החילונים מתבקשים לכבד את האמונה והמאמינים. האם הדתיים מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים?
לפני שאענה על שאלה זו, שהיא בעייה מרכזית כיום בישראל*, אני רוצה להתייחס למושג "חילוני" ולמושג "דתי".
שני המושגים נובעים מהעולם האמוני-הדתי.
חילוני הוא מושג ניגודי ל"קודש" [קודש וחול], כלומר ש"החילוניות" מנוגדת ל"קודש", אבל נובעת מהקדושה, והקדושה מצויה רק אצל הדתי-המאמין.
ברור לגמרי שזה מונח מניפולטיבי וחסר נגיעה במציאות האמיתית.
הסיבה לכך נעוצה בכך, שכמו בתשבצים רבים, הישראלית [השפה] והישראלים מזהיםבין דת לבין אמונה, בין דת לבין רוחניות. ואין הבל גדול מכך, אבל זה כוח התעמולה והנדסת התודעה.
דתי הוא אדם המקבל על עצמו אידיאה מסויימת, כמו קומוניסט, ליבראל, סוציאליסט או צמחוני.
יש לא מעט דתיים שאני מכיר, שאינן מאמינים כלל, וישנם הרבה יותר מאמינים שאינם דתיים, ולא רואים צורך להפגין אמונתם בהתנהגות טקסית כזו או אחרת. חילוני יכול להיות אדם מאמין, אבל שאינו עוסק/מקיים פרקסיס דתי. לכן אקרא לו: לא דתי.
מבלבל? הדתיים הופכים למאמינים שעוסקים בפרקסיס דתי, והחילונים הופכים ל- לא דתיים [אפילו הם מאמינים].
משהבנו זאת, נחזור לשאלה, שמנוסחת גרוע, כי היא נופלת בפח הזיהוי בין דת לבין אמונה.
אתחיל בסוף השאלה דווקא, האם הדתיים מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים? כי יש לי תשובה ברורה:
מיהם הדתיים? נטורי קרתא, חסידי הצדיקויות הגדולות, ש"ס, בעלי כיפה סרוגה, חב"ד, מסורתיים? לכל ענף מתנגדים הרואים בו "לא יהודי" אמיתי. קיום מצוות אינו מספיק עבור קבוצות אמוניות אלה, כך שמלכתחילה אנו רואים בין "הדתיים" חוסר כבוד לדתיים אחרים. אם נחליף את המילה "דתיים" במילה "מאמינים" נדמה לי המבוכה אף תגדל ותגבר.
ואנסח את סוף השאלה מחדש: האם ה[מאמינים] מכבדים את חוסר האמונה ואת הלא מאמינים?
יש שתי גישות של מאמינים ל-לא מאמינים שאני מכיר, וביניהן כמובן אינספור ביטויים מגוונים: דחייה, לעג או נסיון להפוך לא מאמין למאמין:
דחייה
קבלה וניסיון לשנות
אחד הגופים הבולטים הוא כמובן חב"ד וסניפיו ברחבי העולם, גוף בולט נוסף הינם בעלי דוכני התפילין ברחובות הערים בישראל. מצטרפים אליהם ארגונים וקבוצות של מאמינים "שאינם עסוקים בפרקסיס של דת [דתיים]" כמו צמחונים/טבעונים/ כל מיני מגלי הארות, כתות שונות ומוזרות, ומה לא. כולם פניהם מחוייכים, מקבלים את החילוני "כמות שהוא", רק תבוא לעשות שבת יהודית כהלכתה ועוד דרכים אחרות. האחרים בזים ל-לא דתיים.
והלא דתיים, אף הם נחלקים להם בין הבזים והלועגים ל"חבר הדמיוני" שהמציא האדם [פרוייד, ניטשה] לבין הסובלניים, כל עוד לא נכפה עליהם הפרקסיס הדתי.
לדוגמה אספר על התכתבות ארוכה מאוד שלי עם רב אמריקאי, חרד אבל בסגנון אמריקאי. די מהר הבהרתי את גבולות ה"גזרה" שלי, כשאמרתי לו: לא אבוא לאכול אצלך כי לעולם לא תאכל אצלי. מי שלא אוכל אצלי אין סיבה שאוכל אצלו. היו כמה סיבובים סביב הצהרה זו, כמו אני יכול להביא אוכל ממקום כשר, לקנות חד"פים, להגיש ירקות וכו' - הסירוב לקבל את העובדה שהוא לא מכבד את בישוליי [מה לעשות, אין לי מטבח כשר] מצדיק את אי הכיבוד שלי לבישוליו הכשרים.
משענין זה הופנם לגמרי, האיש שינה עורו והחל להשמיע קולות לעג וזלזול, למשל בשירים שלי, בבלוגים שלי.
https://katzr.net/1ff2aa
- - - -
* המתח בין דתיים לחילוניים מתקיים לדעתי בעיקר בין החרדים, שהם קבוצת כוח משמעותית לבין שאר הישראלים, כולל מסורתיים, כיפות סרוגות, המזרחי. זו בעייה שלענ"ד יש לה סיכוי גדול להיפתר.
