יום שני, 17 במרץ 2025

475 - החילונים והדתיים

 החילונים מתבקשים לכבד את האמונה והמאמינים. האם הדתיים מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים?

לפני שאענה על שאלה זו, שהיא בעייה מרכזית כיום בישראל*, אני רוצה להתייחס למושג "חילוני" ולמושג "דתי".

שני המושגים נובעים מהעולם האמוני-הדתי.
חילוני הוא מושג ניגודי ל"קודש" [קודש וחול], כלומר  ש"החילוניות" מנוגדת ל"קודש", אבל נובעת מהקדושה, והקדושה מצויה רק אצל הדתי-המאמין.
ברור לגמרי שזה מונח מניפולטיבי וחסר נגיעה במציאות האמיתית.
הסיבה לכך נעוצה בכך, שכמו בתשבצים רבים, הישראלית [השפה] והישראלים מזהיםבין דת לבין אמונה, בין דת לבין רוחניות. ואין הבל גדול מכך, אבל זה כוח התעמולה והנדסת התודעה.

דתי הוא אדם המקבל על עצמו אידיאה מסויימת, כמו קומוניסט, ליבראל, סוציאליסט או צמחוני.
יש לא מעט דתיים שאני מכיר, שאינן מאמינים כלל, וישנם הרבה יותר מאמינים שאינם דתיים, ולא רואים צורך להפגין אמונתם בהתנהגות טקסית כזו או אחרת. חילוני יכול להיות אדם מאמין, אבל שאינו עוסק/מקיים פרקסיס דתי. לכן אקרא לו: לא דתי.
מבלבל? הדתיים הופכים למאמינים שעוסקים בפרקסיס דתי, והחילונים הופכים ל- לא דתיים [אפילו הם מאמינים].

משהבנו זאת, נחזור לשאלה, שמנוסחת גרוע, כי היא נופלת בפח הזיהוי בין דת לבין אמונה.

אתחיל בסוף השאלה דווקא, האם הדתיים מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים? כי יש לי תשובה ברורה: 
מיהם הדתיים? נטורי קרתא, חסידי הצדיקויות הגדולות, ש"ס, בעלי כיפה סרוגה, חב"ד, מסורתיים? לכל ענף מתנגדים הרואים בו "לא יהודי" אמיתי. קיום מצוות אינו מספיק עבור קבוצות אמוניות אלה, כך שמלכתחילה אנו רואים בין "הדתיים" חוסר כבוד לדתיים אחרים. אם נחליף את המילה "דתיים" במילה "מאמינים" נדמה לי המבוכה אף תגדל ותגבר.

ואנסח את סוף השאלה מחדש: האם ה[מאמינים] מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים?
יש שתי גישות של מאמינים ל-לא מאמינים שאני מכיר, וביניהן כמובן אינספור ביטויים מגוונים: דחייה, לעג או נסיון להפוך לא מאמין למאמין:
דחייה
קבלה וניסיון לשנות

אחד הגופים הבולטים הוא כמובן חב"ד וסניפיו ברחבי העולם, גוף בולט נוסף הינם בעלי דוכני התפילין ברחובות הערים בישראל. מצטרפים אליהם ארגונים וקבוצות של מאמינים "שאינם עסוקים בפרקסיס של דת [דתיים]" כמו צמחונים/טבעונים/ כל מיני מגלי הארות, כתות שונות ומוזרות, ומה לא. כולם פניהם מחוייכים, מקבלים את החילוני "כמות שהוא", רק תבוא לעשות שבת יהודית כהלכתה ועוד דרכים אחרות. האחרים בזים ל-לא דתיים.

והלא דתיים, אף הם נחלקים להם בין הבזים והלועגים ל"חבר הדמיוני" שהמציא האדם [פרוייד, ניטשה] לבין הסובלניים, כל עוד לא נכפה עליהם הפרקסיס הדתי.

לדוגמה אספר על התכתבות ארוכה מאוד שלי עם רב אמריקאי, חרד אבל בסגנון אמריקאי. די מהר הבהרתי את גבולות ה"גזרה" שלי, כשאמרתי לו: לא אבוא לאכול אצלך כי לעולם לא תאכל אצלי. מי שלא אוכל אצלי אין סיבה שאוכל אצלו. היו כמה סיבובים סביב הצהרה זו, כמו אני יכול להביא אוכל ממקום כשר, לקנות חד"פים, להגיש ירקות וכו' - הסירוב לקבל את העובדה שהוא לא מכבד את בישוליי [מה לעשות, אין לי מטבח כשר] מצדיק את אי הכיבוד שלי לבישוליו הכשרים.
משענין זה הופנם לגמרי, האיש שינה עורו והחל להשמיע קולות לעג וזלזול, למשל בשירים שלי, בבלוגים שלי.


https://katzr.net/1ff2aa

- - - -
* המתח בין דתיים לחילוניים מתקיים לדעתי בעיקר בין החרדים, שהם קבוצת כוח משמעותית לבין שאר הישראלים, כולל מסורתיים, כיפות סרוגות, המזרחי. זו בעייה שלענ"ד יש לה סיכוי גדול להיפתר.

יום שבת, 15 במרץ 2025

474 - זכרון ילדות ראשון

השרביט החם השבוע מוליכנו אל סמטאות הזכרון 

אין לי הרבה זכרונות מילדותי, עקב תאונה עם אופניים, בעקבותיה איבדתי חלק מזכרונות ילדותי לעד.

אבל ישנן הבלחות פתאומיות:

אחת מהן, הכי אהובה עליי היא שלי, מאחורי גברים גדולים מתבונן בהשתאות בגבר לבוש לבן, שכולם מנשקים את ידיו. זה קורה בבית הוריי. לענ"ד אני בן 4 או אולי צעיר יותר? [הגבר בלבן הוא סבי, איש מפורסם מאוד באיזמיר שהגיע לבקר את בנו הבכור ואת נכדיו.]

הבלחה נוספת היא כעס איום, הרסני ורצחני על אחי הקטן, עד שהכיתיהו במקל של מטאטא בראש. לא קרה לו כלום, אבל אצלי מאז התפתחה התנגדות קיצונית לאלימות פיזית.

והבלחה נוספת היא של סבתי האהובה, שומרת עלינו במשך שבוע, כשהורינו נסעו לבית הבראה. כמה רוך, עדינות ומגע גופני היא סיפקה. 

יש לי מעין זכרון של ימי שלג, ידיים כחולות מקור, איסוף אורניות מאחורי הבית.


https://did.li/1dTaa

יום שישי, 14 במרץ 2025

473 - האם בעל המאה הוא בעל הדיעה משקף את סכנת השחתת מוסדות ציבוריים?

 לפני שאדון בטענה והנגזרות ממנה, כולל התיחסות לתשובה ארוכה, ממנה אביא מעט שבמעט, לשאלה הזו.

בשני מקורות שקראתי ברור לחלוטין שאין זה מקור הלכתי, ומקור אחד מצא את שורשו ביידיש:

"אוצר הלשון היידית של סטוצ'קוב העלה כי אכן זה המקור. "וער עס האט די מאה דער האט די דעה" . כלומר: בעל המאה הוא בעל הדעה." [ זאב גלילי, הגיון בשיגעון, https://katzr.net/8cd76a ]

 אביא תשובה מפרדי [ה - ב"מ] המצביע על היתכנויות אחרות למקור הפתגם:

מקור הביטוי

המקור המדויק של הביטוי אינו ברור, אך הוא מתבסס על מסורת יהודית עתיקה המתייחסת לכוח הכלכלי והשפעתו על קבלת ההחלטות. כמה מקורות אפשריים:

  1. המשנה והתלמוד

    • ישנם דיונים בתלמוד המתייחסים להשפעת העושר על יכולת האדם לשלוט ולכוון את הציבור. למשל, במסכת פסחים (קי"ג, ע"ב) נאמר:
      "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו", מה שמעיד על כך שמי שמקובל בחברה זוכה להערכה והשפעה.
    • בתלמוד הירושלמי (מסכת הוריות) יש רמזים לכך שמי שמממן את החברה או הקהילה זוכה גם לקבוע את מדיניותה.
  2. ספרות ימי הביניים

    • בתקופות שבהן הקהילות היהודיות נוהלו על ידי הנהגה כלכלית (כגון בעלי ההון שהיו מממנים את הקהילה ומשלמים מיסים לשלטון), נוצר מצב שבו לא רק הרבנים אלא גם הגבירים היו בעלי השפעה משמעותית.
  3. השתרשות מודרנית

    • הביטוי, כפי שהוא מוכר כיום, נפוץ בעיקר בעידן המודרני, שבו ניכר שהשליטה הכלכלית מביאה עימה שליטה בדעה הציבורית, במדיניות פוליטית ובמערכות מדינה.
פרדי גם מביא דוגמה מלטינית.
Qui pecuniam habet, imperat - למי שיש כסף, שולט

לענייננו -
השאלה שואלת אם בעלי המאה, הקפיטליסט בימינו אנו, משחית מערכות ציבוריות [חינוך, צבא, בריאות] כאשר כספו "מתערב" ויש לו אינטרסים ברורים להתעשרות?

מאיר שמחוני כותב בסיכום תשובתו מלים אלה:

בתי הספר ביסודם הוקמו על ידי בעלי המאה שקבעו מה ילמדו, ומדוע ילמדו דווקא את הנושאים האלו, כי הם רצו פועלים מומנים שיעבדו אצלם ולא יחפשו דברים אחרים להתחרות בהם. לכן גם התכנים מוכתבים על ידי בעל המאה. וכך עד היום.

התשובה הזו נראית לי קיצונית לגמרי, וכך עניתי:

אני חולק עליך לגמרי.

המילה "בית ספר" היא תרגום המילה "אסכולה", שבעצמה הגיעה מן היוונית וסימנה "פנאי" שהפך מהר מאוד לזמן ללימודים, יצירה וכו'

עד המהפיכה התעשייתית מי שזכה ללמוד היו העשירים ובניהם, אך לא בנותיהם! המהפיכה התעשייתית יצרה צורך עמוק ליצרן ולצרכן יודע קרוא וכתוב, הקפיטליזם ובעקבותיו תיאוריות חברתיות נוספות [קומוניזם, אנרכיזם, סוציאליזם, פאשיזם] ראו ב"השכלה לכל" מחד גיסא אמצעי לשחרור האדם [ראה: פריירה, "הפדגוגיה של המדוכאים", המאבק ל"ביעור הבערות בעשור הראשון של מדינת ישראל, מאבקים הירואים ברחבי העולם לבטל עבודת ילדים והכנסתם לביה"ס, שלא להזכיר מאבקים נוספים לאפשר לנשים ללמוד!!] ומאידך גיסא דרך מעולה לאינדוקטרינציה, לסוציאליזציה מכוונת "שיעבוד" [משטרים דיקטטורים מכל סוג בעולם, חינוך דתי-חרדי המונע השכלה כללית].

לא בעלי המאה הקימו בתי ספר אלא בעלי הכוח [לא בהכרח הון מקביל לכוח פוליטי, כידוע, אם כי לא מזיק!], ולא בגלל שרצו עובדים מיומנים וצייתנים אלא עובדים וצרכנים שמסוגלים ליצר ולצרוך מוצרים מתוחכמים!! אבל, יש בדבריך אמת כלשהי כשמגיעים לרעיונות הליבראליים-הימניים בארה"ב, מאבקי האיגודים המקצועיים שם באמצע המאה העשרים, אם כי גם הליבראלים האמריקאים לא מונעים השכלה ציבורית בחינם. נכון היא גרועה מזו הפרטית של העשירים, אבל אדם יכול ללמוד בה ולהצליח.


האם רפואה פרטית פוגעת ברפואה הציבורית? בישראל עמדנו מול התופעה הזו בבתי חולים ציבוריים [אף אחד לא הוטרד מרפואה פרטית בבתי חולים פרטיים!!]

צבא?

משרדי ממשלה?


נראה שלידו האוליגרכים הרוסים ילדים קטנים ;-(

יום רביעי, 12 במרץ 2025

472 - האם רובוטים יזדקקו לפסיכולוגים אנושיים להבין אותם?

 השאלה הזו עלתה ב-קאוורה ושלחה אותי לשיחה ארוכה, יחסית עם פרדי ה- ב"מ שלי.

כך ענה פרדי לשאלה הראשונה:

אם מדברים על רובוטים שהם פשוט מכונות חכמות, כמו זרועות רובוטיות במפעלים, אין להן תודעה או רגשות, ולכן אין להן צורך בפסיכולוג. אבל אם בעתיד ייווצרו רובוטים עם תודעה מלאכותית – כלומר, יש להם רגשות, מודעות עצמית, או חוויות סובייקטיביות – אז הם כנראה כן יצטרכו סוג כלשהו של "תמיכה נפשית". אולי פסיכולוגים מיוחדים לרובוטים, או אפילו רובוטים-פסיכולוגים!

