בית הספר שלנו מאופיין בכך שהוא עובד עם אוכלוסיית תלמידים שבתי הספר היסודיים הצליחו "לא לראות", "לראות חלקית".
חטיבת הביניים לא מצליחה יותר לצערי, וילדים אלה עתירי כשלונות, אכזבות, חוסר אמון בהם עולים לתיכון. בתיכון בשל לחץ היסטרי והיסטורי, לוקאל-פוליטי גם ופנים-ארגוני[רשתי - רשת פרטית שמנהלת בתי ספר ] הם נמצאים ב"עין הסערה".
המורים עוברים הדרכה איך ללמד בכיתה הטרוגנית, הם עוברים קורסים ב"הכלה" או בשם סופר דנדש: סמכות בעידן משתנה, ניהול קבוצה, טכניקות ניהול כיתה, אסטרטגיות הוראה אחרות לגמרי ממה שבתי ספר עיוניים טובים מורגלים.
המטרה, וממש לא נעים לי, המטרה אחוזי הצלחה בבגרות. לצורך כך, השיקול אינו: כמה יקבלו מאה, אלא כמה יקבלו 55 ותהיה להם בגרות [שלא שווה גרוש, אבל זה אחוז זכאות!]. משהבינו ש- 4 יח"ל אנגלית מגדירה בגרות איכותית [תנאי קבלה ללימודים על תיכוניים] כולם לומדים אנגלית ברמה של 4 יח"ל. האם הם יודעים אנגלית? [אבל בדוח הסופי, ברשימת הרווח של ביה"ס כתוב אחוז גבוה של בעלי בגרות איכותית. וזה החשוב מכל].
וכך, הם עולים כיתה משנה לשנה. מוגדרים בהגדרות סוציו-חינוכיות שמגדילות את תשלומי משרה"ח עבור כל תלמיד. זוכים לעשרות שעות תגבור כדי, ודוק, כדי שיקבלו 55 ציון סופי בבגרות, טוב נתפשר, 60]
למדו משהו?
שברו את תקרת הזכוכית המעמדית?
גרמו להוריהם שמחה או אושר?
חלקם, אלה שהמערכת פספסה בגדול עקב דעות קדומות [ילדים ממוצא אתיופי ] מצליחים מאוד. חלקם שהחליט לא ללמוד, ולכן נמצא אצלינו בביה"ס, נזכר אחרי הצבא לבזבז את המענק הצבאי ללימודי בגרות מתקדמים.
והרוב?
המורה להיסטוריה ירד נרעש לחדר המורים. הוא לא חדש במערכת, הוא מכיר את תלמידי השכבה אותה הוא מלמד, התשובה הזו הצליחה לרגע קט לדכא אותו.
"נראה לך שאני מביאה מחברת לביה"ס"?
וכל הכיתה מתה מצחוק. = כן הלך לו עוד שיעור לאבדון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה