‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 5 באוקטובר 2024

419 - מה נאכל היום?

 הנושא החם בשרביט הוא 

העדפות או בחירות באוכל / עורך מוטי אורגד


מבחינתי זו הצעה למבט אחורנית, לכמעט 70 שנים של אכילה, לשינוי סגנונות, לשינויי טעם, למרד אישי ולמרד חברתי.

 מעדיף להתייחס לחודשיים האחרונים, ולשינוי הדרסטי באורחות האכילה שלי וסוגי המזון שאני אוכל כעת.

אתחיל בהצהרת "מי אני":

  • לא כשר באופן מוחלט, אפילו הפגנתי במיוחד. [כריכי נקניק וגבנ"צ לעבודה, וחבר חוזר בשאלה שאהב לנגוס בהם, כדי "להרגיש את החטא".]
  • סולד ממתוקים
  • אוהב חטיפים פיקנטיים או מלוחים [ Savory] 
  • אוהב פירות ים ודגים 
  • אוהב בשר צאן [עזים, כבשים] בקר
  • מת על כרעי תרנגולת, קורקבני הודו, כבדי עוף ביין
  • מוצרי חלב על כל סוגיהם ומיניהם
  • אוהב ירקות, המון ירקות, כמה שיותר - בעיקר עגבניות[על אף היות העגבניה פרי ולא ירק, אצלי לנצח תשאר ירק], קישואים, חצילים, חסה, בצל, שום, פרסה[כרישה], כרוב-ית, תרד, תפו"א, פקעות סלרי וקולורבי, לפת
  • אוהב פירות, המון פירות - בעיקר פרי הדר, אפרסמון, אפרסקים, אבטיח, מנגו, קוקוס, וגם זיתים
  • אוהב מאז ילדות קיטניות - שעועית יבשה על מגוון צורותיה, עדשים [עדשים, בצל, כמון, שמן זית, מלח, פלפל, אבקת מרק - א -מחייה. למרק יש להוסיף שמנת מתוקה, מעט לימון, הרווחתם חורף חם ונעים בבטן.]
  • השילוש הקדוש של התורכי הזקן: פטרוזיליה, שמיר, סלרי. אני מוסיף כוסברה
  • שמן זית, שמן שומשום, שמן חמניה ותירס ואפילו קנולה לא מזוככת.
  • לא אוהב חלקי פנים, למעט כבד בקר. [פעמיים התורכי בישל מעדן מבחינתו: מוח וריאות. עם הריאות עוד הסתדרתי בערך, עם המוח לא יכולתי, אז לא.] לא אוהב חלקים חיצוניים כמו: אוזניים, אף, איברי מין, זנב. צווארי עוף לא מטרידים אותי, אבל לא אוכל ראש של דג.
מעולם לא סבלתי מ"מה לאכול". עקב המגוון העצום של סוגי מזונות שאני אוהב כל אפשרות סבירה בעיניי.

אבל, לבריאות יש חלק מרכזי בבחירת מזונות. לפני כעשור עברתי הדרכה של תזונאית-קלינית, כלומר תזונאית שלא הסבירה כלום, רק אמרה: כך תאכל. עבורי, כאדם שמתקשה מאוד עם סמכות לא מנומקת אלה היו מתכונים בעלמא, גם לא טרחתי לקרוא אותם או לפעול לפיהם. הדבר היחיד שלמדתי ממנה היא לזהות מתי אני רעב ומתי אני צמא ולהקפיד לאכול כשאני קם.

שמרתי על מצב סוכרתי "סביר בעיניי" עד שהבנתי שאני עומד לאבד את ראייתי, ולכן עברתי לתפריט נטול סוכרים, שמשמעותו:

  • כל דברי מתיקה באשר הם החוצה
  • מזון עתיר פחמימות רק דגימה על הצלחת
  • דגנים בכמות קטנה בתוך סלט ירקות
  • פרוסת נקניק, פרוסת גבנ"צ, ירק
  • פריכיות - בשמחה
  • אגוזי פקאן/מלך בכמות של עד 10 יחידות
  • יוגורט דל שומן/קלוריות
  • יחידת פרי או עדיף חצי יחידה
  • בשר דגים, עוף, בקר/צאן/חזיר רק בבישול נטול שומנים מן החי [כולל חמאה שמקפיצה טעמים או שמנת] וכמעט לא מטוגן בשמן
ולעת עתה אני עומד, עם התרופות [לא מתכונן לוותר עליהן, עד אשר האנדיקרינולוג יגיד לי לוותר] במצב סוכרתי של אדם בריא.

בניגוד לאנשים שנמצאים בדיאטה קפדנית אינני מפחד מאוכל. יש בי יכולת להיאטם לפיתויי מזון. כך כשהולכים למסעדה ואני אוכל סלט [לא אכפת לי מהרוטב, כי הוא חלק מתזונה כוללת ומחושבת, ואני לא בדיאטת הרזייה ], חלבון ובלי פחמימות, אפילו לא מדגן מלא. קינוח לא, ושתייה רק מים או סודה. אני לא מדבר על האוכל, ובסביבה שאני חי בה לא מסתכלים אף פעם על הצלחת שלך.

מה כנראה לא אוכל אף פעם -
כלבים, חתולים, ציפורי שיר, קופים. לאחרונה החלטתי שגם תמנונים לא אוכל, בשל הזדהות עמוקה שלי עם היותם יצורים בעלי תודעה ומוח בלתי רגיל.
לא ברור לי עדיין אם אסכים לתזונה מחרקים, אבל אם יתברר לי שהטעם טוב ושזה טוב לשמירת מאזן הסוכר, אני בעד.



https://katzr.net/8e8fb8

יום שישי, 7 ביוני 2024

378 - אתה בריא?

  השרביט החם מברר את ענין הבריאות האישית

אני סוכרתי סוג ב'

מאז הקורונה לא הלכתי לבקר רופא מקצועי

ה- A1C של היה בסביבות 7

אני מקפיד על הליכה של חצי שעה ביום - לא הליכה מהירה, אלא פשוט צעידה או שיטוט

אני לוקח תרופות כמו שצריך

השבוע הקרוב יש לי פגישה אצל שני רופאים מייעצים, עברתי CT מוח, שום דבר לא נמצא, עברתי עוד איזו בדיקת אקו צוואר - וולאיי אישי.

הגב כואב לי מאז שאני זוכר את עצמי

הורדתי לחלוטין אוכל שומני, עתיר קלריות מהתפריט שלי, אוכל ערימות של ירקות, מקפיד גם על ירקות מבושלים. כמויות מעטות של בשר - בשר, עוף, דגים

הרבה קטניות

תוספי מזון - מגנזיום, ויטמינים לגילי, ברזל רך.

הבעיה שלי איננה הגוף שלי.

שבוע נהדר


https://did.li/rTigT


יום שלישי, 25 ביולי 2023

280 - אחד עשר אלף צעדים

 האמת, שלא הכמות חשובה אלא האיכות, אומרת זוגתי. אם זו הליכה במישור זה דבר אחד, אם זו שחייה בים נגד הרוח זו איכות אחרת, ועלייה קשה אף היא מאמצת את הגוף.

אני עצלן גדול. אני לא אוהב להזיע ובטח לא להתאמץ גופנית. [כך האיש שהמורה לספורט האמין שיהיה אצן בינלאומי, שהמורה לבלט ואחריה לריקוד מודרני האמינו שיהיה רקדן מהולל] אבל המציאות אכזרית מאוד, ואם אין בי רצון לרגליים מתנפחות בגלל סוכרת, לאובדן ראייה ושאר חוליירעס, אני חייב, ממש חייב להתעמל, אני קורא לזה, ללכת לפחות שעה אחת ביום.

לא, אני לא אלך בנעלי ספורט, ולא אעשה תחרות עם הזמן, ולא אגיע הביתה על סף עילפון בגלל הקצרת [שנובעת מעישון מגיל 13 עד גיל 50]. אלך ברחובות גבעתיים רמת גן, אנצל את העליות והגבעות של גבעתיים. באותה הזדמנות אשלים קניות, אציץ בחלונות ראווה, ואגיע ל- 6000 צעדים, שזה בערך 4 ק"מ הליכה.

כן, אני יודע שיש כאלה שרצים כל בוקר 10 ק"מ, שיהיה להם לבריאות. אני רואה אותם לפעמים עוברים לידי, חצי מעולפים, מסוממים מרוב עייפות וחומצת חלב בשריריהם. האם הם יהיו יותר בריאים ממני? אולי בהתחלה הם יותר בריאים, אבל הגנטיקה והמחלות הפתאומיות ממיתות חלק מהם באמצע ריצתם.

כך או אחרת - הגעתי לכיכר אורדע, או כיכר ביאליק ברמת גן, שעברה מהפך משמעותי ביותר. מפח זבל מטונף, מפסל משורר עטור לתפארה בחריוני יונים, ממעט מקומות ישיבה ומופעי בידור לילדים עם סבא טוביה ברעש של מיקרופונים לא מכוונים הכיכר הפכה פניה לכיכר יפיפיה, בנויה היטב, מלאה במקומות ישיבה, לא צפויים.

החלטתי לצלם ולשתף.


פסל המשורר הלאומי בישיבה של "הגיגה" ומולו שלושה עמודים מתיזי רסיסי מים לצורך רענון הסובלים מחום. אני זוכר בצרפת תחנת רכבת/ תחנת אוטובוס בה היו צינורות דבוקים לתקרת תחנות ההמתנה לאוטובוסים, שהתיזו רסס מרענן כזה.

הגדלה של התמונה הקודמת, על מנת שתראו את הדג והדוגמה המיוחדת שלו. נדמה לי שאערוך עוד  הליכה לשם על מנת לצלם את כל הגופי שאצליח, כל אחד מהם עם סגנונו הפרטי. אגב, הם כלכך התרגלו לבני אדם, שהם מתקרבים לדופן הבריכה ומצפים להאכלה.