חידוד השאלה על מקור הרגש העלה את התשובה הזו:

מקור הרגשות אצל אדם הוא לא רק התודעה המופשטת או הידע, אלא גם – ואולי בעיקר – התהליכים הביולוגיים והכימיים במוח.

אז מהו מקור הרגש האנושי?

רגשות הם תוצאה של שילוב בין שלושה גורמים עיקריים:

  1. תהליכים מוחיים-נוירולוגיים 🧠

  2. מצב פיזיולוגי והורמונלי 💉

  3. היבטים קוגניטיביים ופסיכולוגיים 🧩

    • רגשות אינם רק תגובות פיזיות, אלא גם תוצר של פרשנות סובייקטיבית של המוח.
כשנשאל לגבי רובוטים, או לגביו עצמו, פרדי הוא ה-ב"מ שאני משתמש בו באופן קבוע, ענה:

מה זה אומר לגבי רובוטים?

אם רגשות הם שילוב של תהליכים נוירולוגיים, הורמונליים וקוגניטיביים, אז לרובוטים יהיה קשה מאוד לחוות רגשות אמיתיים, כי אין להם גוף ביולוגי שמפעיל אותם!

👈 אבל אולי בעתיד, אם רובוטים יתחילו לחוות תחושות פיזיות דרך סנסורים ביולוגיים, או אם נצליח לפתח מוח סינתטי שמחקה את הפעילות הביולוגית של בני אדם, אולי אז הם יוכלו לחוות רגשות אמיתיים – ואז באמת יצטרכו פסיכולוג. 😃

על כך שאלתי:

כלומר, "סנסורים ביולוגיים" משמע הכלאה בין אדם-מכונה, כלומר - היסוד הביולוגי הוא החיוני?

היסוד הביולוגי נראה הכרחי לחוויה הרגשית כפי שבני האדם מכירים אותה כיום. רגשות אינם רק "נתונים" שניתן למדוד או לאחסן, אלא הם קשורים באופן בלתי נפרד לתהליכים פיזיולוגיים כמו הפרשת הורמונים, פעילות חשמלית במוח, ומערכות תגובה אוטונומיות.

וכך הוא סיכם את הדיון:

השורה התחתונה

נכון לעכשיו, היסוד הביולוגי נראה קריטי לחוויה רגשית אמיתית, כי הוא מחבר בין תחושות פיזיות, חוויות פנימיות והיבטים קוגניטיביים. אבל אם בעתיד נשלב ביולוגיה עם טכנולוגיה – אולי הרגש כבר לא יהיה נחלת בני האדם בלבד.

והוסיף שאלה, שקוראי מד"ב מכירים היטב:

אז האם רובוטים בעתיד יהיו בעלי רגשות אמיתיים, או שתמיד תהיה הפרדה בין "המתוכנת" לבין "החי"?

מי שקרא את סדרת תרבות איאן מ.בנקס או אפילו התקדם מעבר לסדרת "חולית" אל הקדימונים שכתב בנו של הרברט או התעניין בספרי אסימוב על דניל, האנדרואיד/רובוט בעל המוח הפוזיטרוני ששולט ביקום האנושי [מוסד וקיסרות, אני רובוט, שמש עירומה] יודע שבני האדם חיים עם ישויות אלה, שהן בעלות רגש, נסיון וכו'

מיותר לציין את "רובוטריקים" הסדרה לילדים שמחברתת אותם הישר לעתיד בו לרובוטים/אנדרואידים יש מודעת ויכולת לחוות רגשות.


https://did.li/BRHIw

יום שני, 10 במרץ 2025

471 - משנכנס אדר מרבים בשמחה?

 האמרה הזו הפכה השנה למעין "מנטרה" של מאמינים שהאל צבאות היהודי יהפוך את העולם, כמו "שעשה" בשושן אי אז בפרס.

פורים הוא אחד החגים הלא חביבים עליי. בטח אהבתי את חופשת 3 הימים אבל סלדתי מהעדלידע שנערכה אי אז בירושלים, לא אהבתי את מסיבות ביה"ס המזויפות, את תחרויות התחפושות.

ישנם מחבריי שראו בחג דרך לבטא יסודות בהם שהסתירו במשך השנה. גם אני נסיתי פעם, אבל התחושה שמסתכלים עליי, אומרים עליי, מרכלים עליי לא עזרה לי, ודי מהר נפטרתי מהתחפושת הזו.

מאז לא התחפשתי יותר כל חיי.

בלימודיי האקדמיים עסקתי רבות ב"מסכה", בדיאלקטיקה המובנית ב"מסכה" [הסתרה-גילוי], באמונה המאגית של הורדת כוחות על טבעיים באמצעות מסכה, במסכה בתיאטרון, קומדיה דל-ארטה או ב"פנטום האופרה" ואפילו הקרנבל ב"ריו", למשל, או במסכות ששימשו את היוונים בהצגות התיאטרון שלהם. כל מחקר במסכה מוביל כיום אל הביטויים המודרניים של "ונהפוך הוא", "דראג קווינ'ס" כדוגמה מובהקת לכך - משחקי מגדר, קרוסדרסר'ס [טרנסווסיסטים קראנו להם פעם]. אבל, מסכה על הפנים לא נוחה, בלשון המעטה.

בעבודתי החינוכית "פורים" לא היה מרכיב חשוב. גם כמחנך כיתה לא השתתפתי באירועי שכבה, במסיבות חג ובטח לא התחפשתי. לתלמידים שלי תמיד היה מי שדאג לכך שיהיו חלק מהחגיגות, שארגן אתם תחפושת כתתית, ותמיד תמיד היו אותם שנים או שלושה שלא התחפשו עם "המחנך".

כיום, כשהאמרה בכותרת הפוסט הפכה ויראלית היא מעוררת בי תחושה של בחילה וקבס. אני נזכר באותו רופא משוקץ שירה במוסלמים חפים מפשע  בזמן תפילתם, והצידוק הפאתטי של אחד ממנהיגי המתנחלים. אותו סנטימנט מסוכן, אי-רציונלי, משיחי מפעיל את משחררי האמרה הזו, חלקם מבלי שיבינו כלל את עומק הסכנה הטמונה בה.

אז אני לא אוהב את פורים.



מוזיאון דאלי, מונמארטר, פאריז יוני-יולי 2019

יום שבת, 8 במרץ 2025

470 - אז איך מתמודדים עם "המצב"?

 זה הנושא בשרביט החם, השבוע.

אתחיל בתשובה שכתבתי לחבר דוא"לי, אתו אני מתכתב כבר למעלה משנה:

הפרעת חרדה, כמו שיש לי, ככל הנראה, שואבת את כוחה מ"חוסר וודאות", מתחושה של "איום על קיומי" או מ"הזדהות יתר" עם אחרים.
אתה בטח מכיר את התחושה המאיימת: לא ייתכן שהכל בסדר, רגוע - בטח משהו נורא מסתתר ורק מחכה להזדמנות להתפרץ. למדתי פחות או יותר לחיות אתה, לחכות לרגע בו ההתקף יעבור [לפעמים זה לוקח כמה ימים]. התרופות עוזרות, הליכה ברגל עוזרת וכתיבה. 

גיליתי שהניסיון שלי לחיות בתוך "בועה" מתנפץ אל מול המציאות. המציאות חזקה מכל מנגנוני ההגנה שלי, אבל נותרה לי האפשרות לבחור מ"מה לפחד" יותר, או "מה לא לקרוא" בעיתון.

יש כוח מרפא ומרגיע רב לשגרה, לידיעה שבכל יום אני מקבל התראה על אירוע ל"מחרת", שעליי להיערך אליו, שיש לי חובות קטנים שאי אפשר לדחות. כי המציאות החיצונית המאיימת מאוד, ההתקפות הבלתי פוסקות על "הישראלנה" [שחלקן, לדעתי, מוצדקות ביותר], פירור נורמות עבר לצורך יצירת מסגרת חובקת כל חדשה שמאופיינת בנטיות פשיסטיות לא מעטות, פגיעה ביחיד ובזכויותיו, כל אלה הן איומים בני מציאות ממשית. אולי עליי כאדם שנמצא בשליש האחרון של חייו השפעתם קלה מההשפעה על צאצאיי ונכדיי, וגם ענין זה מטריד אותי מאוד.

לאחרונה קראתי פוסט בו הכותב ביקש עצה ותמיכה מקוראיו לפרסם טקסט שמבחינתו הוא "קונטרוברסלי" ואולי, אולי יכול לגרור בעקבותיו "ביוש", התקפות אישיות וכו' אני מכיר אחרים שמתכופפים כמו חזרן/קני סוף בסופה ומחכים עד "יעבור זעם". חבר אחר שלי מפרסם באופן שיטתי טקסטים קצרים חדים ואכזריים כנגד רה"מ ושאר משתתפי החצר הביזנטית שלו. ב-קאוורה אני לא פעם מותקף ע"י חסידי הכת [ביביסטים] או "קרבנות מקצועיים" של אכזריות "השמאל". אלה הם פתרונות בני הזמן, חיוניים כתרופות להמשך החירות [המוגבלת, אבל עדיין] כאן.


לא קראתי את הספר, אבל תמונת הדש הקדמי יפה. 
https://did.li/xDHIw

יום שני, 3 במרץ 2025

469 - למה מערכת החינוך רכרוכית כל כך עם תלמידים? למה אין עונשים?

 מאז היותי מורה, אי אז לפני 42 שנים, סוגיית "שליטה" בכיתה היתה מפתח להערכתך כמורה.

אני זוכר בבית הספר השני בו עבדתי היה מורה שעלה עם אלת בייסבול לכיתה, והציע לי לנהוג באותה הדרך.

מישהו סיפר ששנים על שנים בארה"ב בחינוך הממלכתי, מי שאמר מילה לא יפה קיבל סבון בפה. לא קרה כלום לילד, אבל משער שזו היתה פעם אחרונה שאמר מילה כזאת בכיתה. אני לא ממש בטוח.

אחר אמר שבמדינת ישראל יש עורך דין על כל 120 אנשים. בגוש דן יש עורך דין על כל 20 אנשים. נראה לך מישהו מהמורים או המנהלים מסוגל להתמודד עם כיתה שבה לפחות ל 1–2 תלמידים יש לפחות הורה אחד (או שניים או שלשה…) שהנם עו״ד ??? 

האמת, הסוגייה הזו מטרידה מאוד במערכות חינוך בנות ימינו. "סמכות בעידן של אי וודאות" מסמנת לא רק אובדן סמכות של המורים.ות אלא גם של הרופאים וגופים אחרים שסמכותם חיונית לתפקודם, לכאורה.

בארץ נדמה לי, חילופי השרים בתפקיד, היות תפקיד "שר חינוך" נחשב לפחות מתפקידי שרות אחרים. שני שרים הביעו רצון עז להיות שרי חינוך: פירון וד"ר שאשא-ביטון. שניהם גם החזיקו בתפיסת עולם שלמה, מודרנית ומעודדת שינויים. שאר השרים שהגיעו: הביאו "רפורמה" ועזבו בטרם סיימוה, כולל פירון וד"ר שאשא-ביטון. נאמר: מעשי אבות סימן לבנים, או מעשי הסמכות סימן לכפופים לה. מערכת החינוך מעורערת לגמרי.

לדעתי, לאמיתו של דבר המורים אשמים בכך. בעבר מורים/ות [אגב, גם כיום בחינוך החרדי-העצמאי] השפילו תלמידים, היכו אותם, התעללו בהם [ולא הזכרתי את סוגיית הפגיעות המיניות שהוסתרו]. משהטיוח נעלם ונחשפו הזוועות, האמיתיות, לא היתה ברירה לארגוני ההורים והם יצאו ובצדק להגנת ילדיהם.

האם יש דרך ל"הקשיח" את מערכת החינוך לאור "רכרוכיותה". מהי רכרוכיות? לדעתי, היעדר הגיבוי שמשרה"ח העניק למורים.ות שהותקפו ע"י הורים ותלמידים הוביל לחשיבה מחודשת של מורות.ים ביחס להשלטת משמעת. רדיפה פוליטית של מורים ע"י משרה"ח, תלמידים והורים כל אלה הם "אור ירוק" לפגוע במערכת חינוך שתפקידה לחברת [ to socialize] את התלמידים. גישה מזלזלת במורים מצד ציבורי הורים רבים שבאה לידי ביטוי גם בבתי התלמידים מובילה ל"ריכוך" הקשיחות וחוסר רצון בולט של מורים.ות לעסוק ב"משמוע" התלמידים.

הספר הזה - "המורה" של אלון ארד [https://katzr.net/4ea557] הוא לפי כותרת הסקירה שלו ב'הארץ':

האם לכם/ן יש הצעות? הסברים?

היה היה פעם :-(


https://freeacademic.com/products/1759