זה הנושא בשרביט החם, השבוע.
אתחיל בתשובה שכתבתי לחבר דוא"לי, אתו אני מתכתב כבר למעלה משנה:
הפרעת חרדה, כמו שיש לי, ככל הנראה, שואבת את כוחה מ"חוסר וודאות", מתחושה של "איום על קיומי" או מ"הזדהות יתר" עם אחרים.
אתה בטח מכיר את התחושה המאיימת: לא ייתכן שהכל בסדר, רגוע - בטח משהו נורא מסתתר ורק מחכה להזדמנות להתפרץ. למדתי פחות או יותר לחיות אתה, לחכות לרגע בו ההתקף יעבור [לפעמים זה לוקח כמה ימים]. התרופות עוזרות, הליכה ברגל עוזרת וכתיבה.
גיליתי שהניסיון שלי לחיות בתוך "בועה" מתנפץ אל מול המציאות. המציאות חזקה מכל מנגנוני ההגנה שלי, אבל נותרה לי האפשרות לבחור מ"מה לפחד" יותר, או "מה לא לקרוא" בעיתון.
יש כוח מרפא ומרגיע רב לשגרה, לידיעה שבכל יום אני מקבל התראה על אירוע ל"מחרת", שעליי להיערך אליו, שיש לי חובות קטנים שאי אפשר לדחות. כי המציאות החיצונית המאיימת מאוד, ההתקפות הבלתי פוסקות על "הישראלנה" [שחלקן, לדעתי, מוצדקות ביותר], פירור נורמות עבר לצורך יצירת מסגרת חובקת כל חדשה שמאופיינת בנטיות פשיסטיות לא מעטות, פגיעה ביחיד ובזכויותיו, כל אלה הן איומים בני מציאות ממשית. אולי עליי כאדם שנמצא בשליש האחרון של חייו השפעתם קלה מההשפעה על צאצאיי ונכדיי, וגם ענין זה מטריד אותי מאוד.
לאחרונה קראתי פוסט בו הכותב ביקש עצה ותמיכה מקוראיו לפרסם טקסט שמבחינתו הוא "קונטרוברסלי" ואולי, אולי יכול לגרור בעקבותיו "ביוש", התקפות אישיות וכו' אני מכיר אחרים שמתכופפים כמו חזרן/קני סוף בסופה ומחכים עד "יעבור זעם". חבר אחר שלי מפרסם באופן שיטתי טקסטים קצרים חדים ואכזריים כנגד רה"מ ושאר משתתפי החצר הביזנטית שלו. ב-קאוורה אני לא פעם מותקף ע"י חסידי הכת [ביביסטים] או "קרבנות מקצועיים" של אכזריות "השמאל". אלה הם פתרונות בני הזמן, חיוניים כתרופות להמשך החירות [המוגבלת, אבל עדיין] כאן.
לא קראתי את הספר, אבל תמונת הדש הקדמי יפה. https://did.li/xDHIw
