412 - סיכומי שבוע, לקראת סופ"ש

 

השבוע שלי התחיל עם הקלטות של אשת רה"מ ממפגש עם משפחות חטופים, אללה יסעדה ויסעדנו אם זו הדמות המייעצת לרה"מ.

מזמן גיליתי שישנה סיבה לחשיפה של מבוכות שרה, שטויותיה ופרטים פיקנטיים. בראש ובראשונה, הרה"מ הופך לגבר מסכן/מוכה כמעט - יצירת הזדהות מצד גברים, פרסונה הציבורית האהובה עליו הקורבן.. אבל חשוב מכך, התעללות התקשורת בשרה מסיחה את הדעת, מסיטה תשומת לב תקשורתית ממעשי האדון, למשל הסכמי נתניהו-סער.

אתמול והיום - פיצוצים של מכשירי טלפון. אתמול אלפים נפצעו היום רק 500. נהרגו 17 בני אדם. לצערי אני לא רואה בזה גבורה גדולה או דרך לנצחון. בסה"כ מדינת ישראל [בהנחה הלא מוזרה שהיא אחראית לכך] שוב חושפת עצמה, כלומר את הצפון המוכה והחבוט עד דוק לעוד טילים, כטב"מים או נסיונות התנקשות [ראו סיפור בוגי יעלון.]

קראתי בענין רב את הפוסט האחרון של אורי הייטנר, בבלוג שלו "הבלוג של אורי הייטנר"  שנקרא "איש השנה תשפ"ד - יחיא סינוואר". בפוסט הוא מחלק את ישראל ל- 6.10.23 ול - 8.10.23. ל"א ישראל טרום פוגרום שמחת תורה לישראל יום אחרי הפוגרום. הוא מקווה שישראל של ה- 6.10.23 שזוקפת שוב ושוב את ראשה המכוער תיעלם בזכות ישראל של 8.10.23. ממליץ מאוד על הפוסט.

מבחינה אישית, שמח לבשר שספר שיריי השלישי הניירי עומד לצאת לאור בהוצאת ספרים נחשבת ומכובדת. מבחינתי זו מחמאה גדולה, מה גם שבעקבות פנייתי להוצאות לאור, יותר מאחת הסכימו לפרסם.

מצאתי בדיסני+ שתי סדרות קוריאניות נהדרות. שתיהן על גבול המד"ב ושתיהן משקפות את תמונת עולם די קשה. אני רוצה להמליץ על אחת.

האחת עליה אני ממליץ נקראת נקי מדם, בעולם עתידני בו מזון מיוצר בבתי חרושת. הכוונה היא ליצור את כלל המזון, צמחים, פטריות, בשר, פירות ים וכו'

 בנטפליקס ישנה סדרה רומן רומנטית עם קצת כישופים ועל טבעי - הקלות אצל הקוריאנים לשלב את תרבות העל טבעי מחייהם לסדרות בעיניי ראוייה להערצה - היא נקראת "גורל אחד". כנראה אני "סאקר" של קיטש, אהבה, דרמות משפחתיות והתאחדות הורים וילדים. ;-) מעניין שבספרות זה לא עובד עליי.

בפורומים השונים ישנה רגיעה של סוף הקיץ ולקראת החגים. סביר להניח שעם תום סוכות תגבר התנועה שם. בפורום אחד התגלתה התעניינות באופרת הסבון שאני עוקב אחריה, ללא בושה, ימי חיינו. כפי שתגלו מהר, זו אופרת סבון שויתרה על "ריאליזם" אם כי מופרך במקצת לטובת טרלול מלא של העלילה:

""ימי חיינו" בישראל מקרינים החל מ- 2020. הסדרה שייכת לתחום הפנטסיה באופן מוחלט. האירועים קורים בלי סיבה, צירופי מקרים חסרי אירוניה פנימית.

עכשיו אני נמצא בשלב ש: צ'ארלי, הבן השני של אווה ויטלי, שמונה על ידיה לעקוב אחרי טריפ, הבן שלה מסטיב, שנאנס לקיים אתה יחסי מין מול רעייתו החוקית, אנס את אלי, הנכדה של ג'ון בלאק ומרלנה אוונס מצד אחד ומצד שני נכדה רבא של קייט וויסלו, שחיה באחוזת דימרה.
הידעת?
נגיד יש לך חצי אח, [מאב או מאם] ונגיד שהוא אנס מישהי, ונגיד שבדיקות ה- דנ"א של התינוק תואמות לשלך, כי יש לך ולחצי אחיך חצי מאותו דנ"א, אז שניכם יכולים להיות אבות הילד?
זהו בסיס הדרמה הנוכחית, חוץ מכך, שסטפנו דימרה כבר מת [אני זוכר אותו מההקרנות בשנים עברו של הסדרה בארץ] - השחקן נפטר בגיל 87, לאחר אלצהיימר שסבל ממנו. ויקטור קיריאקיס נראה שהוא לובש חיתולים, ובכל מקרה כבר היה בן 85 כשצילמו את פרקי 2020. [כידוע הוא אבי ג'ניפר אניסטון. וגם הוא הלך לעולם שכולו טוב של סלבריטאים הוליוודיים.]
 הייתה לזה אי פעם התייחסות בצחוק כלשהו בחברים, הרי ג'ואי (הדמות, לא השחקן מאט לבלנק) שיחק בימי חיינו."

ספרים לא התחלתי ולא קראתי ממש השבוע. עם זאת, התחלתי בקפריסין לקרוא בהתלהבות רבה את "תיאולוגיה אישית" מאת אביבה גיטלמן ספר עיון, חקר ופירוש של ספרו הידוע [לא לכולם, לצערי] בחוגי חכמי ישראל, חוקרי תרבות יהודית של פרנץ רוזנצוויג - כוכב הגאולה.

ספר נוסף שעניינו ספרי התנ"ך, הפעם שיר השירים. קניתי את הספר כי חשבתי שזה ספר מחקר, אבל התגלה לי שזה ספר פירושים קבלי-מיסטי עם יומרה פסיכולוגית-טיפולית-חינוכית [הפרשן רוצה להנכיח את היהדות בשיטתו הטיפולית, והספר הזה משמש מעין שיקוף/ביטוי של משנתו, וכתוב בדש האחורי: "ומציע לקורא מגילה נפלאה זו כמסע אמוני, לאומי נפשי". הספר נקרא "שיר השירים - קריאה טיפולית וחינוכית." הספר מעניין כי הוא חושף אותי לקריאה שאינני רגיל בה זה כמה עשורים [מאז סיימתי את האוניברסיטה] . אני חייב לתת לכם דוגמה:

עמ' 11, פרק א'

אבולעפיה מפרש את הפסוק הראשון של שיר השירים: "שיר השירים אשר לשלמה" - ובין שאר הדברים כך הוא כותב:

"השירה היא הרובד העמוק ביותר של אישיותנו, ואילו היינו יודעים לשיר את שירת הכלל היינו במדרגה המסוגלת להכיל את כל המציאות, יכולת ההכלה הרגשית רק מתוך אהבת ישראל"

ברור לכם, שזה פירוש הרחוק ממני ת"ק פרסה, אבל מרתק לראות איך פסיכיאטר ילדים ונוער מתעלם בהפגנתיות[כך גם בשאר הפירושים] מכך שזה ספר שירה אירוטי.

אני ממש מקווה שסופ"ש לא יתברר כאסון, לפחות מרים בנימיני, במוסף ידיעות אחרונות לא רומזת לכך. הפכתי למתענין נלהב בטור שלה, השבועי בין כל התחזיות השבועיות למזלות השונים, לגבי השבוע שיבוא. טור מלא בזוויות, התנגדויות, חיבה, שנאה ומדינת ישראל עדיין חיה, נושמת ובועטת.

411 - לאחר או לדייק

 זה הנושא החם - 

דייקנים או מאחרים כרונים - טליק

סבתי ע"ה נהגה, כך מקובל במיתולוגיה המשפחתית לספר, להגיע חצי שעה לפני הזמן שנקבע לכל מקום.

אני, ככל הנראה, שייך לצד שלה בדר"כ. לפגישות שחשיבות רבה בצדן אגיע בזמן [רופא, פקידי מס, טכנאי בריאות שונים, ראיונות עבודה-בזמנו] ואפילו אשתדל להקדים מעט. כשאין חשיבות לדייקנות, ככל הנראה "אמרח" את הזמן, אבל אקפיד מאוד לא לאחר מעבר לזמן "סביר".

בעבודה לא יכולתי לאחר. 40 תלמידים בעבר או 30 תלמידים בשנים האחרונות חיכו לי. חלק מתהליך החיברות [סוציאליזציה] של התלמידים היה להעיר להם על איחורים. והם איחרו. זכורים לי המאחרים הכרוניים, זכורים לי החצופים הקטנים שהיו נכנסים רבע שעה לפני תום השיעור ב"נון שלנטיות" לכיתה, מעיזים לומר שלום לחבריהם, אך לא לי, ולהתישב במקומם. [אבל אלה היו כיתות הוראה לא "סטנדרטיות", עם שמות מצחיקים שמשרה"ח מצא עבורן.]

אני זוכר בקרים כשיצאתי באיחור של 10 דקות מהבית, והרחובות התפוקקו, או שהקו הקבוע שלי עבר ויגיע בעוד 10-15 דקות, ואין, פשוט אין סיכוי שאגיע בזמן. [אז נסעתי במונית. דבר שהכאיב מאוד לכיס הכלכלי שלנו.]

בעבר בתיאטרוני תל אביב היה מקובל להתחיל הצגה רבע שעה אחרי הזמן, למה? כי הקהל הגיע באיחור "אופנתי", זה היה נורא. אבל, שמתי לב, בשנה האחרונה, יש הקפדה של צופים להגיע בזמן, ומי שמאחר זו "ההצגה", ר"ל בהצגה האחרונה שהלכנו אליה, בבית לסין, האולם מלא מפה אל פה כמה דקות לפני הזמן הרשמי. אבל כלום לא קורה. לשמחתי, שיטת "מחיאות הכפיים" עובדת, ודקה אחרי מחיאות כפיים נמרצות שמוחות על האיחור ההצגה התחילה.

הבנתי שזמן טיסה המצויין ליד כל נסיעה הוא רק זמן הטיסה מרגע ההמראה ועד רגע הנחיתה. זמן נמל תעופה בשני הצדדים לא מחושב. איחורי טיסה הם "בשר מבשרנו". ביפן הדייקנות של הרכבות לא תאומן, אפשר לכוון שעון על פי הופעתן ויציאתן. יש סיפור שקאנט, הפילוסוף הגרמני הנודע היה יוצא מביתו תמיד באותה שעה. אנשים כיוונו את שעונם על פיו.  בארצנו הקדושה.. נו טוף.. ולא עמדתי על איחורי אוטובוסים, על אף שבצג הסולארי שמציין זמני הגעה הזמן "חלף עבר לו".

אז איך דייקן מתנהל בתרבות של איחורים?

האמת שאיחור/דיוק הם תוצאה של הפיכת הזמן לבעל ערך כלכלי. בתרבות בה הזמן אינו ליניארי או כלכלי היחס להגעה בזמן אחר לגמרי, היחס לזמן אחר. הזמן אינו מכומת ליחידות קטנות, חיי אדם ופרנסתו אינם תלויים בשעה/בכמות תוצרת פר אותה שעה.

מבחינתי, איחור הוא סיבה טובה לדאגה, לחשש, לפחד. דייקנות מצדיקה "סמיילי" מהמורה.

מבחינת ד' עמידה בלו"ז היא סימן לשליטה מלאה על המציאות.

אז אנחנו מסתדרים. אם כי עבור ד', אפילו היא יודעת שאחרים יאחרו, שעת התחלת אירוע מחייבת אותה. אז נכון, כפי שכתבתי למוטי, בפעם האחרונה הגענו לברית לפני המשפחה, התינוק והאמא. [ואיננו מהמשפחה השבטית, אלא נספחים - ביידיש "טוכעס קרוייבים".]

https://www.ynet.co.il/health/article/5967280

410- שלושה ימים בקפריסין

 מדי שנה, מאז בתנו התחתנה, אנחנו לוקחים אותה אתנו לשלושה ימי מנוחה באיי יוון.

בשנים האחרונות התמקדנו במלון בכרתים, היתה לנו בריכה פרטית, האוכל הוגש בסגנון "שירות עצמי", וכן המלון היה בתוך כפר על החוף, והיה גם מה לעשות בכפר.

השנה לא מצאו טיסות לכרתים, אז טסנו לקפריסין. מצאנו וילה בפילה,[PYLA] עם בריכה פרטית. היינו יומיים. הבריכה נהדרת, הוילה מצוידת, הסופר במרחק של 10-14 דקות הלוך ושוב. מרכז העיר לא רחוק, הטיילת על החוף, שאף הוא לא רחוק, מרשימה בגודלה, ביופיה ובמסעדות שיש בה.

את שבת בילינו בלרנקה. שכרנו חדר במלון ללילה אחד, אפילו יצאנו מהמלון בשמונה וחצי. המחירים כלכך זולים, כך שעדיף לשמור מזוודות בחדר נעול, שיש לו גם שירותים צמודים, מטבחון קטן ומקרר.

לא היה הרבה מה לצלם.

עם זאת, בפילה בדרך לים עברנו על גשר שהיה מעל "ביצה" קטנה בה חיו מיני ציפורי ים. זכינו לראות את האפרוחים, סופית מצויה [נכון, ביררתי בגוגל].

אחת החיות הכי נפוצות בקפריסין היא חתול. לא יאומן. הם נמצאים בכל מקום, משוטטים במסעדות ומקבצים נדבות אוכל. יש מסעדות שאוסרות להאכיל את החתולים, אני מניח שיש תיירים שחוטפים "חררה" רק מהמחשבה שחתול מסתובב חופשי במסעדה.

בלרנקה כמעט לא היה מה לצלם. תפסו את עיניי הבנינים החדשים, שבנויים "אחרת" מהתיבות שנבנות.

הספר הזה מצא דרך לפרסם עצמו. אצלנו ברחוב כצנלסון עניין האופניים שהם מעמד לעציצים, מגיעים בבוקר ומוחזרים לעת ערב, די פופולרי [פינת כצנלסון-המלבן].

ואחרון אחרונה - הנכדה ביקשה "תמונת נוף מחלון המטוס". אז צילמתי לה את גוש דן, כשהמטוס מתכונן לנחיתה, בלילה.

409 -סיכום שבוע במדיה החברתיות ושלוש המלצות צפייה

 

התנדבנו, ד' ואני, לסייע לקרובת משפחה עם לימודי כיתה א' של תאומיה, הכל ייעשה דרך ווטסאפ, זום, וידיאו שונים..

אני מעורב בויכוח עמוק על שפת הקודש ועל האכזרים שחיללוה בימי אליעזר בן יהודה, וכן בויכוח, שלא יאומן, עם אדם שטוען שכתב 15 ספרים, שלמד פיזיקה, שמצדד בטענות שהאל היהודי קילל נשים בעשר קללות, וחז"ל המתיקו את הקללות, ו"העניקו" לנשים תכונות מופת.

למשל, אשה משתנת בישיבה לא בגלל מבנה גופה ואיבר מינה אלא בשל הצניעות, וזה שגברים עושים צרכיהם בישיבה, בכלל לא קשור [אגב "גדולים" ו-"קטנים"] למבנה האנטומי שלנו. כמו כן, הוא התקשה לענות על מדוע  גברים לא קוללו בעשר קללות.

מייד כמובן נאמר לי: אתה לא מבין בתלמוד, בור ועם הארץ, איך תעז. אבל לצערו ההסטה הזו בדיון [תרגיל רטורי ידוע] לא עובדת מולי, כי שאלת השאלות נותרה, וכל התפתלות שמסרבת לראות בדת האברהמית הראשונה דת שמפלה נשים, סופה להתמוטט.

במקום אחר, קראתי סיפור על אם חד הורית, שלבנה הגדול יש חברה, שלא הביאה לה מתנה ליום הולדתה בטענה: היו לי הוצאות גדולות השבוע. [והיא, מפרנסת יחידה לא מפסיקה לתת, ולא היא לא מתקטננת]. אח"כ החברה הזו העזה לבקש מאחי חֲבֵרָהּ 100 ש"ח דמי השתתפות בנסיעה לים. ולא זו אלא אף זו, כשהגברת התערבה [טעות נוראה], ענתה לה הצעירונת: כסף לא צומח על העצים, אני עובדת קשה מאוד, ומקובל שאנשים משתתפים..." כאן הוגדשה הסאה - הבן שלי אינו "אנשים".

במקום אחר, נשאלה השאלה - אני בגיל 60, איך אני מתמודדת עם ההחמצות בחיי? שאלה, שאלה. ענה לה מישהו בציטוט איזה חכם זן, שהשאלה היא מאותן מלכודות שאנו יוצרים לעצמנו ובכך מונעים מאיתנו זרימה מלאה ושמחה עם החיים.

ואני רוצה להמליץ של שלושה ממתקי טלוויזיה, בנטפליקס ובדיסני+:

האחד באמת ממתק מלא קלוריות ריקות "אבא בהפרעה" , אבל הקלילות, השטחיות, הנושא השחוק עד אימה [הורה מפורסם, צאצא בצילו] מטופל בקלילות, שמצחיקה, מעבירה בנועם את הזמן. בהחלט תרופה אנטי חרדתית טובה. נטפליקס

השניה בדיסני+, המורה לאנגלית. עלו רק 3 פרקים, אבל היא מצטיירת כקומדיה נשכנית בעידן של חוסר וודאות ובלבול מושגי. [לדוגמה בפרק השלישי, תלמידה ממציאה איזו תסמונת קשה, חסרת סימנים חיצוניים. התסמונת מתפתחת לתסמונת על שמה. המורה מחוייב לכבד, ממש כך, את "המחלה" וללכת בין הטיפות כשהוא מלמד טקסטים "עתיקים".]

השלישית אף היא בנטפליקס ונקראת "קאוס". אם יש בינינו כאלה ששמעו על "פרסי ג'קסון", סרטים [3], תוכנית טלוויזיה יהנו מאוד מהסדרה הפרועה הזו על מהומה בקרב המשפחה האלוהית. [משפחת האולימפיים] העיבוד חסר יראת הכבוד לכרונולוגיות המיתיות מצחיק, השחקנים מצחיקים ונותנים  עיבוד חופשי לתפיסת "האל" שהם מגלמים.

408 - סרט לאי בודד

 על אף "הקשיים הטכניים" בצפייה בסרט על אי בודד, בעולם הפנטסיה הכל אפשרי, וזה הנושא של השרביט השבוע - סרט לאי בודד / עורך מוטי אורגד

נסיתי להיזכר בסרטים שהייתי שמח לצפות בהם מחדש. לא רבים עלו בזכרוני או במחשבתי.

אחד בוודאות שמאפיל על כל האחרים נקרא בעברית "זכרונות - פליני" ולא אשמיט מכם את הטריילר ביו טיוב

אני זוכר את הפעם הראשונה שצפיתי בסרט. יצאתי מרחף על עננים, בתחושה אמיתית של קתרזיס, כמו שהיוונים התכוונו אליה. חזרתי לביתי רוקד, מחייך כמו מטורף. מאז אינני זוכר כמה פעמים צפיתי בו, עוד ועוד. לפעמים אני רואה סרטים אחרים, בני זמננו, וידו של פליני מציצה מהם. [אחד מהם, מחפשים את דאלי, ספרדי - לא הכי מומלץ.]

נסיתי לחשוב/להיזכר בסרט נוסף שהיתה לו השפעה כזו גדולה עליי, לא צץ ולא צף בזכרוני אף סרט אחר. אבל, עלו תמונות מג'יימס בונד הראשונים עם שון קונרי. אגב, קראתי כמה וכמה מאמרים שעסקו בהבטים התרבותיים והסוציולוגיים של סרטים אלה. נדמה לי שלעת עתה, בזמננו, אשה כ- 007 תהיה ריסוק חזק מדיי של "הזכר" המערבי.

