השבוע שלי התחיל עם הקלטות של אשת רה"מ ממפגש עם משפחות חטופים, אללה יסעדה ויסעדנו אם זו הדמות המייעצת לרה"מ.
מזמן גיליתי שישנה סיבה לחשיפה של מבוכות שרה, שטויותיה ופרטים פיקנטיים. בראש ובראשונה, הרה"מ הופך לגבר מסכן/מוכה כמעט - יצירת הזדהות מצד גברים, פרסונה הציבורית האהובה עליו הקורבן.. אבל חשוב מכך, התעללות התקשורת בשרה מסיחה את הדעת, מסיטה תשומת לב תקשורתית ממעשי האדון, למשל הסכמי נתניהו-סער.
אתמול והיום - פיצוצים של מכשירי טלפון. אתמול אלפים נפצעו היום רק 500. נהרגו 17 בני אדם. לצערי אני לא רואה בזה גבורה גדולה או דרך לנצחון. בסה"כ מדינת ישראל [בהנחה הלא מוזרה שהיא אחראית לכך] שוב חושפת עצמה, כלומר את הצפון המוכה והחבוט עד דוק לעוד טילים, כטב"מים או נסיונות התנקשות [ראו סיפור בוגי יעלון.]
קראתי בענין רב את הפוסט האחרון של אורי הייטנר, בבלוג שלו "הבלוג של אורי הייטנר" שנקרא "איש השנה תשפ"ד - יחיא סינוואר". בפוסט הוא מחלק את ישראל ל- 6.10.23 ול - 8.10.23. ל"א ישראל טרום פוגרום שמחת תורה לישראל יום אחרי הפוגרום. הוא מקווה שישראל של ה- 6.10.23 שזוקפת שוב ושוב את ראשה המכוער תיעלם בזכות ישראל של 8.10.23. ממליץ מאוד על הפוסט.
מבחינה אישית, שמח לבשר שספר שיריי השלישי הניירי עומד לצאת לאור בהוצאת ספרים נחשבת ומכובדת. מבחינתי זו מחמאה גדולה, מה גם שבעקבות פנייתי להוצאות לאור, יותר מאחת הסכימו לפרסם.
מצאתי בדיסני+ שתי סדרות קוריאניות נהדרות. שתיהן על גבול המד"ב ושתיהן משקפות את תמונת עולם די קשה. אני רוצה להמליץ על אחת.
האחת עליה אני ממליץ נקראת נקי מדם, בעולם עתידני בו מזון מיוצר בבתי חרושת. הכוונה היא ליצור את כלל המזון, צמחים, פטריות, בשר, פירות ים וכו'
בנטפליקס ישנה סדרה רומן רומנטית עם קצת כישופים ועל טבעי - הקלות אצל הקוריאנים לשלב את תרבות העל טבעי מחייהם לסדרות בעיניי ראוייה להערצה - היא נקראת "גורל אחד". כנראה אני "סאקר" של קיטש, אהבה, דרמות משפחתיות והתאחדות הורים וילדים. ;-) מעניין שבספרות זה לא עובד עליי.
בפורומים השונים ישנה רגיעה של סוף הקיץ ולקראת החגים. סביר להניח שעם תום סוכות תגבר התנועה שם. בפורום אחד התגלתה התעניינות באופרת הסבון שאני עוקב אחריה, ללא בושה, ימי חיינו. כפי שתגלו מהר, זו אופרת סבון שויתרה על "ריאליזם" אם כי מופרך במקצת לטובת טרלול מלא של העלילה:
""ימי חיינו" בישראל מקרינים החל מ- 2020. הסדרה שייכת לתחום הפנטסיה באופן מוחלט. האירועים קורים בלי סיבה, צירופי מקרים חסרי אירוניה פנימית.
עכשיו אני נמצא בשלב ש: צ'ארלי, הבן השני של אווה ויטלי, שמונה על ידיה לעקוב אחרי טריפ, הבן שלה מסטיב, שנאנס לקיים אתה יחסי מין מול רעייתו החוקית, אנס את אלי, הנכדה של ג'ון בלאק ומרלנה אוונס מצד אחד ומצד שני נכדה רבא של קייט וויסלו, שחיה באחוזת דימרה.הידעת?
נגיד יש לך חצי אח, [מאב או מאם] ונגיד שהוא אנס מישהי, ונגיד שבדיקות ה- דנ"א של התינוק תואמות לשלך, כי יש לך ולחצי אחיך חצי מאותו דנ"א, אז שניכם יכולים להיות אבות הילד?
זהו בסיס הדרמה הנוכחית, חוץ מכך, שסטפנו דימרה כבר מת [אני זוכר אותו מההקרנות בשנים עברו של הסדרה בארץ] - השחקן נפטר בגיל 87, לאחר אלצהיימר שסבל ממנו. ויקטור קיריאקיס נראה שהוא לובש חיתולים, ובכל מקרה כבר היה בן 85 כשצילמו את פרקי 2020. [כידוע הוא אבי ג'ניפר אניסטון. וגם הוא הלך לעולם שכולו טוב של סלבריטאים הוליוודיים.]
הייתה לזה אי פעם התייחסות בצחוק כלשהו בחברים, הרי ג'ואי (הדמות, לא השחקן מאט לבלנק) שיחק בימי חיינו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה