515 - הגירה

 הנושא החם בשרביט הוא הגירה, ובין היתר נתמך בפוסט שלי "הלאה".

קראתי בענין רב את הפוסט של אמפי בנושא. בין דבריה היא מזכירה שהוריה עלו לארץ 

"אני בת להורים שהיו עולים חדשים בשנות החמישים של המאה העשרים. הם לא היו עליית מצוקה או עליית רדיפה - הם עלו ארצה אך ורק כי הם היו ציונים והוכשרו לכך במשך שנים בתנועת "השומר הצעיר" עוד בארגנטינה. "

נזכרתי בהוריי, שהם דור אחד בוגר מהורי אמפי או בני דורם [ 100, 98]. גם הם לא עלו כ"עליית מצוקה" או "עליית הצלה" ונדמה לי שגם לא עלו עליה "אידיאולוגית". סבי היגר, פשוטו כמשמעו, לירושלים ב- 1934. אבי אמנם ברח מתורכיה בזמן מלחה"ע ה- 2 [1942], הצטרף או צורף ל"עלייה התורכית", עברו הכשרה בקיבוץ למרגלות משגב עם, ואז הצטרפו לגרעין שהקים את "משגב עם", אך אין לי מושג קלוש איך הגדיר את ההגירה שלו.[שניהם לא קראו לעצמם "עולים חדשים."]

האם הם היו ציונים?

האמת, לא יודע. אבי היה איש שמאל מובהק וחבר מפלגות שמאל [כיום היו קוראים להן - בוגדות]. התנגד לסיפוח ירושלים, וסבל תקופה ארוכה מרדיפה של הממסד הבנגוריוני-מפא"ינקי.

אמי התאכזבה מהקיבוץ, אבל לא הפכה לקפיטליסטית או ימנית. כאבי, היא ראתה בחרדה את התעצמות הימין, את התחרדות ירושלים. היום שבגין עלה לשלטון היה קו שבר, בעקבותיו הם סירבו לעלות לקבר בנם בזמן הטקס הרשמי, של כל ממשלה מאז ועד מותם.

הגירה היתה מילה גסה. "מה אתה יודע על היחס ליהודים שם?!" רתח יום אחד אבי. עד היום לא קראו לך יהודי מלוכלך, לא הרביצו לך, ירקו עליך כי אתה יהודי. עם זאת הוא ראה עין בעין את נטיותיי לפאן שמיות, כנעניות, חברות במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובדחיית כל סממן "יהודי" מחיי. הוא אהב את "הישראליות" שבחרתי לחיות, בהחלט.

אבל

לא עמד בדרכו של אחי הצעיר לחזור בתשובה, להגר לארה"ב. פלורליזם עד הסוף.

כפי שכתבתי והצהרתי: מעולם לא היה בי יחס ל"אדמה" או ל"מולדת" כערך בעל משמעות. לא הגדרתי עצמי כ"אזרח העולם", אבל שיקעתי עצמי עמוק בתוך תרבות צרפת כפרנקופיל, התעניינתי במיסטיקה הודית, בזן, התרבות האנגלית היתה נר לרגליי. מהתרבות האמריקאית אני סולד עד עצם היום הזה.

לכן, לו אהגר זה יהיה לאירופה, ורק לאירופה.

הגירה היא ענין שנדון במציאות חיינו. 

היא לא אופציה ממשית בשלב הזה לבת זוגי, אלא אם כן שני צאצאינו יחליטו להגר, ולכן לעת עתה היא גם לא אופציה ממשית עבורי, אלא אם כן ארגיש חרדה כזו קשה, שאהגר גם אם בת זוגי תשאר בארץ.

התמונה למטה מצביעה על מגמות הגירה בעולם

https://www.hila-matnasim.org.il/designFiles/2621627546565rand.pdf

441- מדוע ציוני נחשב דבר רע?

ציוני נחשב "רע"? 

ציונות הוא השם של התנועה הלאומית הרומנטית והחילונית במהותה של גלויות יהודים, בעיקר במזרח אירופה ובמערבה, במקומות בהם אזרחים אוסטריים או צרפתיים ממוצא יהודי, חילוניים ובעלי השכלה רחבה חילונית, התחברו ל"דת שלהם" בעוצמה רבה, וחשבו שהשנאה [אנטישמיות] כלפי הדת היהודית ולכן גם כלפי המאמינים והשותפים לדת הזו תיפתר אם היהודים או כאלה שמוצאם יהודי יעזבו את אירופה או כל מקום אחר, יצרו לעצמם מדינה ישראלית כמו בתנ"ך, שרוב תושביה צאצאי אנשים שמאמינים באל יהודי או האמינו באל יהודי.

אני רוצה להוסיף נדבך נוסף, ואין הוא "רע", אלא זה מכשול אמיתי.

הציונות, בהשפעת זרמים יהודיים-דתיים בתוכה [הפועל המזרחי, למשל] עטתה על עצמה לבוש לאומי-דתי, ואימצה כדוגמת תנועות לאומיות מראשית המאה ה- 19 [אביב העמים] מיתוסים נוטפי קיטש, מיתוסי גבורה וחיזקה, לצערנו, את נרטיב -העל: קורבן. החל ברצח הבל דרך עקידת יצחק ושאר האומללים לאורך ההיסטוריה שתמיד, משום מה, היו קורבנות פאסיביים. מה הם רצו בסה"כ? לעבוד את האל שלהם.

הציונות היתה המנוע שהוביל ליצירת מדינת ישראל [ולא מקרי ששמה ישראל ולא יהודה!!!], אבל הישראליות קיבלה, מרצונה או שלא מרצונה היבטים דתיים, יהודאיים, שאינם חלק ממבנה רעיוני ומעשי לאומי עצמאי, חילוני או מסורתי.

כך, עבור חרדי מאה-שעריים, חברי החרדיות הישראלית בחצרות הרבנים/הצדיקים בבני ברק ובשאר ערי "הקודש" הציונות היא אסון, כי היא "אתחלתא דגאולה" ע"י בני אדם ולא כתנועה אלוהית עפ"י אמונתם ב"ביאת המשיח". [די מוזר אגב, אבל יש הסבר כלכלי לכך, שחרדים בממשלת ישראל לא רואים בבנגביר סכנה משיחית איומה כמו שבתאי צבי או יעקב פרנק. יש להם ניסיון קשה עם מחשבי קיצין ומשיחי שקר שהרגו בבני העדה והדת מליונים לאורך הדורות.]

עבור ישראלים רגילים, חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים הציונות היא פשוט מכשול בפני מימוש שלם של הלאומיות המודרנית, שבה הקורבנות אינה חלק מנרטיב-העל של התרבות.

אבל רע?

אין רע בציונות. זכויותיה רבות, ויש להכיר בהן וללמוד אותן היטב.

https://katzr.net/854276

409 -סיכום שבוע במדיה החברתיות ושלוש המלצות צפייה

 

התנדבנו, ד' ואני, לסייע לקרובת משפחה עם לימודי כיתה א' של תאומיה, הכל ייעשה דרך ווטסאפ, זום, וידיאו שונים..

אני מעורב בויכוח עמוק על שפת הקודש ועל האכזרים שחיללוה בימי אליעזר בן יהודה, וכן בויכוח, שלא יאומן, עם אדם שטוען שכתב 15 ספרים, שלמד פיזיקה, שמצדד בטענות שהאל היהודי קילל נשים בעשר קללות, וחז"ל המתיקו את הקללות, ו"העניקו" לנשים תכונות מופת.

למשל, אשה משתנת בישיבה לא בגלל מבנה גופה ואיבר מינה אלא בשל הצניעות, וזה שגברים עושים צרכיהם בישיבה, בכלל לא קשור [אגב "גדולים" ו-"קטנים"] למבנה האנטומי שלנו. כמו כן, הוא התקשה לענות על מדוע  גברים לא קוללו בעשר קללות.

מייד כמובן נאמר לי: אתה לא מבין בתלמוד, בור ועם הארץ, איך תעז. אבל לצערו ההסטה הזו בדיון [תרגיל רטורי ידוע] לא עובדת מולי, כי שאלת השאלות נותרה, וכל התפתלות שמסרבת לראות בדת האברהמית הראשונה דת שמפלה נשים, סופה להתמוטט.

במקום אחר, קראתי סיפור על אם חד הורית, שלבנה הגדול יש חברה, שלא הביאה לה מתנה ליום הולדתה בטענה: היו לי הוצאות גדולות השבוע. [והיא, מפרנסת יחידה לא מפסיקה לתת, ולא היא לא מתקטננת]. אח"כ החברה הזו העזה לבקש מאחי חֲבֵרָהּ 100 ש"ח דמי השתתפות בנסיעה לים. ולא זו אלא אף זו, כשהגברת התערבה [טעות נוראה], ענתה לה הצעירונת: כסף לא צומח על העצים, אני עובדת קשה מאוד, ומקובל שאנשים משתתפים..." כאן הוגדשה הסאה - הבן שלי אינו "אנשים".

במקום אחר, נשאלה השאלה - אני בגיל 60, איך אני מתמודדת עם ההחמצות בחיי? שאלה, שאלה. ענה לה מישהו בציטוט איזה חכם זן, שהשאלה היא מאותן מלכודות שאנו יוצרים לעצמנו ובכך מונעים מאיתנו זרימה מלאה ושמחה עם החיים.

ואני רוצה להמליץ של שלושה ממתקי טלוויזיה, בנטפליקס ובדיסני+:

האחד באמת ממתק מלא קלוריות ריקות "אבא בהפרעה" , אבל הקלילות, השטחיות, הנושא השחוק עד אימה [הורה מפורסם, צאצא בצילו] מטופל בקלילות, שמצחיקה, מעבירה בנועם את הזמן. בהחלט תרופה אנטי חרדתית טובה. נטפליקס

השניה בדיסני+, המורה לאנגלית. עלו רק 3 פרקים, אבל היא מצטיירת כקומדיה נשכנית בעידן של חוסר וודאות ובלבול מושגי. [לדוגמה בפרק השלישי, תלמידה ממציאה איזו תסמונת קשה, חסרת סימנים חיצוניים. התסמונת מתפתחת לתסמונת על שמה. המורה מחוייב לכבד, ממש כך, את "המחלה" וללכת בין הטיפות כשהוא מלמד טקסטים "עתיקים".]

השלישית אף היא בנטפליקס ונקראת "קאוס". אם יש בינינו כאלה ששמעו על "פרסי ג'קסון", סרטים [3], תוכנית טלוויזיה יהנו מאוד מהסדרה הפרועה הזו על מהומה בקרב המשפחה האלוהית. [משפחת האולימפיים] העיבוד חסר יראת הכבוד לכרונולוגיות המיתיות מצחיק, השחקנים מצחיקים ונותנים  עיבוד חופשי לתפיסת "האל" שהם מגלמים.