407 - שבוע ראשון

 כמו סבים וסבתות רבים שלחנו נכד לכיתה א'.

אין זה הנכד הראשון שעולה לכיתה', אלא הרביעי, ועדיין השמחה מפעמת בנו, כמו בפעם הראשונה.

גםן סגרנו באופן חלקי מערכת אחה"צים אצל סבא-סבתא. נדמה לנו שהבכורה כבר לא תגיע אלינו אחת לשבוע. חיי החברה שלה, הלימודים שנלקחים בשיא הרצינות, השאיפות לא מותירים מקום לבטלה ארוכה אצלנו.

אין בנו ולו שמץ של כעס. אני עוקב תדיר אחרי העידכונים ב-ווטסאפ, מתקן לה בהודעות פרטיות שגיאות כתיב, ושמתי לב לסגנון הכתיבה שפיתחה עם חברותיה, כנראה: אות אחרונה בצירוף מלים או משפט קצר מוכפלת ומשולשת. [משולשתתת]

אז חשבתי לשתף בשתי תמונות של שמחת היום הראשון.

בעיקרון אלה תמנות שהועלו ב-FB של ההורים, אבל מקובלת עליי הזהירות של אמפי בפרסום תמונות של קטינים.

בביה"ס של הנכדים מופעלת שיטת מונטיסורי, ולנכדיי היא מצויינת. הם לומדים לקרוא ולכתוב, חשבון ואנגלית. אבל התחום הרגשי, החקר העצמאי, העזרה לזולת וחיי קהילה חזקים מאוד.

נכדתי השנייה עלתה לכיתה ה'. החליטו בביה"ס לעשות "עירבוב" של הכיתות שהיו ללא שינוי עד ד'. הילדה ראתה שחלק מחברותיה לומדות בכיתה השנייה, ללא היסוס היא הלכה בחופשה לפגוש את מנהלת ביה"ס ולטעון טענותיה.

ייאמר מייד לזכות המנהלת שלא "ניפנפה" אותה, אלא הקשיבה לה וענתה לה, שרבות מהבנות בכיתה בה היא נמצאת ביקשו להיות אתה! היא הציעה לילדה שתהיה כמה זמן בכיתה, ורק אז תחליט.

התמלאתי גאווה ושמחה, כי המחשבה שאפשר ללכת אל הסמכות ולשוחח אתה היתה מעוררת בי התקף חרדה [כילד אלה היו כאבי בטן חזקים, קוצר נשימה.. אבל לא ידעתי מה זה, ידעתי שעליי לפעול בדרך טקסית ע"מ להרחיק הרע. נהגתי משגדלתי קצת לתת נדבות, והרוע נעלם.]

 כתבתי שמכיתה אל"ף במונטסורי הן והם לומדים אחריות קהילתית, וכך בנות הכיתה שלה אירגנו "חגיגת בריכה" בשבת האחרונה לפני פתיחת הלימודים, והכל בא על מקומו בשלום. 

אני מקווה שתהא לנו שנה רגועה, שישובי הצפון יחזרו לבתיהם בחינת "ושבו בנים לגבולם". שממשלת הזדון, הרוע והשקר תובס בבחירות, שהאופוזיציה העלובה בכנסת תתחיל להבין את תפקידה האמיתי, שאולי משורת הנלחמים בעוון, בזדון ובשחור יקום מנהיג/ה.

https://www.mfux.co.il/product/shalom-kita-alef/

406 - קינה

 אתמול כתבתי קינה על הנרצחים, ברצוני לשתפה כאן

קִינָה

מָה הֵם הִרְגִּישׁוּ

כְּשֶׁקְּנֵה הָרוֹבֶה -

פָּרַע אֶת גּוּפָם

מָה הִרְגִּישׁ הַלֵּב

כְּשֶׁלַּהַב קֵרֵר חֻמּוֹ-

מְפָרֵק חַיִּים

יָדוֹ בְּמַעֲלָל

הֲיֶאֱבַל עַל הַמֵּת-

עַד מָתַי, עַד...