יום חמישי, 8 באוגוסט 2024

395 - הרמתי גבה

 עיריית רמת גן בשלט חוצות ענק, בצומת קריניצי- סירקין - ביאליק. צומת הומה מאוד ופעילה מאוד לאורך כל היום.

על השלט כתוב "אהבת חינם" באותיות אדומות, ואז הצעה: לעשות מעשה טוב, לפני ט' באב, לצלם ולהעלות לטיק-טוק.

אומר, שברור שיש לי חוסר נחת מתהליכי היהודיזציה שהחברה הישראלית החילונית עוברת. רב האנשים מהמעמד הבינוני שאני מכיר עוברים שינויים ומושגים דתיים חודרים אל השפה הישראלית.

אבל, בשל שנאת חינם חרב בית המקדש אינו מקביל בשום אופן ל"אהבת חינם" או לעשיית מעשה טוב, לתעדו ולשלוח לטיקטוק של העירייה.

אהבת חינם אצלי מתורגמת ל"אהבה שאינה תלויה בדבר". הבעיה עם אהבת חינם הישראלית שהיא רק ליהודים ולאלה שדומים לי, ומחזיקה מעמד בקושי רבע דקה. גם הדמויות שמדבררות את "אהבת החינם" לא בולטות בהיותן רטוריקניות גדולות, מאורות גדולים או מנהיגים. במיוחד מצחיקים אותי החרדים המסתובבים בשולי בני ברק ומגיעים לרמת גן או לגבעתיים, לא פעם תשמע מהם על "אהבת חינם", ובכלל.

נדמה לי שבתרגומים של קאנט לעברית התלבטו רבות עם "שאינה תלויה בדבר" או "בחפץ ענין" בדיון על היפה. אני מעדיף אהבה שאינה תלויה בדבר, כי ההפך של חינם הוא מחיר. בכך היא מתבטלת חד וחלק. "נטולת חפץ ענין" או "אינה תלויה בדבר" לא מתבטלות בהופעת הניגוד, כי אין בהן קשר ל- מחיר, לסיבה, לגורם.

משסיימתי עם זה נזכרתי ב"מתן בסתר". והבנתי מה הטריד אותי, תיעוד והתפארות ב"מעשה הטוב", כלומר הוא לא נעשה מאהבת חינם אלא למטרות האדרת העצמי, האני.

היש משהו מנוגד יותר ל"חינם" מהבטחה לתמורה?

אבל המסורת הישראלית שוטחה והוזנתה עד דק. ישראלים ויתרו על תרבותם ו"השאירו" אותם לשומרים, שמשתמשים בה לצרכיהם, ובטח לא "בחינם".


זהו סוג המודעה שהעלתה עירית רמת גן, רק עם הרבה אדום והרבה הבטחות טיקטוק.

יום ראשון, 4 באוגוסט 2024

394 - אולימפיאדת פאריז

השרביט החם נוגע באולימפיאדה בפאריז 

חבר טוב כתב:

"אם זה כל כך חשוב למיליוני אנשים, אז זה מעניין. אני מסתכל על הספורטאים, רבים מהם הם בובות משחק של אנשים אחרים. הם נכנעים לכל גחמה של מאמנים, לעתים עד רמה של ניצול מיני, כל אחד נוגע בהם, מחבק אותם, מנשק אותם, מזיי ן להם את המוח, מעמידים אותם בפוזות דביליות (כגון נשיכת המדליות), ממש כאילו מוחקים אותם. רובם אנשים צעירים, בדרך כלל לא הספיקו ללמוד כלום חוץ מההצטיינות שלהם בספורט. חלקם ממש לא מאורות הגולה, פולטים קלישאות, עושים פרצופים. די מוזר""

זו תגובה "סוציולוגית" וטליק די מסכים אתה "אבל לכל הדעות זהו אירוע הספורט הכי גדול שקורה כל 4 שנים ולדעתי הוא מרתק."

אתמול במקרה ראיתי את תחרות התעמלות מכשירים. הבטתי במתעמלים, בנויים לתלפיות, מבצעים פעולות שבחיים לא אצליח לבצע, ואז עלה גבר בן 35 מארמניה, וניסה בכל כוחו. גופו רעד, פניו התעוותו.

שאלתי את עצמי - מה קורה להם כשזה נגמר?

כמה מהם הופכים לקארל לואיס שהצלחתו הביאה לו גם הצלחה כלכלית בלתי רגילה, וגם אפשרה לו לצאת בכבוד מהארון, כמו גרג לוגניס. איפה נמצאת נדיה קומנצ'י היום?

חבר אחר כתב שבספורט הוא לא מתעסק עם התחרות אלא "הדברים היחידים שמעניינים אותי בספורט הם דברים אסתטיים ווירטואוזיים - כלומר התעמלות למיניה, קפיצה למים."

אני אוהב רק את הספורט היחידני: ריצות קצרות [אין לי סבלנות לריצות של קילומטר ויותר], קפיצות לגובה, לרוחק, קפיצה למים, התעמלות [אתלטיקה].

השנה משום מה לא ממש עניינה אותי ומענינת אותי האולימפיאדה, בניגוד לשנים קודמות. לא צפיתי בפתיחה, לא ממש עוקב אחרי תחרויות שונות.

אבל

כן אפשר לראות בשינויים בתפיסת המגדר והזוויג באולימפיאדה. אפשר לראות מתאבקת דמוית גבר נאבקת בגברת ודברים דומים אחרים. לענ"ד זו התפתחות מרתקת. בהיאבקות בידורית הרבה פעמים מעמתים ציפלון עם ענק שרירים, והיי, דוד מנצח את גוליית. אולי גם באולימפיאדה מחפשים את ההיבט הבידורי?



יום שבת, 3 באוגוסט 2024

393 - קנאות פנחס

 אחד מהבלוגים שאהובים עליי מאוד מאוד הוא הבלוג:

קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז

  הבלוג מציג תמונה אחרת של מחשבות על המציאות הישראלית, על יחסי חרדים-חילונים ובסוגיות קשות מאוד שאנחנו מתמודדים אתן.

אני אוהב להגיב למרבית הפוסטים, מפני שבן השיח אינטיליגנטי מאוד, פטור מדעות קודמות או ממחשבות מקובעות. הוא אדם מאמין בלב ובנפש, הוא מקיים את מצוות הדת, אבל רבנים - הוא "בחר לו רב".

הרעבע שלו, לטעמי אחד האנשים הכי תמימים ששמעתי עליהם. התלמידים שלו לא תמימים, והחיבור המיוחד הזה ביניהם מוביל לכתיבת פוסטים עמוקים מאוד, רבי ענין, גם לחילוני כמוני, שלא מאמין באלוהים.

הפוסט האחרון שהוא פרסם נקרא:

קנאות פנחס – פרשת בלק – פרשת פנחס


הפוסט עוסק בפרשת השבוע, בפנחס הקנאי שהרג איש מישראל וזוגתו המדינית, כזבי. [איזה שם - הלוואי ואפשר היה לקרוא כך לאדם בימינו.]
וכך הוא כותב בשם הרב:

"העולם אוהב להגיד בצורות שונות שפנחס לא ירש את משה או את יהושע למרות שהיה גדול כי היה קנאי. קנאי לא מתאים לייצג את עם ישראל. צריך מישהו מתון על דרך לרבים ולא דרך ליחיד – לא מישהו שעושה מעשה קנאות ופוגע באנשים.

לאחר דיון ארוך, שלא אביא כאן, מסכם הכותב:

"ולכן דבר פשוט הוא שאין עונש לקנאי שפועל לפי חוקי התורה. והעולם סתם מקנא כנגד פנחס בן אלעזר."

על דברים אלה כתבתי תשובה -

קראתי לעומק על כזבי המסכנה, על פנחס שדאג להרגם באמצעות דקירתם ברומחו באברי מינם [ובכך בעצם קרע את כלי הדם הראשיים בגופם.] לצערי, רמת האכזריות והקנאות הזו נסלדת על ידי.

לשיטתי, כל הסיפור מציג שני כיוונים ביהדות – האחד השליט כיום במדינת ישראל באמצעות נציגי קב"ה דוגמת בן גביר, סמוטריץ והחרדים הקנאים, שלא יהססו להרוג אדם "אחר" ו"שונה" ורוממות האל בגרונם.

השני, שנדחק אל השוליים, זה שבו פעל בורג ז"ל, בנו, אברם, ונדמה לי שגם אתה שייך לצד אהרון "שאוהב שלום".

קנאות משה ראוייה לבוז, קנאות פנחס ראוייה לבוז. אנשים קיצוניים, במיוחד כשהם מחליטים שאלוהים אתם [אני הרי לא מאמין שאלוהים דיבר את… אלא משה השתמש בשם האלוהים כדי לבסס ולחזק את החלטות הרצח שלו, כך הצלבנים וכך האיראנים חיזבאללה וחמא"ס.]

אי אפשר לשנות את שנכתב, אבל אפשר ללמוד מה אסור. דומני שבהוויה הישראלית-היהודית חזרנו למשה הקנאי, לפנחס הקנאי, לקנאי ימי בית שני [הסיקריקים] ולפרושים שהתנאו ב"צדקתם" וב"אמונתם" המושלמת, כך שלא ממש טרדה את מנוחם האפשרות שמעצמות העל של אז יכו בהם. נכון, מתאבדי מצדה שייכים לאותו צד אלים ומסוכן ביהדות, והם אינם שונים מדיוויד כורש האמריקאי והכת המתאבדת שלו.

אומרים שהיהדות היא דת החיים, האמנם?




יום חמישי, 1 באוגוסט 2024

392 - תחביבים

 הנושא החם שלנו - תחביבים, בשרביט החם.

מוטי כתב כך:

"היו כמובן גם תחביבים אחרים, אבל לפחות מבחינתי הם לא נחשבו אז תחביבים אלא סתם פעילויות פנאי אהובות כמו לדוגמא לשחק כדוגל, לטייל, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים וכמובן לישון."

התחביב שלי הקבוע היה קריאה. תולעת ספרים, "ראש ביצה" [אבי המחנך הדגול]. אהבתי לכתוב שירים.

מעבר לכך, לא זוכר שהיו לי תחביבים מהסוג שמוטי ציין. כן, אספתי ספרים, ל"א, שמרתי כל ספר שקניתי. אז אולי כן עסקתי באיסוף.

משהתבגרתי מינית ודעתי התיישבה - היה לי תחביב אחר, שלא אציינו כאן. זה היה תחביב בעל עוצמה בלתי רגילה, ריגושים אדירים, תחושה חזקה של "היות אדם", בלשון האקזיזטנציאליסטים.

בשנים האחרונות - צילום, בהחלט. קריאה של ספרי עיון מורכבים בתחומים מרובים, הקפדה על ספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה וגם סוציולוגיה, אבל לא תראו אותי בורח מספרי מחקר על התנ"ך או ספרי היסטוריה, שהם מרתקים במיוחד.

אגב, קריאת ספרי עיון זה תחביב נושן וישן שלי. אני חושב, מאז שפתחתי את הספר הראשון, שלא היה סיפורת אלא עיון ונשביתי בקסמו, אני לא מניח קריאה זו לרגע.

היתרון בספרי עיון כפול עבורי:

הראשון, שחרור המחשבה והתודעה מהכאן ומהעכשיו לטובת מחשבה חופשית, משוחררת יותר, נטולת אחריות [למעט המסקנות שלי]

השני, ענין. ספרי עיון מעניינים פי אלף מסיפורת, בחיי. אמנם אני קורא פרוזה, אבל יותר קורא שירה, שמטבעה מעצימה את הנפש, המחשבה והרוח. ספרי עיון כנראה אצלי הם כמו קריאת שירה, אבל מצד אחר, מכיוון אחר.

תחביב נוסף שיש לי בשנים האחרונות הוא איסוף פסלוני חתולים. אמנם אינני מגדל חתולים, אבל פסלוני חתול "מטריפים" אותי.    



אלה חלק מהחתולים שיש לי. יש ליד המיטה, ויש על כונניות הספרים, יש בשירותים, יחד עם שני פילים מתוקים.

יום שלישי, 23 ביולי 2024

391 - ציפורים

 הנושא החם לפני שבוע היה "ציפורים"

אומר מייד - אני אוהב ציפורים אהבת נפש, אבל לא מסוגל לזהות ציפורים למעט אלה שחיות בסביבתי העירונית: נחליאלי, אנפת בקר, חסידה, עורבני, יונק דבש, דרור הבית, עורב, מאיינה, דררה, יונים.

עם הנחליאלי, הדרור והחסידה גבוה בשמיים גדלתי בילדותי, בקרית יובל. היו גם עורבים, יונים - אלא מה?!

כשאני מגיע לגני חיות, בפעמים הנדירות ביותר, אני נמשך לכלובי התוכיים הקטנים, ובסוד אגלה לכם, שבראשית נישואינו בנה לנו החם שלי כלוב ענק לתוכיים. בשלב מסוים הבנו שאיננו מסוגלים לטפל בהן, והן הועברו לבתים ראויים יותר.

בסרטי טבע אני אוהב לראות את הציפורים שאיננו רואים כאן, ובטיולי ביה"ס בעבר נהגנו להגיע למצפה הנשרים ולצפות בהם דואים על זרמי האוויר.

כתבתי על האגם בסטוונגר, נורבגיה - שם חיים באגם שחפים, ברבורים, ברווזים. ברודוס אלה בעיקר שחפים. שלושה ש"כבשו" סירות. כל אחד יושב על סירה אחרת. אבל הסנוניות הנפלאות הן שמעניקות מופעי בוקר וערב.

וגם דוכיפת מופיעה בצורה נדירה, לפתע.

שירת ציפורי הבוקר אהובה עליי. קול רך, גרוני, מתוק לאין שיעור.




יום שני, 22 ביולי 2024

390 - רשתות חברתיות דיגיטליות

רשתות חברתיות הן מושא השרביט החם

אני זוכר את עצמי קורא ספרי מחקר שעסקו כבר בשנות ה- 90 במושג "רשת", כמתאר קשרים של בני אדם בינם לבינם וקשרים בין חברות, ארגונים, וכן התייחסויות תיאורטיות לאינטרנט. אאל"ט הפורמולה של 6 צעדים [6 בני אדם] שמפרידים בין כל אדם לנשיא מדינתו נוצרה אז.

בטח אתם מכירים את השרטוטים של מנהלת חברה/תאגיד וכו' - זו הרי רשת עסקית-מקצועית מובהקת.

סתם מתוך "גחמה" לשונית-ספרותית, רשת היא המושג המתאר את מבנה המשמעות בסיפור הקצר עפ"י תורת הפערים של פרי ושטיינברג. כמו כן, במהפכה המושגית שיצר הפוסטמודרניזם, רשת [הם קוראים לזה "ריזום" שורש] היא המונח לתאר את חשיבות המידע, מבנים מוסדיים, אמת-שקר בניגוד למבני-על, מבני תשתית, א-לה-מרכס או הדקדוק הגנרטיבי של נועם חומסקי.

לענייננו -

אני אוהב מאוד את הרשתות החברתיות, כבר מתחילת השימוש ההמוני באינטרנט ב- 1995 בישראל לפחות. הרשתות היו אז בחיתוליהן. היתה רשת שפעלה באמצעות האימייל, פורטלים שהחזיקו "צ'טים", חדרי נושא ולא נשכח לעד את ICQ.

מעולם לא היתה לי בעיה עם הרשתות הללו. לדעתי ומבחינתי הן שימשו אמצעי להשתתף בשיח מורכב, במפגש עם בני אדם נטולי גיל, מגדר, צבע, שיוך לאומי וכו'. איך כתב סארטר: תודעה מול תודעה וזהו.

FB - עם מעט מאוד חברים,[בסביבות 260] אבל את כולם אני מכיר ברמה כזו או אחרת, אבל מכיר.  אני פעיל מאוד. אני משתתף בכמה וכמה קבוצות, מנהל 2 קבוצות. FB מספקת מפגש מורכב ורב מימדי עם תכנים. טקסט, קול, צליל תקשורת אישית, בינאישית.

מוטק'ה - פורטל מרתק לבני הגיל השלישי. ממליץ מאוד עליו לגברים ולנשים שמתקשים עם העולם הדיגיטלי, לבודדים. יש ברשת מנגנוני תמיכה מובנים.

לינקדאין - רשת מצויינת, בה אפשר לקרוא מאמרים מצויינים. [ד"ר לירז מרגלית מפרסמת מאמרים בסוציולוגיה, <יש לה גם טור ב"מעריב"> והיא עונה על כל תגובה, מרחיבה וכו'] אך גם מספקת הצעות עבודה, הזמנות למועמדות לעיסוקים שונים, שיתופי פעולה בינלאומיים.

תפוז - רשת של פורומים, שאולי, אולי, עבר זמנם, אבל יש בהם פעילות רבה. [תכנסו פעם לפורום אקטואליה ב"תפוז". ] 

X, [טוויטר] - התחילה עם שירות שהגביל מספר התווים שאפשר להעלות בכל הודעה, היום אפשר קצת יותר.  זו רשת שקל מאוד ללכת בה לאיבוד אם אדם אינו מבין את כללי המשחק. באופן שטחי, בעברית, יש בה מקום לעיתונאים, מפיצי "ידיעות-כזב", רכלנים.יות ומה לא?! אבל, אפשר לבחור את ספקי ה"ציוצים" שתקרא, את מקורות המידע השונים שתרצה לצפות ולקרוא בהם [אני למשל מנוי על שני ערוצי מידע אקלימיים, גיאוגרפיים וחיות פרא]. כמו רשתות אחרות - אפשר להעלות תמונות, סירטונים, קבצי טקסט.

ווטסאפ - רשת של קבוצות. אפשר לפרסם הודעה אחת לאלפי אנשים. אבל גם מתאימה לשיחה של פא"פ - כיום גם באמצעות וידיאו, טלפון או סתם מסרים מוחלפים. גם כאן העברת מידע מכל סוג אפשרית. תמונה, שמע, טקסט, וידיאו

קווארה [QUORA] - רשת של שאלות ותשובות. כל שאלה שעולה על דעת השואל.ת. יש מרחבים, קבוצות עניין. גם כאן אדם יכול לבחור אחרי מי הוא עוקב, אחרי איזה מרחב הוא בוחר לעקוב וכו' יש לי שם 2 מרחבים. אחד לא פעיל ואחד פעיל, באופן יחסי. ונכון, כמו כולן: וידיאו, תמונה, שמע, טקסט

מה עוד?

פרפרים, הבלוגוספירה שלנו, שגם היא רשת חברתית וכמוה וורדפרס, טאמבלר ובלוגר - כולן פלטפורמות לתחזוקה או להפצה של בלוגים בתחומים שונים ומגוונים מאוד.

אהה, קבוצות ענין שפועלות באימייל בלבד, אני שותף בשלוש אאל"ט

בראשית חיי הדיגיטליים ביליתי שעות ארוכות עם המחשב, ללא שליטה כמעט על הזמן. אבל ישנה נקודה בה אדם חייב להכיר במגבלות הזמן ובחובותיו האחרות, ולמדתי לשלב הכל בתוך הפעילות היומיומית שלי.

אני שייך לדור אחר, לכן אני ממשיך לקרוא ספרים ועיתוני נייר, מקשיב לרדיו ולא להאמין, גם הולך לסרטים ולתיאטרון. לצד זה גם צופה בטלוויזיה.

אני מאוד מאוד מרוצה מהרשתות החברתיות, מהעושר שטמון בהן, מהאפשרויות שהן מציגות ומאפשרות. אבל - אסור להיות תמים. הסכנה אורבת בכל פינה. סכנה של "פישינג" - גניבת זהות, בעיקר כלכלית, בריונות מינית, או סתם בריונות, ביוש [שיימינג], איחצון.

https://katzr.net/a686c8


יום ראשון, 21 ביולי 2024

389 - רודוס

 פעם בשנה אנחנו נוסעים לרודוס להירגע במשך שבוע. 

גם השנה נסענו, בשנה הבאה כנראה בספטמבר.

כך כתבתי על הטיילת הנהדרת בחאראקי, כפר דייגים שהפך לכפר נופש, בקיץ.

הטוב והרע, ואיך לנצח אותם.

בחאראקי, כפר דייגים שהפך לכפר נופש עם טיילת יפה ומפרץ גדול ונוח ברודוס, יש באותה טיילת שלל מסעדות וחנויות נוחות.
אנחנו נמצאים כאן בקביעות מדי שנה מאז 2018.
למדנו מהר מהי "המכולת" המתאימה לנו, וכן אצל מי לשכור דירה לשבוע.
שני ניסיונות גרועים עברנו רק כדי להבין באופן סופי, שאין לאכול באף מסעדה על הטיילת.
הניסיון הראשון היה "מנה לשניים" . כמויות אוכל בלתי נתפסות, איכות המזון בינונית ומטה. לילה מלא ייסורים.
זה הרע.
הניסיון השני: אוכל מעולה, באמת, אמ-מה שיפוד של 2 חתיכות קלאמרי, שני "בייבי שרימפס" וקצה זערער של זרוע דיונונית עלה 20 יורו. לא, אני לא מגזים. שני המתאבנים, אף הם מעולים, אך מחירם מוגזם בעליל.
לא היה קינוח מוצע ובחינם, ציפו בלי בושה לטיפ, לא היה טיפ. זה עסק משפחתי שלא מעסיק מלצרים.
אז זה היה הטוב שמרגיש מסעדת גורמה לפחות.
איך מנצחים אותם?
על הכביש המוביל לחאראקי ולמקביל לו יש מסעדות, מחירים סבירים כשמבינים שעבור 20 יורו אדם מקבל מזון משובח ובכמות המתאימה לאדם, ולא דגימת מזון.
זהו