כלכך שמחתי עת התפוצצה באוירו של עולם שערורית הארווי וינשטיין. אני מכיר את בת זוגו מתוכנית אופנה, אשה יפת מראה, נעימה, מקצוענית עד קצה אצבעותיה. חשבתי - איך היפה הזו מסכימה לחיות עם האיש הזה. האם יתכן שאינה יודעת? בניגוד לנשים אחרות [הילארי קלינטון, שרה נתניהו] לא נתנה כתף תומכת לחוטא שחיה אתו, ונפרדה ממנו מהר. [2017]
מאז השיח בעולם השתנה מהקצה אל הקצה לטוב ולמוטב.
במקומות רבים, בשל חרדת הגברים מאותה עצמאות שלקחו לעצמן, לשלוט על גופן [לא יאומן - נשים שולטות על גופן? מי נתן להן זכות זו?! הרי כל האלים בעולם רואים נשים כ-תת אנוש] החלו להדיר נשים ממקומות עבודה, לפתח מנגנוני תקשורת ומגע שמנטרלים אפשרויות אפילו למגע חברי א-מיני, ובכך נשים "אכלו" אותה. בוודאי, גם אצלנו. במיוחד במקומות בהם נשים מוחלשות, חלשות ושקופות. [פמיניסטיות בכל העולם מתחלקות לשתי קבוצות גדולות - אלה שמגיעות מהמעמד הבינוני ולמעלה מזה. נשים חזקות בדר"כ, שמאבקים כאלה לא יפגעו בהן כלכלית, נהפוך הוא. פמיניסטיות "אחרות", אצלנו מזרחיות, ערביות, מהגרות ובנות מהגרות, שהמאבק מסוכן לחייהן ממש, ושאחיותיהן הפריבילגיות לא ממש עוזרות, אם בכלל עוזרות, נפגעות.] אציין בזהירות רבה ובהסתייגות גבוהה, שרצח הנשים בשנים האחרונות, אצלנו בארץ לפחות, היא תוצאה מובהקת של MeToo#.
הצד השני החיובי במיוחד הוא, שגברים רבים נשלפו ממקומות המחבוא שלהם, עומתו מול המציאות ומשלמים במאסרים ארוכים על חטאיהם, ואחרים מהססים מאוד בטרם יתחילו או יממשו חזיונות שווא.
לשיח ה- METOO# מצטרף שיח משנה: "למה היא נזכרת רק עכשיו", כי בארץ לפחות ראינו קשר אמיץ בין התקדמות של אדם בקריירה ציבורית לבין תלונות קשות עליו על הטרדות מיניות, אונס וכו' המקרה האחרון היה של קולט אביטל, שלטענת נשים רבות, ודוק נשים!, החליטה לפגוע בשמעון פרס לשם שיווק ספר שכתבה.
כאיש חינוך, ששנים דיבר עם תלמידותיו, ולא מתוך התנשאות, על זכותן לומר לא, גם לחבר וגם לבעל וגם להורים; השינוי הזה, ההכרה בכך שאשה יכולה להתלונן על גבר שפגע בה, ולא להסתיר את הכאב, הבושה מבורך ורצוי. האפשרות לתת דרור וחופש לכאב שטמון בֹּךְ, גם 20 שנים או יותר אחרי, כשהאיש הזה, שפגע בך פתאום זוכה להכרה חברתית כמו "כוכב על" לגיטימית ומותרת לגמרי! נכון, האיש הזה פגע בי, חדר לגופי, השפיל אותי, מחק את האישיות שלי.. לא מגיע לו פרס על כלום.
כפי שאנו שמים לב, השיח מתרחב ועובר גם למחוזות, שלכאורה ועל פני השטח נראים פטורים מסיטואציות כאלה: יחסי גברים עם גברים. האמת, די מפתיע אותי שיש אנשים שחשבו שאצל "הומואים" אין דבר כזה. אבל גברים הם גברים. הכוחניות, האלימות, דחפי "זכר אלפא" לא נעלמים כשגבר מעדיף את בני מינו.
ואחרון - אז מה קורה ליחסי גברים-נשים?
האם הטבעיות, הריגוש, המשחק המתוק של החיזור נעלם? לדעתי לא רק שלא נעלם אלא הפך למרגש יותר. לפחות עבורי, שראה ורואה באשה סובייקט שווה ערך לגמרי, ההנאה והריגוש מחיזור אחרי אשה חכמה, מבריקה, עצמאית, שולטת על חייה חיזור מדרגה שניה. אם ישנה רק מטרת המגעים המיניים, מבחינתי לפחות,הסכמה הדדית מלאה, כשהרגישות ההדדית גבוהה, אף הם מלאי חושניות ומספקים יותר מיחסי מין בכפייה, בחצי כפייה או מרחמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה