515 - הגירה

 הנושא החם בשרביט הוא הגירה, ובין היתר נתמך בפוסט שלי "הלאה".

קראתי בענין רב את הפוסט של אמפי בנושא. בין דבריה היא מזכירה שהוריה עלו לארץ 

"אני בת להורים שהיו עולים חדשים בשנות החמישים של המאה העשרים. הם לא היו עליית מצוקה או עליית רדיפה - הם עלו ארצה אך ורק כי הם היו ציונים והוכשרו לכך במשך שנים בתנועת "השומר הצעיר" עוד בארגנטינה. "

נזכרתי בהוריי, שהם דור אחד בוגר מהורי אמפי או בני דורם [ 100, 98]. גם הם לא עלו כ"עליית מצוקה" או "עליית הצלה" ונדמה לי שגם לא עלו עליה "אידיאולוגית". סבי היגר, פשוטו כמשמעו, לירושלים ב- 1934. אבי אמנם ברח מתורכיה בזמן מלחה"ע ה- 2 [1942], הצטרף או צורף ל"עלייה התורכית", עברו הכשרה בקיבוץ למרגלות משגב עם, ואז הצטרפו לגרעין שהקים את "משגב עם", אך אין לי מושג קלוש איך הגדיר את ההגירה שלו.[שניהם לא קראו לעצמם "עולים חדשים."]

האם הם היו ציונים?

האמת, לא יודע. אבי היה איש שמאל מובהק וחבר מפלגות שמאל [כיום היו קוראים להן - בוגדות]. התנגד לסיפוח ירושלים, וסבל תקופה ארוכה מרדיפה של הממסד הבנגוריוני-מפא"ינקי.

אמי התאכזבה מהקיבוץ, אבל לא הפכה לקפיטליסטית או ימנית. כאבי, היא ראתה בחרדה את התעצמות הימין, את התחרדות ירושלים. היום שבגין עלה לשלטון היה קו שבר, בעקבותיו הם סירבו לעלות לקבר בנם בזמן הטקס הרשמי, של כל ממשלה מאז ועד מותם.

הגירה היתה מילה גסה. "מה אתה יודע על היחס ליהודים שם?!" רתח יום אחד אבי. עד היום לא קראו לך יהודי מלוכלך, לא הרביצו לך, ירקו עליך כי אתה יהודי. עם זאת הוא ראה עין בעין את נטיותיי לפאן שמיות, כנעניות, חברות במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובדחיית כל סממן "יהודי" מחיי. הוא אהב את "הישראליות" שבחרתי לחיות, בהחלט.

אבל

לא עמד בדרכו של אחי הצעיר לחזור בתשובה, להגר לארה"ב. פלורליזם עד הסוף.

כפי שכתבתי והצהרתי: מעולם לא היה בי יחס ל"אדמה" או ל"מולדת" כערך בעל משמעות. לא הגדרתי עצמי כ"אזרח העולם", אבל שיקעתי עצמי עמוק בתוך תרבות צרפת כפרנקופיל, התעניינתי במיסטיקה הודית, בזן, התרבות האנגלית היתה נר לרגליי. מהתרבות האמריקאית אני סולד עד עצם היום הזה.

לכן, לו אהגר זה יהיה לאירופה, ורק לאירופה.

הגירה היא ענין שנדון במציאות חיינו. 

היא לא אופציה ממשית בשלב הזה לבת זוגי, אלא אם כן שני צאצאינו יחליטו להגר, ולכן לעת עתה היא גם לא אופציה ממשית עבורי, אלא אם כן ארגיש חרדה כזו קשה, שאהגר גם אם בת זוגי תשאר בארץ.

התמונה למטה מצביעה על מגמות הגירה בעולם

https://www.hila-matnasim.org.il/designFiles/2621627546565rand.pdf

437 - צאצאים מתנתקים מהוריהם

 מוסף הארץ האחרון, העלה כתבה מטרידה מאוד, 

הכתבה מסקרת תופעה חברתית, שגם מעודדת באינטרנט, של צעירים המתנתקים לגמרי מהוריהם, כלכלית, חברתית, אישית, משפחתית, ריגשית.

חברי הטוב מ- QUARA דויד ש. שאו, העלה נושא זה במרחב שהוא מנהל, וקרא לו:

דור הניתוק: כשהילדים בוחרים להשתחרר מההורים
במדור שלו הוא טוען ביחס לחברה הישראלית:

בקרוב בישראל?

החברה הישראלית שונה במובנים רבים: היא מאופיינת בדתיות, מסורתיות ושבטיות, והקשרים המשפחתיים עמוקים ומושרשים יותר. יתרה מכך, הקשיים הכלכליים והביטחוניים בארץ מקשים על צעירים לצאת לעצמאות אמיתית. יחד עם זאת, הצורך שתיארתי קיים גם בנפשם של הצעירים הישראלים והוא עשוי להחמיר עם הזמן. ימים יגידו אם התופעה תהפוך לנפוצה גם בישראל, אך אין ספק שהצורך בחופש רגשי ומשפחתי אינו ייחודי לארה"ב בלבד.

החלטתי לענות בהרחבה לסוגייה הזו -

קראתי את הכתבה ולא הצטמררתי. המרואיין הראשון, מטפל בעצמו, היה ייצוג גרוע במיוחד של "הורים שמתנתקים מהם". הוא דיבר בשפה מוגזמת, כמו הוא הילד הנטוש. הבנתי היטב מדוע בתו לא רוצה קשר אתו לעולם.

אחד הדברים שהטרידו אותי, שלא עבר עדיין מספיק זמן ע"מ לבחון את התנהגות צאצאי המתנתקים מהוריהם, האם המתנתקים הצליחו לשבור את מעגל הקסמים ממנו יצאו ביחסיהם עם צאצאיהם, או "העברה דורית" ודפוסי הורות עמוקים שניטעו בהם: ישתנו/ לא ישתנו?

אני זוכר, בעשורים האחרונים, אחת מהבעיות המרכזיות של החברה האמריקאית [ יוצגה היטב בתוכניות של ד"ר פיל, אופרה וינפרי ואחרים] היתה: צאצאים שגרים בבית הורים עד גיל 30 ולפעמים יותר. חיים על חשבון ההורים, או למצער, ללא שכ"ד וללא הוצאות נלוות הכרחיות. נדמה שהתופעה הזו היא מסוג "תגובת הנגד" לכך. [הגל היה קורא לזה: אנטי תזה ]

אני גם זוכר דיווחים על תביעות כלכליות בבתי משפט מהורים ע"י הצאצאים. בכתבה לא עלתה לרגע הסוגייה של "תמיכה כלכלית" מ-ההורים, ועולה שזו תופעה בקרב צעירים מהמעמד הבינוני שעצמאים כלכלית, ר"ל, המעמד הבינוני בעיקר, האורבני בעיקר.

האם זה המקרה בקרב המעמד העליון מבחינה כלכלית, או שמא שם, ההפסד הכלכלי יקבע את ההחלטה. מה קורה. במעמד הבינוני הנמוך ובמעמד ה"חלשים", אלה שחיים מתלושי הסעד, האם זה יקרה?

וכמובן Aviva Friedman העלתה נושא לא פחות חשוב, צעירים רעילים ומתעללים, שמחכים למות הוריהם.

ואחרון,

התופעה זוכה למבט מסקר עיתונאית [כרוניקה] בשל התרחבותה, ככל הנראה, והביטוי באינטרנט, כולל הקמת עסק כלכלי סביב ענין זה. אבל, התנתקות צאצאים מהוריהם, ויתור על השושלת המשפחתית ועל קשרים אתה הם בלב ליבה של ההתפתחות החברתית-התרבותית בעידן שלנו.

אנחנו חיים בעידן שחי מ"מודעות עצמית" ותחושת ערך עצמי גבוהה במיוחד. היחיד תופס עצמו כפרסונה/כסובייקט ללא הקשריו הגנטיים כבר היום [נדמה לי שתפיסת "על אדם" ניטשיאני, זה שיוצר עצמו מחדש בכל יום היא אחד מהכוחות התודעתיים, התרבותיים, החבריים והכלכליים החזקים במיוחד בתרבות המערבית-הטכנולוגית. בארה"ב יש להוסיף לתבשיל את איין ראנד ופילוסופיית האובייקטיביזם שפיתחה. Objectivism | Ayn Rand’s Ideas & Impact | Britannica]]

ביהדות אנחנו מכירים היטב תופעה זו, של "חוזרים בתשובה"; "יוצאים בשאלה"; ממירי דת וכו'

https://youtu.be/NuISMYWYyWQ?si=p4G_t94dAmT1Tfn2