השרביט החם נוגע באולימפיאדה בפאריז
חבר טוב כתב:
"אם זה כל כך חשוב למיליוני אנשים, אז זה מעניין. אני מסתכל על הספורטאים, רבים מהם הם בובות משחק של אנשים אחרים. הם נכנעים לכל גחמה של מאמנים, לעתים עד רמה של ניצול מיני, כל אחד נוגע בהם, מחבק אותם, מנשק אותם, מזיי ן להם את המוח, מעמידים אותם בפוזות דביליות (כגון נשיכת המדליות), ממש כאילו מוחקים אותם. רובם אנשים צעירים, בדרך כלל לא הספיקו ללמוד כלום חוץ מההצטיינות שלהם בספורט. חלקם ממש לא מאורות הגולה, פולטים קלישאות, עושים פרצופים. די מוזר""
זו תגובה "סוציולוגית" וטליק די מסכים אתה "אבל לכל הדעות זהו אירוע הספורט הכי גדול שקורה כל 4 שנים ולדעתי הוא מרתק."
אתמול במקרה ראיתי את תחרות התעמלות מכשירים. הבטתי במתעמלים, בנויים לתלפיות, מבצעים פעולות שבחיים לא אצליח לבצע, ואז עלה גבר בן 35 מארמניה, וניסה בכל כוחו. גופו רעד, פניו התעוותו.
שאלתי את עצמי - מה קורה להם כשזה נגמר?
כמה מהם הופכים לקארל לואיס שהצלחתו הביאה לו גם הצלחה כלכלית בלתי רגילה, וגם אפשרה לו לצאת בכבוד מהארון, כמו גרג לוגניס. איפה נמצאת נדיה קומנצ'י היום?
חבר אחר כתב שבספורט הוא לא מתעסק עם התחרות אלא "הדברים היחידים שמעניינים אותי בספורט הם דברים אסתטיים ווירטואוזיים - כלומר התעמלות למיניה, קפיצה למים."
אני אוהב רק את הספורט היחידני: ריצות קצרות [אין לי סבלנות לריצות של קילומטר ויותר], קפיצות לגובה, לרוחק, קפיצה למים, התעמלות [אתלטיקה].
השנה משום מה לא ממש עניינה אותי ומענינת אותי האולימפיאדה, בניגוד לשנים קודמות. לא צפיתי בפתיחה, לא ממש עוקב אחרי תחרויות שונות.
אבל
כן אפשר לראות בשינויים בתפיסת המגדר והזוויג באולימפיאדה. אפשר לראות מתאבקת דמוית גבר נאבקת בגברת ודברים דומים אחרים. לענ"ד זו התפתחות מרתקת. בהיאבקות בידורית הרבה פעמים מעמתים ציפלון עם ענק שרירים, והיי, דוד מנצח את גוליית. אולי גם באולימפיאדה מחפשים את ההיבט הבידורי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה