דייקנים או מאחרים כרונים - טליק
סבתי ע"ה נהגה, כך מקובל במיתולוגיה המשפחתית לספר, להגיע חצי שעה לפני הזמן שנקבע לכל מקום.
אני, ככל הנראה, שייך לצד שלה בדר"כ. לפגישות שחשיבות רבה בצדן אגיע בזמן [רופא, פקידי מס, טכנאי בריאות שונים, ראיונות עבודה-בזמנו] ואפילו אשתדל להקדים מעט. כשאין חשיבות לדייקנות, ככל הנראה "אמרח" את הזמן, אבל אקפיד מאוד לא לאחר מעבר לזמן "סביר".
בעבודה לא יכולתי לאחר. 40 תלמידים בעבר או 30 תלמידים בשנים האחרונות חיכו לי. חלק מתהליך החיברות [סוציאליזציה] של התלמידים היה להעיר להם על איחורים. והם איחרו. זכורים לי המאחרים הכרוניים, זכורים לי החצופים הקטנים שהיו נכנסים רבע שעה לפני תום השיעור ב"נון שלנטיות" לכיתה, מעיזים לומר שלום לחבריהם, אך לא לי, ולהתישב במקומם. [אבל אלה היו כיתות הוראה לא "סטנדרטיות", עם שמות מצחיקים שמשרה"ח מצא עבורן.]
אני זוכר בקרים כשיצאתי באיחור של 10 דקות מהבית, והרחובות התפוקקו, או שהקו הקבוע שלי עבר ויגיע בעוד 10-15 דקות, ואין, פשוט אין סיכוי שאגיע בזמן. [אז נסעתי במונית. דבר שהכאיב מאוד לכיס הכלכלי שלנו.]
בעבר בתיאטרוני תל אביב היה מקובל להתחיל הצגה רבע שעה אחרי הזמן, למה? כי הקהל הגיע באיחור "אופנתי", זה היה נורא. אבל, שמתי לב, בשנה האחרונה, יש הקפדה של צופים להגיע בזמן, ומי שמאחר זו "ההצגה", ר"ל בהצגה האחרונה שהלכנו אליה, בבית לסין, האולם מלא מפה אל פה כמה דקות לפני הזמן הרשמי. אבל כלום לא קורה. לשמחתי, שיטת "מחיאות הכפיים" עובדת, ודקה אחרי מחיאות כפיים נמרצות שמוחות על האיחור ההצגה התחילה.
הבנתי שזמן טיסה המצויין ליד כל נסיעה הוא רק זמן הטיסה מרגע ההמראה ועד רגע הנחיתה. זמן נמל תעופה בשני הצדדים לא מחושב. איחורי טיסה הם "בשר מבשרנו". ביפן הדייקנות של הרכבות לא תאומן, אפשר לכוון שעון על פי הופעתן ויציאתן. יש סיפור שקאנט, הפילוסוף הגרמני הנודע היה יוצא מביתו תמיד באותה שעה. אנשים כיוונו את שעונם על פיו. בארצנו הקדושה.. נו טוף.. ולא עמדתי על איחורי אוטובוסים, על אף שבצג הסולארי שמציין זמני הגעה הזמן "חלף עבר לו".
אז איך דייקן מתנהל בתרבות של איחורים?
האמת שאיחור/דיוק הם תוצאה של הפיכת הזמן לבעל ערך כלכלי. בתרבות בה הזמן אינו ליניארי או כלכלי היחס להגעה בזמן אחר לגמרי, היחס לזמן אחר. הזמן אינו מכומת ליחידות קטנות, חיי אדם ופרנסתו אינם תלויים בשעה/בכמות תוצרת פר אותה שעה.
מבחינתי, איחור הוא סיבה טובה לדאגה, לחשש, לפחד. דייקנות מצדיקה "סמיילי" מהמורה.
מבחינת ד' עמידה בלו"ז היא סימן לשליטה מלאה על המציאות.
אז אנחנו מסתדרים. אם כי עבור ד', אפילו היא יודעת שאחרים יאחרו, שעת התחלת אירוע מחייבת אותה. אז נכון, כפי שכתבתי למוטי, בפעם האחרונה הגענו לברית לפני המשפחה, התינוק והאמא. [ואיננו מהמשפחה השבטית, אלא נספחים - ביידיש "טוכעס קרוייבים".]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה