החלטתי לצאת מהארון ולשתף באחת האהבות הגדולות שלי בטלוויזיה, אופרות סבון.
אני לא סובל טלנובלות, סדרות טורקיות - רק אופרות סבון, אמריקאיות. נכון, גם את האנגליות והאוסטרליות, ובטח הישראליות אני לא סובל.יש משהו בסדרות האמריקאיות מרגיע מאוד, משדר "ביתיות" כמו תמונה אהובה על הקיר.
אלה סדרות בנות עשרות אלפי פרקים, מתמשכות על פני עשרות שנים.
הן דורשות בתוקף השעיית חוש המציאות והגיון העלילה הדרמטית-ריאליסטית.
אני צופה המון שנים ב"צעירים חסרי מנוח" Y&R הנהדרת וב "ימי חיינו" DOOL, שיצרה יקום מקביל שהשעה לגמרי את המציאות ופנה ל-מולטיוורס עוד לפני המולטיוורס של DC או של המתחרה. תנועה בזמן יותר מתוחכמת מתנועת חלקיקים או כל מכונת זמן שהמציא היינלין עבור גיבורו לזרוס לונג.
והשחקנים,
כן, אנשים שזו עבודתם היומית. להיות ג'ק אבוט [פיטר ברגמן] כבר 40 שנים או ניקי [מלודי תומס סקוט], רעייתו של ויקטור ניומן, [אריק בריידן].
ישנם שחקנים רבים שהתחילו באופרות סבון והמריאו למחוזות אחרים, קחו למשל את כוכב "טראקר" [כללי המשחק] ג'סטין הארטלי, ששיחק שנתיים כאדם ניומן ב- Y&R והיום כבר קיבל עונה שלישית ב " TRACKER" או בעברית "כללי המשחק".
אני לוקח לעצמי את הזכות לכתוב על האופרות הללו, הכלכך אהובות עליי.
מקווה שיימצאו עוד עוקבים, שאולי מתביישים להודות בהתענגות על הממתק הזה.
כיוון שכך, ב"ימי חיינו" יש מערכת של קשרים בינמשפחתיים בעיר "סיילם" [ומה חשבתם, סתם שם גנרי כמו "ג'נואה סיטי"]עצי המשפחה שם מציגים את רמות העומק האפי שהתסריטאים מייצרים.
תהנו, גם אתם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה