אני חייב להבחין בין שתי מהויות הנקראות "חופשת הקיץ".
הראשונה היא כילד קטן עד התיכון ואולי קצת אחרי, אם כי בכיתה ט' [אני טרום חטיבת ביניים] כבר הייתי בשל מבחינה מינית, סקרן ורעב לעולם - אז חופשת הקיץ השתלבה נפלא עם מפגשים שלא מהעולם הזה, עם אנשים בני גילי ומבוגרים יותר שחיו בעולם אלטרנטיבי, שהמהוגנים במכריי ראו בהם "סכנה לנוער!" [ נו טוף ושויין]
עד התיכון זו היתה חופשה מלאת חוברות עבודה [בטח בשנות ה- 60 ילדים קיבלו חוברות השלמה, ששום מורה לא בדק, אבל זה עצבן את אמי רק כשהגעתי לכיתה ה"א, אז היא נתנה לי רשות לא לעשות כלום מבחינה לימודית. ], שאותן מלאתי מהר מהר, ואחריה: שיעמום רדף שיעמום.
נכון זכינו למנוי על הבריכה בבית טיילור בקרית יובל - סנדוויצ'ים שקיבלו טעם מוזר של הבריכה. לא היה כסף לקנות בקיוסק.
אחר כך העירייה דאגה לקייטנה בת שבועיים - שוקו, לחמניה - ושיעמום על שיעמום.
אחה"צ היינו לפעמים נפגשים ילדי הבלוקים הוורודים בחצרות הענק ליד בתינו [הייתי לפני שנה - הכל הפך לחניות, אין לילדים איפה לשחק.] רחוב וולטא עילית מצד אחד ומעונות הסטודנטים מהצד השני. משחקים באחד המשחקים שאח"כ גונה, קולל ומה לא: "קתרינה הקדושה.. היכן היית ומה עשית?" או אז כל אחד מהחבורה המציא לו מקומות, טיולים, פעילויות וכך העברנו זמן עד שקיעת השמש וצעקת האמהות.
נדמה לי שכתבתי כאן כבר - אני אהבתי ללמוד, אהבתי את בית הספר וידעתי היטב איך להרחיב את עולמי ואיך למרוד מבלי להיענש.
בהמשך לשיחה שלי עם הקנקן - אמי בחייה לא עבדה. ארוחה חמה תמיד היתה, בקיץ היא היתה חסרת אונים. ה"קנאה" הזו בחופשות המורים, לענ"ד מגוחכת.
לגבי התיכון - תקופה פרועה. לא מתקרבת אמנם לתקופת הלימודים באוניברסיטה שהתחילו עם תום השירות הצבאי שלי, וקשיי האבל שלי. אבל אוניברסיטה - עליה לא אדבר. כן פגשתי את שני השרים החברים: הבן של גאולה המטורלל והשר כץ שהרזה פלאים. אלה השתלטו על אגודת הסטודנטים.. וככה היא גם נראתה.
חופשות הקיץ של מורים אחרות לגמרי.
על אף הטענה החוזרת ונשנית שמורים לא עובדים בקיץ, מקבלים שכר על אפס עשייה, יודע כל מי שעוסק בהוראה, במחקר שחופשות ארוכות הן חלק מאופי העבודה. מורים רבים במהלך חודש יולי משתלמים מרצון או מחובה - ללא תשלום על שעות נוספות - אבל לבל אעיר מתעצבנים מרבצם, עד עתה לא יב"ד ולא החטיאר של הארגון ביקשו תשלומים עבור זה. [יש גמולי השתלמות]
במהלך החופשות מחנכים רבים מוזעקים לבתי חולים הן של גוף והן של נפש. רבים נדרשים להשתתף בוועדות מיוחדות, בשימועים ומה לא.
ונכון - רבים לא עושים כלום חוץ מבטן-גב או טיפול בילדים, ובגלל זה המקצוע הפך נשי [והשכר הנמוך יחסית.]
חופשת הקיץ של המורים לא פחות משעממת מזו של התלמיד. המסגרת מתפרקת, אין חדר מורים, הלמידה בהשתלמויות שרמתן כרמת .. טוב לא ארחיב פי על הענין, אבל ברור שרשתות ומשרה"ח מחפשים את "הכי זול". הכי זול יכולה להיות מורה שיש לה תואר שני, איזה רעיון שהציעה וקצת עבדה עליו. נו ב'מת...
לסיכום - 20 דקות משעשעות בקיץ למען הקיץ והילדודעס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה