים שולטות על גופן? מי נתן להן זכות זו?! הרי כל האלים בעולם רואים נשים כ-תת אנוש] החלו להדיר נשים ממקומות עבודה, לפתח מנגנוני תקשורת ומגע שמנטרלים אפשרויות אפילו למגע חברי א-מיני, ובכך נשים "אכלו" אותה. בוודאי, גם אצלנו. במיוחד במקומות בהם נשים מוחלשות, חלשות ושקופות. [פמיניסטיות בכל העולם מתחלקות לשתי קבוצות גדולות - אלה שמגיעות מהמעמד הבינוני ולמעלה מזה. נשים חזקות בדר"כ, שמאבקים כאלה לא יפגעו בהן כלכלית, נהפוך הוא. פמיניסטיות "אחרות", אצלנו מזרחיות, ערביות, מהגרות ובנות מהגרות, שהמאבק מסוכן לחייהן ממש, ושאחיותיהן הפריבילגיות לא ממש עוזרות, אם בכלל עוזרות, נפגעות.] אציין בזהירות רבה ובהסתייגות גבוהה, שרצח הנשים בשנים האחרונות, אצלנו בארץ לפחות, היא תוצאה מובהקת של MeToo#. 

הצד השני החיובי במיוחד הוא, שגברים רבים נשלפו ממקומות המחבוא שלהם, עומתו מול המציאות ומשלמים במאסרים ארוכים על חטאיהם, ואחרים מהססים מאוד בטרם יתחילו או יממשו חזיונות שווא.

לשיח ה- METOO# מצטרף שיח משנה: "למה היא נזכרת רק עכשיו", כי בארץ לפחות ראינו קשר אמיץ בין התקדמות של אדם בקריירה ציבורית לבין תלונות קשות עליו על הטרדות מיניות, אונס וכו' המקרה האחרון היה של קולט אביטל, שלטענת נשים רבות, ודוק נשים!, החליטה לפגוע בשמעון פרס לשם שיווק ספר שכתבה.

כאיש חינוך, ששנים דיבר עם תלמידותיו, ולא מתוך התנשאות, על זכותן לומר לא, גם לחבר וגם לבעל וגם להורים; השינוי הזה, ההכרה בכך שאשה יכולה להתלונן על גבר שפגע בה, ולא להסתיר את הכאב, הבושה מבורך ורצוי. האפשרות לתת דרור וחופש לכאב שטמון בֹּךְ, גם 20 שנים או יותר אחרי, כשהאיש הזה, שפגע בך פתאום זוכה להכרה חברתית כמו "כוכב על" לגיטימית ומותרת לגמרי! נכון, האיש הזה פגע בי, חדר לגופי, השפיל אותי, מחק את האישיות שלי.. לא מגיע לו פרס על כלום.

כפי שאנו שמים לב, השיח מתרחב ועובר גם למחוזות, שלכאורה ועל פני השטח נראים פטורים מסיטואציות כאלה: יחסי גברים עם גברים. האמת, די מפתיע אותי שיש אנשים שחשבו שאצל "הומואים" אין דבר כזה. אבל גברים הם גברים. הכוחניות, האלימות, דחפי "זכר אלפא" לא נעלמים כשגבר מעדיף את בני מינו.

ואחרון - אז מה קורה ליחסי גברים-נשים?

האם הטבעיות, הריגוש, המשחק המתוק של החיזור נעלם? לדעתי לא רק שלא נעלם אלא הפך למרגש יותר. לפחות עבורי, שראה ורואה באשה סובייקט שווה ערך לגמרי, ההנאה והריגוש מחיזור אחרי אשה חכמה, מבריקה, עצמאית, שולטת על חייה חיזור מדרגה שניה. אם ישנה רק מטרת המגעים המיניים, מבחינתי לפחות,הסכמה הדדית מלאה, כשהרגישות ההדדית גבוהה, אף הם מלאי חושניות ומספקים יותר מיחסי מין בכפייה, בחצי כפייה או מרחמים. 

יום חמישי, 11 בפברואר 2021

39 - לא אכפת לי

 עוד מעט קט וכבר 40 שנים אני מורה ומחנך בישראל. שכחתי כבר כמה שרי חינוך ניהלו את מערכת החינוך מאז שהתחלתי לעבוד בשנת 81 במאה הקודמת.

שכחתי כמה רפורמות, כמה השתלמויות יזומות ושאינן יזומות העביר אותי המשרד הזה. כמה פעמים הואשמתי [ לא אני אישית, המורים ] בחטא הזנחת התלמידים, בגידה בשליחות, קרנפות ומה לא?!

עברתי כמה וכמה מפקחים כוללים ומפקחות כוללות. האחרונה שפגשתי היתה בריונית ומפלצת שחשבה שהיא "תורמת לקהילה" ובעצם כצפוי ממשרד ריכוזי, דכאני ומסרס למדה היטב וכך פעלה. מנהלי אזור מפקחי אזור, מפקחי מקצוע, מדריכים מקצועיים ומדריכות מקצועיות, כולם עבדים ומוציאי דברים של משרד כוחני, עתיר תקציבים ומנוון ניהולית, חברתית ופוליטית.

עברתי רפורמה, לא סליחה שתי רפורמות, בלימודי הספרות וכלום, נשבע לכם, כלום לא השתנה, למעט מספר שירי ביאליק שחובה ללמד! מזל שחלק מהמשוררים שלימדנו היו בחיים, ותלמידים יכלו היפוטית לפגוש אותם, הרב הגיעו לשיאינ יצירתם במחצית הראשונה של המאה העשרים, חלקם החזיקו עוד עשור וזהו.

הרפורמה האחרונה הוסיפה כמה שמות חדשים, אבל קיבעה אותם סביב פרשנות אידיאולוגית [ דור במדינה, אהבה ושאר הבלי פרשנות נרטיבית ], וכך מנעה מפגש עם יוצרים חדשים.

המפמ"ר האחרון בכלל קידם הוראה מצומצמת על מנת להספיק את כל תכנית הלימודים, כולל דרישה מופרכת שתלמידים יקראו בתיכון [ י-יב, כן.. ] כששה רומנים, כאשר אחד בקושי הם קוראים, ובמשך שנים הם נבחנו במחצית ראשונה של כיתה יא, כשלא למדו ספרות מכיתה ט ועד כיתה יא' וכן למדו 3 חודשים תוכנית של 3 שנים.

אבל, כיום - מה אכפת לי אני?!

יש מגיפה, יש! יש זום - יש! ולמה אני נדרש?

שיבואו לביה"ס, זה כבר משהו [ כיתת אומ"ץ], שיגישו בזמן עבודות - ת'זוב מה'תה מתאמץ?! לאף אחד לא אכפת. [כיתת מופ"ת ]

אז ב'מת, מה'כפת לי אני?!


מומלץ - הפוסט של עדה - עידן הסנקציות - https://katzr.net/2aaf59

יום שני, 1 בפברואר 2021

37 - "זום" והחמצה אחת

 כיתה י'  לומדת בזום, כל הכיתה, שעתיים בשבוע.

במהלך כל מפגש או סיומו הם מקבלים עבודה משותפת, באמצעות מסמך משותף של גוגלדוק'ס.

נכון, הם יכולים להעתיק זה מזה, אבל הם גם יודעים שאני קורא הכל, וגם חבריהם שכתבו לפניהם רואים את ההעתקה מול העיניים שלהם, וזה יוצר כעסים רבים, עד כדי כך שלפעמים אני מקבל פניות אישיות בסגנון: רק אני ו- X כתבנו, כל השאר לא עשו דבר.

זה די מבאס, כי המטרה היא  עבודת צוות שגם מעודדת יחסים פנימיים ביניהם, שבירת השיעור הפרונטלי [ הקנייה + עבודה עצמית, למידה עצמית ], אני נע בין הקבוצות, נקרא לענות על שאלות, מקיים שיחות אישיות. מצליח לעודד אותם לפתוח מצלמה.

כשאני בודק יותר לעומק העבודה עם הכלי זה, ומבחין בהשפעתו על סגנונות הלמידה השונים, עולה שההוראה בזום מצוינת לילדים אינטלקטואליים מאוד. היא גרועה לילדים בעלי סגנון למידה אחר, הם מוחמצים לגמרי. 

קחו למשל את ת' - ילדה מקסימה, חכמה אך לא אינטלקטואלית גדולה. בשיעורים בכיתה, האווירה, הצחוקים, האווירה של קופצנות [כן אני כזה, קפיץ קפוץ ] מרגיעה אותה מאוד. הנוחיות והנינוחות מוציאות ממנה את המיטב. ב"זום" מוסתרת מהעולם, עסוקה במעקב אחרי המסך, נלחמת בגלי השעמום או היעדר "מגע אישי" או "מופע קומי של המורה" היא מחמיצה ובגדול.