הנה מה שבאמת מחכה לנו.
האם באמת השעות יתפנו? איזה שעות? כבר עכשיו מורים מלמדים בחצי שנה חומר של 3 שנים ב 4 שעות שבועיות. על מי צוחקים כאן? בכתבה הזו, והיתה עוד כתבה לידה, עולה טענה של האוניברסיטאות שבלאו הכי מה שמלמדים בתיכון לא מתקרב לרמת ההוראה באוניברסיטאות, בוודאי במד"ח ובמד"ר.
יו"ר וועדת מקצוע היסטוריה הסביר שעבודות החקר על השואה ב- 30% א-לה רפורמת פירון היו ברמה נחותה כלכך, שהחזירו את הנושא לבחינת הבגרות. אני רוצה לתת דוגמה להערכה חלופית על המחזה "אדיפוס המלך" על מנת לשקף את הקשיים שממתינים למורי התיכון עם תלמידים שסיימו 9 שנים במערכת החינוך. לאחר שלמדנו היטב את אדיפוס המלך כל תלמיד נדרש לשאול 7 שאלות על המחזה. הוסבר, ששאלות איתור מידע, שאלות סיכום ושאלות כן/לא מחוץ לתחום. לימדתי את מילות השאלה,ואילו תחומי ידע/ענין הן מכסות כנראה בפעם בראשונה הם שמעו עליהן. מתוך 22 תלמידים, רק 3 כתבו שאלות שבטאו הבנה של המחזה, של יכולת לראות את המחזה כמכלול שלם ולא רק כאוסף של פרטים. חייב לציין שהחרדה משאלת שאלות גדולה מאוד, גם אצל תלמידים טובים.
אני חייב לומר שכלל לא אכפת לי שמורידים מחומר הלימודים. גם כך, חיתוך חומרי הלימודים במטריצה של היסטוריה/ז'אנר כלכך מעוות את המציאות, שאין לנו אלא לבכות.
יש נסיונות מדי פעם של מפמ"רי ספרות לדורותיהם להרחיב את היריעה ביצירת "אשכול נושאים" [ראו פרק השירה מחצית שניה המאה ה- 20], נושא מרכז 5 יח"ל, האם אין קבוצת נושאים שחוזרת על עצמה לעייפה, שנה אחרי שנה?
מה עם התנ"ך, מדוע הוא הפך לנחלת המורים לתנ"ך בלבד? מה שיר בתהילים אינו שיר? מה עם הפיוט הקדום? למה נלמד בחוג לספרות עברית [ייזכר לעד פרופ' פליישר חתן פרס ישראל ז"ל] - מה הוא לא שיר?
מעניין האם ספרות חיצונית אינה ראוייה להילמד במסגרות של שיעורי ספרות? אגדות מהתלמוד? אבל התלמיד הישראלי הממוצע [כולל זה שבחינוך הדתי] מבין שהספרות העברית לא היתה קיימת עד המאה ה- 10. נוצר אז עוד חור של כמה מאות שנים בזמן [כ- 600 שנים] [לא מוסבר, למי יש זמן בכלל] ומגיעים לביאליק? למה ביאליק? אמנם הוא משתחצן ש"הכל ממני ובי הוא" אבל גם הוא יודע מהו המעיין ממנו שאב לשון, תבניות לשון, נושאים, רעיונות. התוצאה, תמונת עולם א-היסטורית, מעוותת שמשקפת היעדר רציפות, שמעודדת מחשבה שסופר/שמשורר הוא אדם מחוץ לזמנו.. האמנם?!
ומה מלמדים משירי ביאליק? בוודאי חייבים שיר לאומי, הרי הוא משורר לאומי, אז קדימה "על השחיטה". ישנה גם מצגת טובה שחוסכת זמן שיעור למורה, מה טוב ומה נעים. דן פגיס, לא משורר לאומי, כתב פואמת ענק על השואה, למה היא לא טובה, או למה רק שיר אחד ממנה?
אני כבר לא מתייחס לסיפור הקצר שכל הוראתו בחטא יסודה, כי מתעלמים לגמרי מהסיפור המקראי, מסיפורי האגדה בתלמוד [העיקר מלמדים מיקרו סיפור של קפקא, כשהתלמוד מפוצץ בדגם הזה, והסיפורים לא פחות מתוחכמים]. לגבי הרומן. כן, זו הרי הבדיחה הפדגוגית במיטבה. או אולי אומר החלמאות הפדגוגית במיטבה. הרומן, שגם מבוגרים קוראים מעט ממנו, והרוב אם קוראים אז אלה ז'אנרים של בידור, ספרות-טיסה, רומן רומנטי. אם ישנה יומרה לעורר קריאה של ספרות-איכות או סוגה עילית, אז לא הקולנוע יעשה זאת [עידוד שילוב הקולנוע בהוראת ספרות - אמירת שלום למדיום הנרטיבי הארוך והמורכב באמצעות מלים]. מעניין מהם הרומנים הנקראים ביותר במערכת החינוך לקראת הבגרות ב- 2 יח"ל?מישהו/הם מתבייש/ים בתוצאות? ומהי רמת התשובות? ואיך מחלקים נקודות?
הדרמה היא הבדיחה האחרונה, שאפילו אינה גדולה מספיק כעלה תאנה לכסות ערוות השטחיות ויציאת "ידי חובה", אבל היא מנסה לטייח מציאות נלעגת: מחזה יווני, מחזה שייקספירי זה היסוד הקלאסי שמלמדים [ חייבים משהו לאריסטו, לא?!] - ככה נבטיח, תיאורטית, שלו יפגוש הישראלי הממוצע אנגלי באיזה פאב, השיחה תתפתח מעבר למזג האוויר. לשון אחרת, הוא "אזרח העולם".
גם מחזה מודרני אחד, ישראלי או אחר יש ללמוד. במי נבחר? במה נבחר? בארוך, בקצר, בזה שכתוב בעברית בת ימינו או בזה שתרגומו המודרני ארכאי אף הוא?
לסיכום, כל תמונת הספרות ב"קאנון" המעוות שיצרה וועדת מקצוע ספרות לאורך עשרות שנות קיומה מעוררת בי, לפחות, כעס ביומרה שלה, בראש ובראשונה, בהרעבת הסוס עד כמעט מוות, ואז תלונות אינסופיות, בהוראה לבגרות ובמניעים חברתיים-פוליטיים-פופוליסטיים שמובילים להצלחה אדירה במבחני הספרות 2 יח"ל בציון ממוצע ??
