זהו. הסתיימה לה שנת הלימודים תשפ"א.
בהיותי עובד בשליש משרה, אני עובד יומיים בשבוע, שני ושלישי, וכך היום אני מתחיל את חופשת הקיץ. שני חובות נותרו לי: הראשון להגיע ביום שישי לטקס הסיום של שכבה ט' בחטיבת הביניים, והשני להגיע למפגש הפרידה של המורים ביום ראשון הקרוב באחת.
מה למדתי מהשנה הזו?
אני מטבעי אדם שלומד כל הזמן. ובהחלט למדתי כמה דברים חשובים על מערכת החינוך, על מורים, על תלמידים וכמובן גם על עצמי.
1. נדמה לי שהשנה היתה השנה הראשונה בה ראיתי במו עיניי איך כשמחנך/ת כיתה "מפקיר" אותה הכיתה מתפרקת, התלמידים מפסיקים להגיע לביה"ס, בעיות המשמעת צצות ללא הרף.
2. מערכת ניהולית תקינה מחייבת נהלים ברורים ומעטים, פיקוח ומעקב, וגם לצערי קצת סנקציות, אם ממש צריך. כמו ממשלת ישראל שהיתה, כך היתה המערכת אצלנו. כאן ועכשיו, ללא חזון למעט "ציוני בגרות" ואחוזי בגרות.
3. לחץ, חרדה, חרדת ביצוע וכל הנלווים שהפריעו לי במשך שנים ארוכות בעבודתי נעלמו לגמרי. תחושת הבטחון העצמי חזקה, שהובילה לעבודה מאוד רגועה השנה, עד כדי כך, שהסכמתי להגיש כיתה לבגרות בשנת הלימודים הבאה.
4. התלמיד ה"מאומץ" שלי, ילדון חצוף שנשלט על ידי דחפים הרסניים ללא שליטה, עקב התנגדות המשפחה לטיפול מכל סוג יעלה לכיתה יא'. אמשיך לעקב אחריו גם כשאינני המורה שלו יותר.
5. הזום והוראה מתוכננת מרחוק אינם "נורא ואיום". נהפוך הוא. ישנם תלמידים עם בעיות של מוקד סמכות פנימי, שחייבים במפגש יומיומי עם דמות בוגרת במערכת החינוך. ישנם שמערכת החינוך היא הדרך הכמעט-יחידה לשלוף אותם מביתם, מחדרם ומהבדידות שלא ברור אם היא בחירה שלהם או תוצאה של גורמים אחרים.
לעת עתה, למרות שהשנה יותר מפעם הרגשתי שדי, זהו, אני בהחלט מרגיש שאסכים להמשיך לעבוד עוד שנים רבות, כמובן בהקף המשרה הנוכחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה