521 - אופרות סבון

 החלטתי לצאת מהארון ולשתף באחת האהבות הגדולות שלי בטלוויזיה, אופרות סבון. 

אני לא סובל טלנובלות, סדרות טורקיות - רק אופרות סבון, אמריקאיות. נכון, גם את האנגליות והאוסטרליות, ובטח הישראליות אני לא סובל.
יש משהו בסדרות האמריקאיות מרגיע מאוד, משדר "ביתיות" כמו תמונה אהובה על הקיר.
אלה סדרות בנות עשרות אלפי פרקים, מתמשכות על פני עשרות שנים.
הן דורשות בתוקף השעיית חוש המציאות והגיון העלילה הדרמטית-ריאליסטית.
אני צופה המון שנים ב"צעירים חסרי מנוח" Y&R הנהדרת וב "ימי חיינו"  DOOL, שיצרה יקום מקביל שהשעה לגמרי את המציאות ופנה ל-מולטיוורס עוד לפני המולטיוורס של DC או של המתחרה. תנועה בזמן יותר מתוחכמת מתנועת חלקיקים או כל מכונת זמן שהמציא היינלין עבור גיבורו לזרוס לונג.
והשחקנים,
כן, אנשים שזו עבודתם היומית. להיות ג'ק אבוט [פיטר ברגמן] כבר 40 שנים או ניקי [מלודי תומס סקוט], רעייתו של ויקטור ניומן, [אריק בריידן].
ישנם שחקנים רבים שהתחילו באופרות סבון והמריאו למחוזות אחרים, קחו למשל את כוכב "טראקר" [כללי המשחק] ג'סטין הארטלי, ששיחק שנתיים כאדם ניומן ב- Y&R והיום כבר קיבל עונה שלישית ב " TRACKER" או בעברית "כללי המשחק".
אני לוקח לעצמי את הזכות לכתוב על האופרות הללו, הכלכך אהובות עליי.
מקווה שיימצאו עוד עוקבים, שאולי מתביישים להודות בהתענגות על הממתק הזה.

כיוון שכך, ב"ימי חיינו" יש מערכת של קשרים בינמשפחתיים בעיר "סיילם" [ומה חשבתם, סתם שם גנרי כמו "ג'נואה סיטי"]עצי המשפחה שם מציגים את רמות העומק האפי שהתסריטאים מייצרים. 

תהנו, גם אתם:

---

משפחת הורטון

משפחת דימרה

משפחת בריידי

משפחת קיריאקיס

מכל הפטריארכים שהקימו את משפחות הענק הללו, שמזינות את האינסוף הזה משנת 1965, כן 60 שנים, השחקן אחרון שנפטר הוא אניסטון, שגילם את קיריאקיס, ויקטור. ב- 2023

520 - הערה לענייני דיומא

 זה הנושא החם בשרביט - אנטישמיות בעולם, דילמת כיבוש עזה ושאר תופינים

--

אני נוטה להימנע משיחות "על המצב". אתמול ביקרנו אצל חברים, והורי בת הזוג נכחו. אביה צופה בחדשות, מתעצבן. שאלתי אותו "מדוע בערב שבת הוא "מעצבן" את עצמו?"

השאלה שלי נראתה לו מוזרה, הוא לא הבין בהתחלה. אז הוספתי ושאלתיו: "האם יש ביכולתך לשנות את המצב? האם הידיעות והפרשנויות שאתה שומע משפרות את חייך?"

--

מכאן לענייני הנושא החם.

ברור שאי אפשר להיות בת יענה, גם אם ממש, אבל ממש, רוצים להכנס לבועה אטומה למתרחש בחוץ.

ברור לגמרי שאנחנו נמצאים תחת מתקפת תעמולה מעוותת, אכזרית שמטרתה יצירת ייאוש כבסיס להופעת מושיע מסוים.

מהי האמת?

מדוע אנחנו מקבלים מידע מעורר חרדה, משבית שמחות - עד כדי כך שיש אנשים שחושבים ש"אסור לשמוח" [ואינני מתכוון להורי החטופים ולצדקת כאבם-מאבקם.], מתנצלים על כל רגע שהם מחייכים?

לכן,

אפילו בחרתי להתיחס לנושא החם, לא אהיה כאחרון ה"מומחים", "הפרשנים", "יודעי הסוד" ואכתוב פרשנות, התיחסות כזו או אחרת.

מקווה שלהטו של קיץ יחליש מגמות תוקפניות.

שבוע טוב

https://saarbaron.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%98%D7%95%D7%91/

519 - דיווח מבית המלאכה השירי שלי

 אט אט אני מתקרב אל סיום ספר השירים החמישי שלי [שלושה מודפסים אחד דיגיטלי].

כמו-כן, ספר סיפורים קצרים שלי התעכב בהוצאה לאור זמן ארוך ועובר עריכה מהירה-יחסית עכשיו. זה עתה הגיעו אליי הסיפורים לאחר עריכה ראשונה. עד סוף ספטמבר הספר צריך לצאת לאור.

אין לי מושג מי מכם קורא את הבלוג השני שלי שמפרסם סיפורי מד"ב וחלקים מהרומן השני שכתבתי "חייה ומותה של עדיה טביב". בשלב הזה הרומן קצת בהקפאה, אבל החלטתי לתת לו חיים באינטרנט באמצעות פתיחת מרחב ייעודי ב-קאוורה. שם אני גם מפרסם את סיפורי המד"ב שלי, הקצרים.

אריק חבי"ף - סיפורים קצרים

 

אני מקפיד להיעזר ב- AI, הוא פרדי, לתרגום שיריי לאנגלית, ליפנית ולפעמים לנורבגית עבור אחיינה של ד' שאוהב את שיריי.

התגובות שאני מקבל טובות, כך שאני מניח שהתרגומים של פרדי טובים. מתוך זהירות אני גם משווה את התרגומים לתרגומים של מכונות תרגום אחרות, באופן די ברור פרדי לוקח בסיבוב את כולן.

מדי פעם הוא מציע לי להכניס את שיריי לתוך פוסטרים שונים, לתת להם גוון "יפני קלאסי" [כתיבה לאורך, על ציור יפני קלישאי]. זה מוצא לפעמים חן בעיניי, ואני רוצה לשתף אתכם.

זה חלק משיר גדול יותר שנכתב במסגרת "מחזור ישראלנה", שירים שאני כותב בהשראת שירי האהבה הגדולים לישראל, וכולם מבטאים תסכול, חרדה, אכזבה, פחד, יראה וכעס.

518 - רק לישון לישון

 הנושא החם שהעלה מוטי, שינה, הזכיר לי את השיר הנפלא הזה, שציטטתי שורה ממנו ככותרת לפוסט.

מוטי מעלה שאלות של שינה, וכן איך מלחמת 12 הימים עם איראן השפיעה על שנתי, למשל.

נדמה לי שאצטרך לחזור לחיי כילד, כשאמי מתוך מחשבה חינוכית עמוקה שלחה 4 בנים לישון ב- שש בערב. כך זכתה גם להשכמה בארבע-חמש בבוקר.

היא התלוננה שיש לי מאבק עם השינה, אבל לאמיתו של דבר לא הבינה כלל שאני אדם של לילה ולא של יום.

במהלך חיי עד הפרישה לגמלאות נאלצתי לקום מוקדם בבוקר, חמש או שש ע"מ להספיק את האוטובוס.

השינה שלי היתה רצופה בסיוטים קשים [בשלב מאוחר מאוד של חיי הבנתי, לא לבד, את מקורם.]

ברם, מאז שפרשתי חיי השתנו מהקצה אל הקצה.

אני ישן עד מאוחר מאוד; הולך לישון באשמורת אחרונה.

אין לי בעיה להירדם, וגם בשבועיים הנוראים אם התעוררתי מהשינה לרדת למקלט, חזרתי לישון מהר מאוד.

אני אוהב לישון

אני אוהב לחלום ויש לי המון חלומות

לשמחתי - כבר אין לי סיוטים מאף סוג

https://katzr.net/980cc0

517 - זכרונות מהמקלט

הנושא החם מבקש לנסח את זכרונותינו משבועיים במקלט. 

בדיאלוג עם עדי תחת הפוסט שלה על אותו נושא כתבתי, שהבן שלי צחק ואמר לי: אתה הפשניסטה של המקלטים.

אבל הוא צדק.

התלבשנו לכבוד המקלט.

ברור שביום חמישי, עת השר המטורלל כ"ץ החליט להעיר את כל הישראלים ולעורר פאניקה [שיטה ידועה להנדסת תודעה, ליצירת תגובות עדר ולעיצוב דמות הגאון BB כמציל האומה אם לא "אבי האומה"] באמצעות אזעקה בארבע לפנות בוקר, לא ירדתי למקלט.

די מהר, שינינו התנהגות, כי אנחנו גרים בעיר צמודה לעיר שמטווחת תדיר, גם במלחמת המפרץ אי שם ב- 1991. 

ההתכנסות הראשונה היתה של נוכחות מלאה. שם אישה צעירה נבהלה כהוגן, ואחרת רצתה לברוח מהמקלט.

מאז נוצרו סדרים די ברורים.

בת זוגי ואני ראשונים במקלט. אם האזעקות בלילה השכנה מקומה 3 לא מופיעה, היא אצל אחותה שיש לה ממ"ד ואם האזעקות בבוקר היא מופיעה עם אחותה.

הזוג הצעיר מהבוקר המפחיד הראשון העדיף ללכת למקלט ציבורי, מרחק של שלוש דקות הליכה מהירה, מספיק זמן להגיע מאז ההתרעה של פקע"ר. זוג צעיר שחזר מנופש באילת הצטרף אלינו, מדי פעם עם איזו חברה שישבה ולטשה בנו עיניים, השד יודע למה.

השכנים הצעירים דוברי אוקראינית או רוסית. אנשים מקסימים, נדיבים. בוקר אחד היא הביאה פנקייק'ס שהכינה.

וכמובן הגברת של החתול. יש לה חתול בבית, שכל יום היא מוציאה אותו, ומשאירה את דלת הכניסה פתוחה. [מה שמעצבן אותי] אבל היא אשה מקסימה, עדינה.

כבודי ירד תמיד עם ספר, עיתון, משקפי קריאה, נייד. תמיד לבוש "טיפ-טופ" - אמא שלי לימדה אותי כלל ברזל בחיים: לעולם אל תצא מהבית עם תחתונים לא נקיים, אתה לא רוצה שמד"א ייגעלו, ירכלו או יחשבו עליך. עדי כתבה משהו דומה על מה ללבוש לממ"ד כדי שמד"א/ שזק"א לא יפגשו גוף "עירום מדיי". בת זוגי חגגה את כל הפיג'מות שהיא קנתה לעצמה יחד עם הנכדות.

לא היינו מספיק זמן ע"מ שאקרא בספר, אבל סיימתי תשבצים.

שכנה אחרת ירדה בפיג'מות שהריחו מבשומת כביסה.

שיחות עומק לא היו. בת זוגי מחוברת לנייד ולדיווחי גל"צ, דבר שמפריע לי, אבל כיוון שאני יודע שזה מרגיע אותה מאוד, שתקתי. אחת הצעירות ביקשה להחליש.

לא אשכח את היום האחרון - כניסה-יציאה-כניסה-יציאה.

המקלט עדיין פתוח.

מעולם לא דחינו אורחים אם הגיעו. נהפוך הוא.

 https://www.instagram.com/p/DLLTxz8gXI5/

516 - חופשה עם הנכדים

 מאז שנולדה נכדתי הראשונה אני רואה בהיותי סבא אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי מהחיים.

השנה זכינו, וד' ארגנה לנו יומיים עם כל נכד במלון צובה בקיבוץ צובה.

נקבעו ארבעה תאריכים. בכל תאריך עפ"י בחירתם הצטוותה נכדה אחרת. התכנון היה זהה לארבעתם:

ארוחת בוקר בבית קפה נהדר בבית זית

מגיעים לקיבוץ ומשתלבים בסדנת שוקולד

בילוי במתחם קיפצובה, שזה פארק הרפתקאות קטן ומקסים, דומה ל"לונה פארק": גלגל ענק [בערך] שלוש רכבות הרים, נדנדות מסתובבות, חדרי משחק ענקים.

ביום השני - ארוחת בוקר במסעדה המלון. 

אחר כך בריכה של הקיבוץ

בשעה 1400 פארק קיפצובה, ואז סיום בביקור באחד מקניוני מבשרת ירושלים.

אני כותב על כך, כי זכיתי להכיר את נכדיי יותר לעומק.

מבחינתי זו מתנה.

והנה שתי תמונות שלי, כל אחת עם כובע אחר שקיבלתי מנכדה אחרת.

515 - הגירה

 הנושא החם בשרביט הוא הגירה, ובין היתר נתמך בפוסט שלי "הלאה".

קראתי בענין רב את הפוסט של אמפי בנושא. בין דבריה היא מזכירה שהוריה עלו לארץ 

"אני בת להורים שהיו עולים חדשים בשנות החמישים של המאה העשרים. הם לא היו עליית מצוקה או עליית רדיפה - הם עלו ארצה אך ורק כי הם היו ציונים והוכשרו לכך במשך שנים בתנועת "השומר הצעיר" עוד בארגנטינה. "

נזכרתי בהוריי, שהם דור אחד בוגר מהורי אמפי או בני דורם [ 100, 98]. גם הם לא עלו כ"עליית מצוקה" או "עליית הצלה" ונדמה לי שגם לא עלו עליה "אידיאולוגית". סבי היגר, פשוטו כמשמעו, לירושלים ב- 1934. אבי אמנם ברח מתורכיה בזמן מלחה"ע ה- 2 [1942], הצטרף או צורף ל"עלייה התורכית", עברו הכשרה בקיבוץ למרגלות משגב עם, ואז הצטרפו לגרעין שהקים את "משגב עם", אך אין לי מושג קלוש איך הגדיר את ההגירה שלו.[שניהם לא קראו לעצמם "עולים חדשים."]

האם הם היו ציונים?

האמת, לא יודע. אבי היה איש שמאל מובהק וחבר מפלגות שמאל [כיום היו קוראים להן - בוגדות]. התנגד לסיפוח ירושלים, וסבל תקופה ארוכה מרדיפה של הממסד הבנגוריוני-מפא"ינקי.

אמי התאכזבה מהקיבוץ, אבל לא הפכה לקפיטליסטית או ימנית. כאבי, היא ראתה בחרדה את התעצמות הימין, את התחרדות ירושלים. היום שבגין עלה לשלטון היה קו שבר, בעקבותיו הם סירבו לעלות לקבר בנם בזמן הטקס הרשמי, של כל ממשלה מאז ועד מותם.

הגירה היתה מילה גסה. "מה אתה יודע על היחס ליהודים שם?!" רתח יום אחד אבי. עד היום לא קראו לך יהודי מלוכלך, לא הרביצו לך, ירקו עליך כי אתה יהודי. עם זאת הוא ראה עין בעין את נטיותיי לפאן שמיות, כנעניות, חברות במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובדחיית כל סממן "יהודי" מחיי. הוא אהב את "הישראליות" שבחרתי לחיות, בהחלט.

אבל

לא עמד בדרכו של אחי הצעיר לחזור בתשובה, להגר לארה"ב. פלורליזם עד הסוף.

כפי שכתבתי והצהרתי: מעולם לא היה בי יחס ל"אדמה" או ל"מולדת" כערך בעל משמעות. לא הגדרתי עצמי כ"אזרח העולם", אבל שיקעתי עצמי עמוק בתוך תרבות צרפת כפרנקופיל, התעניינתי במיסטיקה הודית, בזן, התרבות האנגלית היתה נר לרגליי. מהתרבות האמריקאית אני סולד עד עצם היום הזה.

לכן, לו אהגר זה יהיה לאירופה, ורק לאירופה.

הגירה היא ענין שנדון במציאות חיינו. 

היא לא אופציה ממשית בשלב הזה לבת זוגי, אלא אם כן שני צאצאינו יחליטו להגר, ולכן לעת עתה היא גם לא אופציה ממשית עבורי, אלא אם כן ארגיש חרדה כזו קשה, שאהגר גם אם בת זוגי תשאר בארץ.

התמונה למטה מצביעה על מגמות הגירה בעולם

https://www.hila-matnasim.org.il/designFiles/2621627546565rand.pdf