658 - מזגנים

 חברי הטוב כתב באחד משיריו על בית הוריו ב-בצרה, שכשהיה חם היו עולים לגג, למזגג. אני אוהב את ההלחם הלשוני המבריק הזה, שגם מתאר היטב את הדרכים בהן התמודדו פעם עם חום הקיץ.

הדרך המודרנית, בישראל היא מזגן. זה הנושא החם, בעונה הכי חמה: יולי-אוגוסט. [תמוז-אב].

תמיד אני נזכר בסרטים ההוליוודיים, בהם פרעה או קליאופטרה או איזה עריץ אחר שרוע על מיטה מפוארת ועשרות עבדים סביבו מנפנפים כפות תמרים, גם כדי להצל וגם כדי לקרר. האשלייה ההוליוודית יפהפיה, מעוצבת בהתאמת צבעים, צורות, בגדים וח"ו אף עבד לא מזיע, וכולם כולם יפי תואר.

בחיים, בקיץ לוהט, אין הרבה יפי תואר הוליוודי. יש גוף שמתאמץ לקרר את עצמו, ולכן הזעה מוגברת, תחושת אי נוחות, ריחות גוף שבקושי רב הדיאודורנטים מסלקים. כל מה שרוצים זה להיכנס למקלחת, לשתות ליטר מים צוננים ולא לזוז.

אז ברור שהמזגן הוא המצאה נהדרת [1902], ובארץ הוא הפך נדרש יותר ויותר ככל שמזג האוויר השתנה והפך לחם יותר.

כתבתי בתגובות לאמפי, למוטי ולתיירת לפוסטים שלהם סביב הנושא החם, שבילדותי הירושלמית, והוריי המשיכו, כל עוד גרו בדירתם,  לא השתמשנו במזגן. הצללת החדרים, זהו. לשמחתי החלונות שלנו פנו דרומה וצפונה, אז עיקר הבעייה היתה בשעות הצהריים, שגם כך כולנו רבצנו מעולפים כמעט מהחום הנורא. לבשנו בגדים הכי קצרים שאפשר, סנדלים, גופיות[כן גם לביה"ס הרשו].

משהגרתי לת"א רבתי הכל השתנה. לחות שלא הכרתי מעודי. תקופה ארוכה עבדתי בבתי מלון תל אביביים, ולכל חדר היה מזגן, כנ"ל גם באזורים הציבוריים, בהם עבדתי בעיקר. 

בביתנו התחלנו עם מזגן קיר ישן שבעלי הדירה הקודמת השאירו. תלינו מאוורר תקרה, חסר ערך, ולבסוף רכשנו מזגן גדול וחזק לכל חלקי הבית. חדרי הילדים מוזגו באמצעות מזגנים קטנים, וזהו.

בית הספר בו עבדתי מוזג כולו בעשור הראשון של המאה שלנו, וכך היה קל גם ללמוד וללמד, וכמובן מריבות אינספור בין "חם לי" "קר לי", המורה תגיד לו-לה וכו'

מחיר החשמל תמיד גבוה בקיץ.

כמו מוטי ואחרים כאן [זה ענין של גברים הרצון לישון ללא מזגן?] מי שקובע בחדר המיטות זו בת זוגי. הנכד שלנו, בן שנתיים, נכנס אלינו בביקור השבועי, מייד קובע מילולית: מזגן, ניגש לשולחן ומפעיל את השלט. אצלו בבית, אני מבין, שאביו במשך היום לא מפעיל את המזגן [האם בשל אותה הנחה מטופשת לגבי גברים ומזגן?], והוא למד מאמו. 

ביוון, ברודוס אין חדר ללא מזגן.

איננו מטיילים בקיץ, אז בעיית המזגנים באירופה "הקלאסית" חסרת משמעות מבחינתנו. בתאילנד אין חדר במלון ללא מזגן, כמובן באמריקה מולדת המזגן.

כתבתי שיר במיוחד לחום תמוז-אב -

 

 

תַּמּוּז וְאַב

צֶמֶד חֶמֶד זֶה

מִן הַמִּזְרָח הַלּוֹהֵט

שָׁר אָ-קָפֶּלָה

*

סְבִיבוֹנֵי אֵד

הָבִיל, רוֹתֵחַ, שָׁקוּף

חַגִּים בָּאֲוִיר

*

לֵילוֹת צֶמֶד זֶה

סוֹעֲרִים בְּחֹם שׂוֹרֵף

יְצוּעִים לַחִים

*

רַק בֶּאֱלוּל בָּא

קֵץ חֲגִיגַת בְּשָׂרִים

שֶׁל תַּמּוּז וְאָב

 

https://www.facebook.com/HaKoffHaKoffer/photos/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%92%D7%9Fhttpswwwyoutubecomwatchvgvlhrltf878%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93-%D7%9E%D7%93%D7%97%D7%A1httpswwwyoutubecomw/2537952949588439/

657 - סוף יולי תחילת אוגוסט

 היום הוא יומו האחרון של יולי 2026. אוגוסט מתקרב והנסיעה לחופשת כל השבט בדאלית אל-כרמל מתקרבת בצעדי ענק.

בדר"כ ישנה וילה קבועה שאנחנו שוכרים במושב צפוני, אבל המלחמה, היעדר קשר עם בעלת הוילה וחוסר ביטחון החזירו אותנו לדאלית אל כרמל, בה כבר היינו שבוע בעבר ונהנינו מאוד.

אך ובעיקר ייזכר סוף החודש הנוכחי בשל מכת החום הנוראה.

מעולם לא סבלתי מחום. נכון, מי שנולד בירושלים רגיל לחום מדבר אך ללא לחות חוף הים. נדמה לי שאינני רגיל ללבוש חולצה ומייד אחרי סיבוב קניות לא קשה להחליפה ולשלחה לכביסה. אך לא רק כביסה כי אם גם עייפות. מבחינתי זה חריג לגמרי.

והיו גם עניינים אחרים בסוף החודש הזה. ציבוריים ואישיים.

בעיקר אני אוהב את תמוז. יש בשם הזה ניחוחות אקזוטיים חזקים, עולמות אחרים. הוא גם אמצעה של עונת הקיץ המסתיימת באלול.

שאלתי את עצמי מדוע תמוז, על אף היותו אל כנעני שסביבו נערכו פולחני פריון רבים [דומוזי הוא המקור המסופוטמי] נשאר בלוח השנה העברי, וחשבתי לרגע שיתכן שמעצם היותו מסמן פריון, הוא אולי הצעה לתזמון פריון אנושי, שסופו הוא סוף החורף, שזה זמן מצויין ללדת ילדים.

כך או אחרת

מקווה שהמשכו של הקיץ יהיה קל יותר. שאלול יביא הקלה בחום ומעט מסגריריות הסתו.

https://mx.pinterest.com/pin/922182461198893331/

656 - טיול בקיץ

הנושא החם הוא: טיולים בקיץ הזה

אולי אתחיל בהצהרה - אני לא אוהב טיולים שאני צריך להתכונן במיוחד עבורם. אני לא אוהב לארוז, תמיד אני לא ממלא כראוי את קופסת התרופות, ואני לא מפסיק להילחץ בגלל קירור התרופות לסכרת.

אינני רואה בטיול, כנראה בניגוד לאחרים, דרך "למלא מצברים", "לנוח" או שאר התיאורים, ההגדרות של "טיול".

כשהילדים היו קטנים לא טיילתי עם משפחתי בקיץ. השארתי את התענוג למי שנהנה מזה, זוגתי. 

התחלתי לצאת לחופשות שכוללות טיול כשיצאתי לפנסיה החלקית שלי.

הבנתי מייד שזוגתי אוהבת ללכת, בלי סוף. מהבוקר ועד הערב. לא ממש התחביב שלי, ובטח לא לפני למעלה מעשר שנים. מהצד השני, בטן-גב, הכל כלול, עומד בניגוד קיצוני ל"דת שלי". מדוע לנסוע עד יוון, אילת, עקבה או כל מקום אחר כדי לא לעשות כלום? בבית יותר נוח.

בכל מקרה חופשות הטיולים שלנו לא נעשות בקיץ ולא בחגים. למדתי להנות. אני אוהב לצלם, אני אוהב לאכול, אני גם אוהב ללכת, במידה. לא מתנתק נפשית או רוחנית, כך שהנחיתה בנתב"ג איננה סיבה ל"דכאון". אני אוהב את הארץ שלנו אהבה גדולה, הכי נוח לי בישראל. אני תמיד שמח לחזור.

חופשת בטן-גב שלנו אחת לשנה כשבוע היא ברודוס, בכפר דייגים קטן ומקסים. שם אנחנו ממש נחים. הולכים כל יום שעה, מבלים בים - לא על החוף - כשלוש שעות בשחייה. כך מצרפים מנוחה עם פעילות גופנית. והאוכל היווני כידוע טוב לחולי סוכרת אם נמנעים מהלחם ושאר מטעמים עתירי סוכר.

פעם בשנה או בשנתיים אנחנו בוחרים לנו יעד לטיול. כמובן מחוץ לעונה, כמובן בדירות ולא במלונות, וכמובן אחרי לימוד של המקום/העיר.

אחד הטיולים שגם כתבתי עליו פה היה בוינה היפהפיה. פאריז, לונדון, אתונה, אוסלו, קופנהגן, אתונה אליה אנחנו חוזרים מדי פעם, העיר רודוס, ואמשטרדם האהובה עלינו מאוד.

אנחנו מטיילים הרבה בארץ. לא בקיץ, כי חם מאוד, וכמו שכתבתי לשבת ב"מזגן" אפשר גם בבית. כל מקום מתאים לנו. לפעמים עולים על הרכבת ונוסעים לאשדוד או לאשקלון, או עולים על המכונית, שוכרים צימר או חדר במלון בעיר בפריפריה ומטיילים. זו אהבה גדולה מאוד שלנו.

אהה, ומצאנו פשרה בענייני ההליכה - מתאימה לה ומתאימה לי.

חופשה נעימה לכולם

פאריז, ליון

496 - הקיץ בפתח

 טליק שואל בשרביט החם על מנהגי חופשות הקיץ שלי/נו. 

אני חייב להקדים ולומר, שבהיותי מורה חופשות הקיץ שלי חפפו במדוייק את חופשות הקיץ של הילדים, ולאחר ש-ד' הפכה בעצמה למורה חופשות הקיץ שלנו תמיד כללו את הילדים, ואף פעם לא בחו"ל.

אבל וכידוע הילדים גדלים ולא זקוקים לאמאבא יותר, זמן חופשות הקיץ הפך לשלנו. מכיוון שכך, ומכיוון ש-ד' חובבת טיולים ויציאה מהבית, עד לפני כ- 15 שנים חפשנו באילת, בצפון, אפילו כמה ימים במלון בירושלים [עיר לידתנו, אבל זרה לנו לגמרי].

לפני 15 שנים אאל"ט נוצרה הרפורמה במחירי טיסה, האינטרנט וחיפושים בו הפכו קלים יותר, ו-ד' הפכה למארגנת טיולים עבור שנינו.

כפי שכתבו כאן קודמיי, אמפי ומוטי, ד' ואני אוהבים מאוד טיולים בעיר, ברגליים. ד' אוהבת גם מאוד טיולים ב"מחוץ לעיר הגדולה", עיירות קטנות, כפרים וכו'

כך, כל קיץ ארגנו לנו טיול גדול.

בנוסף, מצאנו לנו את הכפר הנפלא ברודוס. קיץ או תחילת הסתו [ספטמבר] אנחנו שם שבוע, באותו מקום אצל אותה בעלת בית.

וכן, ד' מצאה, וכבר כמה שנים אנחנו שם מדי קיץ, וילה בצפון, לשם אנחנו נוסעים עם שני צאצאינו, בני זוגם וצאצאיהם. לצערנו בשנה האחרונה נמנעה מאתנו הוילה, אז היינו ב"דלית אל-כרמל", אבל השנה כבר הזמנו מקום.

והטיול השנה יהיה לרומניה.

בהמשך להמלצה שקיבלתי כאן, התחלתי כבר ללמוד לעומק את ההיסטוריה של רומניה, לקרוא על המקומות ש-ד' רוצה שנגיע אליהם.

הלוואי, הלוואי שיהיה קיץ של שינוי.

278 - הקיץ

 אני חייב להבחין בין שתי מהויות הנקראות "חופשת הקיץ".

הראשונה היא כילד קטן עד התיכון ואולי קצת אחרי, אם כי בכיתה ט' [אני טרום חטיבת ביניים] כבר הייתי בשל מבחינה מינית, סקרן ורעב לעולם - אז חופשת הקיץ השתלבה נפלא עם מפגשים שלא מהעולם הזה, עם אנשים בני גילי ומבוגרים יותר שחיו בעולם אלטרנטיבי, שהמהוגנים במכריי ראו בהם "סכנה לנוער!" [ נו טוף ושויין]

עד התיכון זו היתה חופשה מלאת חוברות עבודה [בטח בשנות ה- 60 ילדים קיבלו חוברות השלמה, ששום מורה לא בדק, אבל זה עצבן את אמי רק כשהגעתי לכיתה ה"א, אז היא נתנה לי רשות לא לעשות כלום מבחינה לימודית. ], שאותן מלאתי מהר מהר, ואחריה: שיעמום רדף שיעמום.

נכון זכינו למנוי על הבריכה בבית טיילור בקרית יובל - סנדוויצ'ים שקיבלו טעם מוזר של הבריכה. לא היה כסף לקנות בקיוסק.

אחר כך העירייה דאגה לקייטנה בת שבועיים - שוקו, לחמניה - ושיעמום על שיעמום.

אחה"צ היינו לפעמים נפגשים ילדי הבלוקים הוורודים בחצרות הענק ליד בתינו [הייתי לפני שנה - הכל הפך לחניות, אין לילדים איפה לשחק.] רחוב וולטא עילית מצד אחד ומעונות הסטודנטים מהצד השני. משחקים באחד המשחקים שאח"כ גונה, קולל ומה לא: "קתרינה הקדושה.. היכן היית ומה עשית?" או אז כל אחד מהחבורה המציא לו מקומות, טיולים, פעילויות וכך העברנו זמן עד שקיעת השמש וצעקת האמהות.

נדמה לי שכתבתי כאן כבר - אני אהבתי ללמוד, אהבתי את בית הספר וידעתי היטב איך להרחיב את עולמי ואיך למרוד מבלי להיענש.

בהמשך לשיחה שלי עם הקנקן - אמי בחייה לא עבדה. ארוחה חמה תמיד היתה, בקיץ היא היתה חסרת אונים. ה"קנאה" הזו בחופשות המורים, לענ"ד מגוחכת.

לגבי התיכון - תקופה פרועה. לא מתקרבת אמנם לתקופת הלימודים באוניברסיטה שהתחילו עם תום השירות הצבאי שלי, וקשיי האבל שלי. אבל אוניברסיטה - עליה לא אדבר. כן פגשתי את שני השרים החברים: הבן של גאולה המטורלל והשר כץ שהרזה פלאים. אלה השתלטו על אגודת הסטודנטים.. וככה היא גם נראתה.

חופשות הקיץ של מורים אחרות לגמרי.

על אף הטענה החוזרת ונשנית שמורים לא עובדים בקיץ, מקבלים שכר על אפס עשייה, יודע כל מי שעוסק בהוראה, במחקר שחופשות ארוכות הן חלק מאופי העבודה. מורים רבים במהלך חודש יולי משתלמים מרצון או מחובה - ללא תשלום על שעות נוספות - אבל לבל אעיר מתעצבנים מרבצם, עד עתה לא יב"ד ולא החטיאר של הארגון ביקשו תשלומים עבור זה. [יש גמולי השתלמות]

במהלך החופשות מחנכים רבים מוזעקים לבתי חולים הן של גוף והן של נפש. רבים נדרשים להשתתף בוועדות מיוחדות, בשימועים ומה לא.

ונכון - רבים לא עושים כלום חוץ מבטן-גב או טיפול בילדים, ובגלל זה המקצוע הפך נשי [והשכר הנמוך יחסית.]

חופשת הקיץ של המורים לא פחות משעממת מזו של התלמיד. המסגרת מתפרקת, אין חדר מורים, הלמידה בהשתלמויות שרמתן כרמת .. טוב לא ארחיב פי על הענין, אבל ברור שרשתות ומשרה"ח מחפשים את "הכי זול". הכי זול יכולה להיות מורה שיש לה תואר שני, איזה רעיון שהציעה וקצת עבדה עליו. נו ב'מת...

לסיכום - 20 דקות משעשעות בקיץ למען הקיץ והילדודעס

168 - הקיץ הגיע, וטרפת צילום הפרחים התעוררה

בהרבה ערים בארץ, ישנם אינספור פרחים שפורחים בכל מיני מקומות. אני אוהב לטייל ברחובות צדדיים, שם כמות הפרחים וסוגיהם אדירה. מיותר לציין, שבניגוד לעננת ולמוטי אור, אין לי שמץ של מושג מה שמות הפרחים. לי השמות גם לא ממש חשובים. חשוב לי לראות אותם מוגדלים באמצעות צילום מקרו, מחצי ציפורן אגודל לפרח גדול ומפואר.

כל התמונות עברו עריכה, לפעמים הן חדות יותר לפעמים חדות פחות.

רק את שמות הפרחים האלו אני מכיר. 

 

84 - רק יום ראשון נשאר, ומתחילה חופשת הקיץ

 אתמול ישבנו היא ואני והתבוננו אל החודשיים הממתינים לנו. מה נעשה בחודשיים הללו?

היא, אשה נמרצת, דעתנית, חזקה מאוד תלך לים, תסע, תטייל בארץ. מדי פעם היא תקח אותי [ כי אני כלכך אוהבת אותך, ולא רוצה להיות לבד ].

הוא, עצלן ידוע, מורח את הזמן, דחיין שיטתי, משתעמם מהר, אוהב לישון ואוהב לחלום. לא אעשה כלום, אמר. בראש הוא תכנן מדי יום טיול של 20 דקות עם הכלבה, קפה של בוקר בבית קפה קבוע, עיתון. שעה של בוקר. קלה, נעימה. אבל מהו בוקר?

היא, בוקר מתחיל ב4:30.

הוא, בוקר מתחיל ב1200 לפעמים אפילו 1300

בחום יולי אוגוסט אלה שעות קשות מאוד להליכה נעימה, לקפה של בוקר וקריאת עיתון, אלא אם כן אתה במזגן בתוך בית הקפה.

אז מה תעשה?

לא יודע. למ'ת מלחיצה אותי.

אולי אחזור לצלם, הפסקתי לצלם מאז הקורונה.

נראה