יום שני, 7 באוגוסט 2023

282 - בצלאל 2023

 ירושלמי בן גילי הכיר כמה וכמה מוסדות חשובים ומהותיים בחיי העיר: גבעת רם/ הר הצופים אחרי מלחמת 6 הימים; בצלאל ברחוב שמואל הנגיד, המנורה ברחוב המלך ג'ורג' [קינג ג'ורג'], הכנסת, כיכר פאריז, גן העצמאות, שער מנדלבאום, כיכר ציון, שוק מחנה יהודה, מושבה גרמנית, טלביה, רחביה ...

לשמחתי ולגאוותי הרבה אחיינתי למדה בארבע השנים האחרונות ב-בצלאל במחלקה לעיצוב המוצר, ואתמול עליתי ירושלימה לביקור בתערוכה, שנמצאת במשכנו החדש של בית הספר לאומנות.

לא אכביר מלים על הבנין הענק ומעורר החלחלה מאחורי הכנסיה הרוסית המפוארת בכיכר ספרא, המפוארת לא פחות, אלא אביא סדרת תמונות שצילמתי מתערוכות הבוגרים השונות.

אתחיל בראש ובראשונה בפרוייקט שלה - עיצוב חלל מתאים לדבורת הבר במרחב העירוני. עפ"י המחקר שלה, הגברת הריבוי של דבורי הדבש מרחיקה את דבורי הבר, שמרביתן אמהות יחידניות מההביטאטים הטבעיים שלהן, והן אחד ממיני המאביקים החשובים ביותר בטבע.

המוצר הוא חיקוי בחומרים בני קיימא של חללי מחיה טיפוסיים לדבורי הבר, שאפשר לשים, להעמיד ולהכין בכל חלל בעיר.

המוצר - חללי המחייה 

הרציונל

ציון סופי - 90 :-)

ועכשיו למחלקת האופנה - לצערי לא הקפדתי לראות ולציין את שמות מעצבי הבגדים.



















ולבסוף ממחלקת הקרמיקה והזכוכית [לא ממש התרשמתי], גם כאן לא בדקתי שמות היוצרים








יום שבת, 5 באוגוסט 2023

281 - מכתב לפוליטיקאי

 הריני מודיע כאן קבל עם ואומה - אף אחד מהאנשים האלה לא יזכה במכתב ממני.

זכור לי אחד, גוץ ומכוער שבא לדבר אתנו. הגעתי ללחוץ לו ת'יד, תנועת הסירוב בלטה.

תודה אבל לא.

שמעתי פעם את פיירעס באוניברסיטה העברית - מומחה בפינגפונג מילולי.

יגאל אלון ישב על הדשא בגבעת רם עם סטודנטים, זה שאמא שלי היתה מאוהבת בו עד כלות, לא זוכר מילה ממה שאמר, אם אמר.

תודה לכם

ואלה נחשבו פעם למדינאים..


https://www.bhol.co.il/news/1328196

יום שלישי, 25 ביולי 2023

280 - אחד עשר אלף צעדים

 האמת, שלא הכמות חשובה אלא האיכות, אומרת זוגתי. אם זו הליכה במישור זה דבר אחד, אם זו שחייה בים נגד הרוח זו איכות אחרת, ועלייה קשה אף היא מאמצת את הגוף.

אני עצלן גדול. אני לא אוהב להזיע ובטח לא להתאמץ גופנית. [כך האיש שהמורה לספורט האמין שיהיה אצן בינלאומי, שהמורה לבלט ואחריה לריקוד מודרני האמינו שיהיה רקדן מהולל] אבל המציאות אכזרית מאוד, ואם אין בי רצון לרגליים מתנפחות בגלל סוכרת, לאובדן ראייה ושאר חוליירעס, אני חייב, ממש חייב להתעמל, אני קורא לזה, ללכת לפחות שעה אחת ביום.

לא, אני לא אלך בנעלי ספורט, ולא אעשה תחרות עם הזמן, ולא אגיע הביתה על סף עילפון בגלל הקצרת [שנובעת מעישון מגיל 13 עד גיל 50]. אלך ברחובות גבעתיים רמת גן, אנצל את העליות והגבעות של גבעתיים. באותה הזדמנות אשלים קניות, אציץ בחלונות ראווה, ואגיע ל- 6000 צעדים, שזה בערך 4 ק"מ הליכה.

כן, אני יודע שיש כאלה שרצים כל בוקר 10 ק"מ, שיהיה להם לבריאות. אני רואה אותם לפעמים עוברים לידי, חצי מעולפים, מסוממים מרוב עייפות וחומצת חלב בשריריהם. האם הם יהיו יותר בריאים ממני? אולי בהתחלה הם יותר בריאים, אבל הגנטיקה והמחלות הפתאומיות ממיתות חלק מהם באמצע ריצתם.

כך או אחרת - הגעתי לכיכר אורדע, או כיכר ביאליק ברמת גן, שעברה מהפך משמעותי ביותר. מפח זבל מטונף, מפסל משורר עטור לתפארה בחריוני יונים, ממעט מקומות ישיבה ומופעי בידור לילדים עם סבא טוביה ברעש של מיקרופונים לא מכוונים הכיכר הפכה פניה לכיכר יפיפיה, בנויה היטב, מלאה במקומות ישיבה, לא צפויים.

החלטתי לצלם ולשתף.


פסל המשורר הלאומי בישיבה של "הגיגה" ומולו שלושה עמודים מתיזי רסיסי מים לצורך רענון הסובלים מחום. אני זוכר בצרפת תחנת רכבת/ תחנת אוטובוס בה היו צינורות דבוקים לתקרת תחנות ההמתנה לאוטובוסים, שהתיזו רסס מרענן כזה.

הגדלה של התמונה הקודמת, על מנת שתראו את הדג והדוגמה המיוחדת שלו. נדמה לי שאערוך עוד  הליכה לשם על מנת לצלם את כל הגופי שאצליח, כל אחד מהם עם סגנונו הפרטי. אגב, הם כלכך התרגלו לבני אדם, שהם מתקרבים לדופן הבריכה ומצפים להאכלה.


יום ראשון, 23 ביולי 2023

279 - יוקר המחייה

מתי לא היה יוקר המחייה בישראל? מתי הישראלים אי פעם חשו "רווחה כלכלית" כזו שלא הגדילה להם את "האוברדראפט"?

אני זוכר בכאבי גוף ממש את ייסורי הפרנסה של הוריי. את המריבות הקשות והמרות שלהם בגלל חרדות פרנסה, את התרגילים האינסופיים שאמי ביצעה על מנת לאפשר לארבעת בניה לאכול כמו שצריך, להתלבש כמו שצריך, לתת להם מתנות לימי הולדת.

הפטריארך הסתפק בכך שהביא משכורת, קבע כמה "כסף היא תיתן לו לנסיעות", וזהו. סבתי ע"ה היתה סייעת כלכלית רצינית. אמי התחילה לעבוד כמטפלת לתינוקות בשלב מסוים.

גדלתי אצל זוג, שרק כשאחרון ילדיהם עזב את הבית התחילו להרגיש רווחה כלכלית, והחלו להנות מהחיים, כפי שהם הבינו מהי "הנאה מהחיים". העצוב מכל - שניהם נולדו למשפחות עשירות והגירה לישראל הפילה אותם "על הפנים".

החלטתי שלא אצלי! 

הייתי בזבזן בצורה שלא תאומן.

חברים או עמיתים שלי, שהרוויחו בדומה לי במקומות העבודה שלי, קנו דירות, ילדו והולידו ילדים ועוד חסכו. למזלי, אבי כפה עליי כמעט בכוח חסכון, מנע ממני לפדות את כספי הפנסיה [היום אני מודה לו ללא הרף]. יוקר המחיה לא ממש הטריד אותי אז, וכנראה גם כשגידלתי את ילדיי לא ממש הטריד.

כי - היתרון ב"ללכת נגד העדר" מוביל להתנהגות אחרת מהרגיל:

מה רע בללכת לשוק?

מה רע לקנות בחנות הצדדית שמוכרת חומרי ניקיון ברבע מחיר?

ומדוע שאקנה מעבר למוצרים בפיקוח ממשלתי?

ובשר - בעיקר עוף זול, סוגי עוף מוכן וזול, נקניקיות מבושלות עם תפוחי אדמה - הילדים מתגעגעים לזה, עדיין.

בגדים - הכי זול, הכי שמיש..

ומדוע אי אפשר לערוך מסיבת בת מצווה עם כמה ילדות, ושיתוף הוצאות? משהו ירד מערכן?

ונעלי "גלי" רעות מהאופנתיות אז פלדיום או דומותיהן?

ואני מניח שכבן למעמד הבינוני השבע, גבעתיים היא מקום נהדר לוויתור על "דאווין כלכלי" ו"ניקור עיניים".

בתקופה בה היינו ממש על הקנטים - אבי נתן לנו כסף, חיינו רק על מזומן, החזרנו את כל האובר-דראפט לבנק כולל הריבית, אבל אז גם חל שינוי דרמטי בחיינו. שתי משכורות קבועות וכסף מחלטורות.

מאז

ממש לא מעניין אותי יוקר המחייה, מצטער.

עבדתי כמו חמור כדי לא לחשב חישובים מאף סוג. אם כי, כמו שכתב מוטי, הזהירות שהושרשה בי מאז ילדותי לא שורשה, ואין סיכוי שאקנה מכנסיים באלף שקל, אבל טבעת כנראה שכן.

הצאצאים שלי, שניהם למזלנו, חיים טוב, מתפרנסים מעולה וגם, לא להאמין, יודעים להתעסק עם כסף, דבר שזוגתי ואני מעולם לא למדנו.


תופעה: במקום למחות על יוקר המחיה - משתפים את ההוצאות ברשת



יום ראשון, 16 ביולי 2023

278 - הקיץ

 אני חייב להבחין בין שתי מהויות הנקראות "חופשת הקיץ".

הראשונה היא כילד קטן עד התיכון ואולי קצת אחרי, אם כי בכיתה ט' [אני טרום חטיבת ביניים] כבר הייתי בשל מבחינה מינית, סקרן ורעב לעולם - אז חופשת הקיץ השתלבה נפלא עם מפגשים שלא מהעולם הזה, עם אנשים בני גילי ומבוגרים יותר שחיו בעולם אלטרנטיבי, שהמהוגנים במכריי ראו בהם "סכנה לנוער!" [ נו טוף ושויין]

עד התיכון זו היתה חופשה מלאת חוברות עבודה [בטח בשנות ה- 60 ילדים קיבלו חוברות השלמה, ששום מורה לא בדק, אבל זה עצבן את אמי רק כשהגעתי לכיתה ה"א, אז היא נתנה לי רשות לא לעשות כלום מבחינה לימודית. ], שאותן מלאתי מהר מהר, ואחריה: שיעמום רדף שיעמום.

נכון זכינו למנוי על הבריכה בבית טיילור בקרית יובל - סנדוויצ'ים שקיבלו טעם מוזר של הבריכה. לא היה כסף לקנות בקיוסק.

אחר כך העירייה דאגה לקייטנה בת שבועיים - שוקו, לחמניה - ושיעמום על שיעמום.

אחה"צ היינו לפעמים נפגשים ילדי הבלוקים הוורודים בחצרות הענק ליד בתינו [הייתי לפני שנה - הכל הפך לחניות, אין לילדים איפה לשחק.] רחוב וולטא עילית מצד אחד ומעונות הסטודנטים מהצד השני. משחקים באחד המשחקים שאח"כ גונה, קולל ומה לא: "קתרינה הקדושה.. היכן היית ומה עשית?" או אז כל אחד מהחבורה המציא לו מקומות, טיולים, פעילויות וכך העברנו זמן עד שקיעת השמש וצעקת האמהות.

נדמה לי שכתבתי כאן כבר - אני אהבתי ללמוד, אהבתי את בית הספר וידעתי היטב איך להרחיב את עולמי ואיך למרוד מבלי להיענש.

בהמשך לשיחה שלי עם הקנקן - אמי בחייה לא עבדה. ארוחה חמה תמיד היתה, בקיץ היא היתה חסרת אונים. ה"קנאה" הזו בחופשות המורים, לענ"ד מגוחכת.

לגבי התיכון - תקופה פרועה. לא מתקרבת אמנם לתקופת הלימודים באוניברסיטה שהתחילו עם תום השירות הצבאי שלי, וקשיי האבל שלי. אבל אוניברסיטה - עליה לא אדבר. כן פגשתי את שני השרים החברים: הבן של גאולה המטורלל והשר כץ שהרזה פלאים. אלה השתלטו על אגודת הסטודנטים.. וככה היא גם נראתה.

חופשות הקיץ של מורים אחרות לגמרי.

על אף הטענה החוזרת ונשנית שמורים לא עובדים בקיץ, מקבלים שכר על אפס עשייה, יודע כל מי שעוסק בהוראה, במחקר שחופשות ארוכות הן חלק מאופי העבודה. מורים רבים במהלך חודש יולי משתלמים מרצון או מחובה - ללא תשלום על שעות נוספות - אבל לבל אעיר מתעצבנים מרבצם, עד עתה לא יב"ד ולא החטיאר של הארגון ביקשו תשלומים עבור זה. [יש גמולי השתלמות]

במהלך החופשות מחנכים רבים מוזעקים לבתי חולים הן של גוף והן של נפש. רבים נדרשים להשתתף בוועדות מיוחדות, בשימועים ומה לא.

ונכון - רבים לא עושים כלום חוץ מבטן-גב או טיפול בילדים, ובגלל זה המקצוע הפך נשי [והשכר הנמוך יחסית.]

חופשת הקיץ של המורים לא פחות משעממת מזו של התלמיד. המסגרת מתפרקת, אין חדר מורים, הלמידה בהשתלמויות שרמתן כרמת .. טוב לא ארחיב פי על הענין, אבל ברור שרשתות ומשרה"ח מחפשים את "הכי זול". הכי זול יכולה להיות מורה שיש לה תואר שני, איזה רעיון שהציעה וקצת עבדה עליו. נו ב'מת...

לסיכום - 20 דקות משעשעות בקיץ למען הקיץ והילדודעס



יום חמישי, 13 ביולי 2023

277- סנונית הרפתות


 לא אני זיהיתי את הציפור, אלא נכד של חברים שהתבונן בתמונות שצילמתי.

ידוע לנו כבר מזמן שהסנונית הזו גרה בסמיכות לבני אדם, ממש. היא בונה קיניה מעל מנורות חשמל מאירות חדרי מדרגות - לפחות במקומות שהיינו בהם.

בשנה שעברה, שלושה גוזלים שכבר גדלו.

השנה זכינו לראות בשלהי תקופת הדגירה ובקיעת הגוזלים הצווחנים.

אבל - הקולות שלהם ושל הוריהם יפהפיים. מוזיקה.

ראשי הגוזלים בקן, צילמתי ממעלה המדרגות.
זוג יונים? צלם מקצועי-אומנותי היה קורא לזה: מחווה לציורי זוגות היונים ב"שנות טובות"
אמאבא - מצב של קפאון קיצוני - טורפים או ידידים?
אבא שומר מרחוק, מוכן לכל תנועה מיותרת שלנו
דוגרת על הביצים

בסוף שהותנו, אחרי כשישה ימים, כבר לא זזו כשבאנו או כשהלכנו.