מי שהיה מורה ולו 3 חודשים מכיר את המושג "מועצה פדגוגית".
מועצה פדגוגית היא ישיבה בה חייבים להשתתף על המורים של התלמיד, נדונות בהם, אם יש, בעיות שונות ודרכים לפתרונן.
וכאן המוקש.
הפתרונות שיש לביה"ס ממוצע אפסיים לגמרי. אין לו כלים של חינוך מיוחד, אין בו "שעות פנויות" לצורך עבודה פרטנית שאיננה הוראה, ובכלל, בתיכון תלמד-תצליח, או לא תלמד - לא תצליח.
מדי פעם מועלה הצעה לסגנון עבודה אחר, אבל ה"מחירים" האישיים, המקצועיים והכלכליים של המורה הממוצע לא מצדיקים מאמץ יתר או שינוי באסטרטגיות העבודה.
גיליתי שלעבוד עם קבוצה בת 13 תלמידים מעלה אפשרויות בלתי רגילות של עבודה עם תלמידים על הרצף האישי. אני עובר תהליכי "התחדשות" עם ילדים שלפני כעשר שנים, כשהיו משולבים בכיתות גדולות לא הצלחתי מעולם להגיע אליהם או לעזור להם. [ אהה, זה בגלל שאת השעות העודפות שביה"ס קיבל לכיתות הללו: מב"ר/אתג"ר/אומ"ץ* הוא העביר לכיתות מופ"ת, עד שעלו על ביה"ס, המנהל חטף כאלה נזיפות, ומאז ברכה בעמלנו עם כתות קטנות.]
עכשיו ארגון המורים מפעיל עיצומים. ועל ביה"ס להתאים עצמו. בישיבה שהיתה בחטיבה הצעירה, ב 15:30 כל מורי הארגון קמו והלכו. ערב הורים, יהפוך בשבוע הבא לאחה"צ הורים - משעה 1330 עד 1530.
התוצאה - תלמידים טובים לא נדונים כלל, ורק מדברים על המאתגרים. זה לא דיון חינוכי, אבל קטונתי.
- - - -
* שלושה מסלולי לימוד לתלמידים מתקשים, רגילים על מנת להביאם לבגרות מלאה. לצורך כך הכיתות קטנות במיוחד [עד 25 תלמידים] אחוז התלמידים בעלי לקויות למידה קטן כנ"ל אחוז התלךמידים עם קשיי התנהגות [בעיקר הכוונה לקשה ולריכוז] אף הוא קטן. תקציב השעות לכל כיתה כזו מוגדל ומאפשר חלוקתן לשתי קבוצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה