עיריית רמת גן בשלט חוצות ענק, בצומת קריניצי- סירקין - ביאליק. צומת הומה מאוד ופעילה מאוד לאורך כל היום.
על השלט כתוב "אהבת חינם" באותיות אדומות, ואז הצעה: לעשות מעשה טוב, לפני ט' באב, לצלם ולהעלות לטיק-טוק.
אומר, שברור שיש לי חוסר נחת מתהליכי היהודיזציה שהחברה הישראלית החילונית עוברת. רב האנשים מהמעמד הבינוני שאני מכיר עוברים שינויים ומושגים דתיים חודרים אל השפה הישראלית.
אבל, בשל שנאת חינם חרב בית המקדש אינו מקביל בשום אופן ל"אהבת חינם" או לעשיית מעשה טוב, לתעדו ולשלוח לטיקטוק של העירייה.
אהבת חינם אצלי מתורגמת ל"אהבה שאינה תלויה בדבר". הבעיה עם אהבת חינם הישראלית שהיא רק ליהודים ולאלה שדומים לי, ומחזיקה מעמד בקושי רבע דקה. גם הדמויות שמדבררות את "אהבת החינם" לא בולטות בהיותן רטוריקניות גדולות, מאורות גדולים או מנהיגים. במיוחד מצחיקים אותי החרדים המסתובבים בשולי בני ברק ומגיעים לרמת גן או לגבעתיים, לא פעם תשמע מהם על "אהבת חינם", ובכלל.
נדמה לי שבתרגומים של קאנט לעברית התלבטו רבות עם "שאינה תלויה בדבר" או "בחפץ ענין" בדיון על היפה. אני מעדיף אהבה שאינה תלויה בדבר, כי ההפך של חינם הוא מחיר. בכך היא מתבטלת חד וחלק. "נטולת חפץ ענין" או "אינה תלויה בדבר" לא מתבטלות בהופעת הניגוד, כי אין בהן קשר ל- מחיר, לסיבה, לגורם.
משסיימתי עם זה נזכרתי ב"מתן בסתר". והבנתי מה הטריד אותי, תיעוד והתפארות ב"מעשה הטוב", כלומר הוא לא נעשה מאהבת חינם אלא למטרות האדרת העצמי, האני.
היש משהו מנוגד יותר ל"חינם" מהבטחה לתמורה?
אבל המסורת הישראלית שוטחה והוזנתה עד דק. ישראלים ויתרו על תרבותם ו"השאירו" אותם לשומרים, שמשתמשים בה לצרכיהם, ובטח לא "בחינם".
זהו סוג המודעה שהעלתה עירית רמת גן, רק עם הרבה אדום והרבה הבטחות טיקטוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה