כן
4 חיסונים, שנתיים "נקי", והנה אני חולה קורונה.
תסמינים - בעיקר נזלת מפכה כנחל המתגבר, כאב ראש בעורף בעיקר.
2 אופטלגין, ואני מסודר ל- 12 שעות.
אביב שמח
כן
4 חיסונים, שנתיים "נקי", והנה אני חולה קורונה.
תסמינים - בעיקר נזלת מפכה כנחל המתגבר, כאב ראש בעורף בעיקר.
2 אופטלגין, ואני מסודר ל- 12 שעות.
אביב שמח
אתמול בשעות הבקר המאוחרות הודעה מהמנהל הפדגוגי: איש יקר, המתרגל שעבד אתך אתמול נמצא מאומת לקורונה.
התקף החרדה שנחת עליי, לשם שינוי היה מעומעם, לא הוביל אותי חזרה למיטה, לא עורר בי תחושת אין אונים וכאבי בטן ולב קשים, גם לא הזעה מוגברת.
נבהלתי.
רצתי לקרוא את הוראות הבידוד וכו' -
בלי הרבה חוכמעס, לו היה תלוי בי היה חיסון, מהרגע שאישרו אותו.
מה לעשות, כזה תמים אני, מאמין אמונה שלמה ברופאים, יודע שלא רוצים להרעיל אותי, וגם לא מאמין בסיפורים שמקורם במגפה השחורה בימי הביניים.
יתרה מכך, אחרי שסבי, רופא בעל שם, טבעוני אידיאולוג הצליח להרוג את הבן שלו, בגלל התנגדות לאנטיביוטיקה, אבל הוא היה רופא... לא סלחה לו אלמנתו וגם בתו לא סלחה לדיקטטור הזה... עשו ניסויים, היתה קבוצת ביקורת, תופעות הלוואי הן של בודדים ולא בכמויות ענק, של מליונים.
יש לחסן.
ושוב אתכם ועם גברת קורונה, שלא הלכה לה לשום מקום. פשוט החליפה תחפושת, שם והנה שמה קוביד-דלתא.
ושוב תיאוריות קונספירציה עפות באוויר, והנה שוב יש על מי להוציא הזעם, הפעם שר בריאות חילוני, שמאלני, זכר, אשכנזי = פריבילגי, למה עשיתם? למה לא עשיתם?
ואל מחול העיוועים הישראלי הזה קופצות שתיים: האחת ממונה על בריאות הציבור, פקידה, והשניה נבחרת הציבור, שרת החינוך. ולעם ישראל יש עכשיו מאבק בבוץ בין שתי הנשים הללו [במקום מסוים קראו לזה: קרב חתולות], וערך העימות מבחינה ציבורית ממוסמס לסתם התכתשות על "כוח". בסוגריים אפשר לומר, שהתפיסה העצמית של נבחרי ציבור את עצמם כ"נעלים" או "צודקים" או "ממלאים יותר מכולם את רצון הציבור" אווילית לגמרי, כי הרגולטור [הפקיד, השַּׁלָּט בעברית] הוא מינוי של הציבור, דרך השר, נבחר הציבור, שבחר בו. בניגוד לשר, לפוליטיקאי איו לו אג'נדה אחרת למעט "טובת הציבור".
ואחרון, צפיתי בסרטון מעורר צחוק, עד שאתה קולט מי האדיוט הטוחן הבלים אלה. אתה מבין לאשורו את הפער בין האמונה הדתית וקבלה, ללא ערעור, של דברי קדמונים לבין השימוש בטכנולוגיה, ללא ההקשר המדעי-התרבותי שמיצר אותה. כך באיראן נשים תלכנה עטויות רעלה,בישראל ירוצו פוליטיקאים ל"באבות" ולחצרות זקנים בני מאה, אבל הם יעיפו טיל אטומי לחלל. כלומר, ההנחה המערבית שיש תואם בין התקדמות מדעית-טכנולוגית לתהליכי שחרור מהפרדיגמות הדתיות השמרניות, כולה מבוססת על דימוי עצמי של המערביים ולא על קריאת המציאות ממש.
הקליקו על הכותרת - הרב הראשי
עדה ק הקדימה אותי בפוסט שלה - חדשות ישנות.*
גם אני כבר יומיים שוקע לעצבות-מה בשל הקורונה המתפרצת מחדש. אם הבנתי נכון, מי שייפגע ממנה הם צעירים שלא חוסנו עד עתה מאלפי שיקולים חסרי חשיבות למעט תכונת "אמא ברווזה" או "אמא פולניה" של הישראלי המצוי.
כמה ימים עוד נהניתי להאשים את הישראלים שחזרו מחו"ל ולא טרחו להכנס לבידוד. שוב התעצבנתי על עמיתיי מורים, שששו לא להתחסן משנעלם הפיקוח הדורסני על מצבם. וכך, ממש כך הם הודבקו ומדביקים, ונגיף דלתא מדבק הרבה יותר מהר מזן אלפא.
עכשיו אני סתם עצוב, כי זה מתוסף לכך שהחותנת שלי הועברה למחלקה סיעודית, בשל העובדה שהעובדת הזרה נטשה אותה. אבל הודיעה שאנחנו פיטרנו אותה כדי להעביר את חמותי למחלקה זו. היא הלכה לרופא תעסוקתי, שכמובן אנחנו מימנּו, על מנת לקבל תעודת מחלה שאסור לה להרים את החותנת, והיא עוזבת מעכשיו לעכשיו. נכון, גרסה קטנטנה של: הרצחת וגם ירשת?]
וגם חברת התעופה בה הזמנּו כרטיס ל- 72 שעות לאתונה על מנת לצפות במופע באיצטדיון גדול של גליקריה, שינתה את תאריך הטיסה, ולמרות שביטלנו מיידית, כסף?? נחכה ונראה.
קצת גליקריה להנאתנו
---------------------------
* חדשות ישנות הינה דוגמה נהדרת ל"מטאפורה מתה/שחוקה" זו שאיבדה את חיותה והפכה לקרום או לגוש קרח מעל יורה רותחת, אם נאמץ את לשון ביאליק ו"גילוי וכיסוי בלשון". אוקסימורון חד ודוקר ועם זה כל כך מציאותי, משקף מציאות ממש, שאני חושב שברגע המצאתו הפך לצירוף-מת בשל האקטואליות העזה שבו שגוברת על החיבור הלשוני החריג. כמו: רגלי ההר, גורד שחקים ושאר צירופים כבולים.
זמן הקורונה -
למידה מרחוק
כמו שרבים יודעים, הסגר, הבידוד אפשרו קפיצת מדרגה טכנולוגית של מורי ישראל. ממורים שחלקם טכנופובים, חלקם חסרי כישורים בהוראה דיגיטלית. בתוך שבוע כולם הופכים אט אט לכותבי שיעורים מקוונים, שיעורים מתוקשבים, מפעילי מצלמות מחשב, מרצים כמו של טד, ומה לא.
הטפיחה העצמית על
השכם ראויה גם ראויה. אך יחד עם השמחה הגדולה עולות הבעיות האמיתיות של חלק
מאוכלוסית ישראל, כאשר המשאב המרכזי בתהליכי החִברות שלה נלקח ממנה - בית הספר,
הכיתה והמורה.
לאחרונה קראתי
שלושה מסמכים שעוסקים בתופעה הזו.
הראשון, מאמר דעה
קצר מאוד שהצביע על כשלים אובייקטיביים בלמידה מרחוק במקומות בהם יש רק מחשב אחד,
הורים לא פנויים, מחשב מיושן וכו, ובו דאגה אמיתית מיום החזרה, עת התלמידים מנותקי
הקשר יגיעו והפערים האקדמיים יתרחבו לאין שיעור.
מאמר אחר הוא של
חנה רדו, שהתפרסם בפייסבוק
והפסקה הזו היא רק
הפתיחה –
״אלו שבאור לא רואים את אלו שבחושך״
״אלו
שבחושך רואים את אלו שבאור״
על העיוורון / אמילי עמרוסי הולנדר
למידה מרחוק זה
לפריבילגים.
״למצוא
את הדברים הטובים והחינניים בימים האלה״ - לפריבילגים
לנצל את הזמן כדי
לקרוא, לעשות כושר בבית, לסדר מגירה נשכחת – לפריבילגים.
רובנו פשוט שורדים
את היום
אני רואה את
הפוסטים שלכם מבסוטים ובאה לפקוח לכם את העיניים עם מלקחיים של מנגל
תמונה שלכם מקימים
אוהל/ שותים קפה בגינה - לרוב האנשים אין גינה. בואו לשכונה שלי. תראו גושי
בניינים משנות החמישים, דירות קטנות, נטולות מרפסת, חלונות צרים ומסורגים שעליהם
תלויים ילדים שמחפשים קצת אוויר ואור.
תמונה של המשלוח
מההמבורגריה השווה - לרוב האנשים, בעצם לכל מי שאינו עובד מדינה, אין עבודה. יש
חרדות כלכליות איומות. קשיים כלכליים מכאן עד הירח". אנחנו לא מזמינים משלוח!
מקור
https://www.facebook.com/701225128/posts/10157590742720129/
מאמר אחר, הינו
מאמר הדרכה - איך ללמד בימי קורונה, ויש בו ניסיון להתייחס לאוכלוסיה הזו, שלא
תבוא ללמוד ככל הנראה, דרך ה-זום.
שרית חדד, מומחית
לפדגוגיה לילדים מתקשים ומאמנת חינוכית, כתבה
אותו, ושמו
"מוטיבציה ולמידה מרחוק"
https://cdn-cms.f-static.net/.../normal_5e843f83a0422.docx
כותבת המאמר מודעת
היטב לקשיים האדירים של תלמידים מהרובד הסוציו-פדגוגי הנמוך של המערכת, ולמרות שלל
העצות הכביר והידע הרב, אין בידיה תשובה לסוגיה הכי קשה: מה עם התלמידים שאין להם
מחשב, שבית הספר והגעה אליו חיוניים ביותר עבורם.
על כך עניתי כלהלן
מאמר כתוב למופת,
ובדר"כ נכון מאוד. דא עקא ש: וזה אובייקטיבי לגמרי - יש משפחות עם מחשב אחד
ויחד וכל הילדים לומדים! שרית עצמה הזכירה את הכשלים במחשבים עתיקים, חיבורים
חלקיים. יוצא מכך, כמו תמיד - העשירים לא יידפקו - או המעמד הבינוני הגבוה יחסית,
שכבר דאג לכמה מחשבים, טלוויזיה חכמה וכו' - הבעיות כרגיל אינן שם. כל יסוד עידוד
המוטיבציה הקשור ב"פא"פ", מגע אישי-פיזי נעלם לגמרי. תלמיד שאינו
מעוניין ותהיינה סיבותיו אשר תהיינה, לצערי שום פעולת עידוד לא תעבוד. אני מניח
שאותם ילדים, שגם הוריהם לא מצליחים לעורר בהם מוטיבציה, לא יצליחו גם עכשיו.
מניסיוני - גם
שיחות טלפון, מובילות לתוצאה מסוימת ולא זו הנדרשת, ואני לא מדבר על שיחה אחת. בכל
מקרה הטיפים והעצות מצוינים כמו תמיד.
אגב, קראתי מאמר
שעסק באמת בענין הזה - נוער אומ"ץ/אתג"ר וגם חלק ממב"ר - כל המצב
הסוציולוגי שלהם, מונע מהם למידה אמיתית מרחוק! ללמידה מרחוק צריך יותר פניות
מהגעה לביה"ס, מוקד סמכות פנימי חזק מאוד, כזה שמסוגל לדחות "פיתויים
מהצד". הכלים ששרית מציעה יצירתיים מאוד, אבל לנוער שאנחנו מכירים - איך
בדיוק נביא את א' למחשב בדיוק? ואם כבר יש מחשב, והוא לא אמור לטפל באחיו או
בהוריו שהולכים מכות או מיואשים וחסרי רצון, יסכים לפתוח דווקא בשיעור שלי? בזה
שאהיה בזום? בזה שאתן לו פעילות לחמש דקות. הבעיה הפעם היא לא במורים! אני מוכן
לקבל שיחות מוטיבציה מכאן ועד להודעה חדשה, אבל הילד בבית שלו, אני לא
"פונקציה" שם. אגב באותו מאמר נידון בהרחבה הפער ההכרחי של מנותקי הקשר
משאר חבריהם, שכן הם היו בתהליך למידה מקוון כזה או אחר.
ואני מדגיש- אינני
מיואש, לא הרמתי ידיים, אני לומד ולומד על מנת לשפר ולגוון.. אבל תלמידים מסוימים
עם חיתוך סוציו-פדגוגי מובהק פשוט לא מגיעים למחשב, כלל. אני יודע שהמחנכות עושות
ימים כלילות לעודד, לדחוף. אני כבר לא מדבר על תרומות של מחשבים, שיחות יומיות
ותמיכה בהיקפים שלא יאומנו, אבל לשיעור הם לא מגיעים.