התיירת המקרית העלתה פוסט מעניין בסוגיית "כיבוד הורים"
לשוחח עם אחי או לא לשוחח עם אחי, זו השאלה
בפוסט המצורף תוהה הכותבת אם יש מקום שתעיר לאחיה על כך שאינו מבקר מספיק את אמם. היא ממסגרת את הבעיה באמצעות פרפרזה על התמיהה הגדולה מכולן שנוסחה ע"י שייקספיר ב"המלט", בשורה מהמונולוג שבתרבות המערבית, לפחות, אין מי שלא מכיר אותה:
להיות או לא להיות - זו השאלה
הדיון אתה הציף אצלי סוגיות וקושיות רבות כילד, כנער מתבגר, כבוגר וכבעל משפחה. יש שינוי מהותי ביחסי הורים-בנים/בנות כשההורים מזדקנים. מוקדי הכוח משתנים לגמרי. העוצמה עוברת לידי הילדים מידי ההורים, שלפעמים תלויים לגמרי בילדיהם לרווחתם הקיומית הממשית.
ההבנה אצל כל בן להורים שמזדקנים, אם לא לפני זה, שהם רק בני אדם, שהם חלשים, שהם אינם מוקד הסמכות, הידע, החוכמה מטלטלת מעט. כאלה שכבר הורים בעצמם, אני מקווה, לומדים מהבנה זו משהו לגבי ההורות שלהם.
לכן בעצם, יש הרבה טעם במסגור סוגיית השיחה עם האח בפוסט של התיירת המקרית בעקבות רצון לתמוך ולעזור להורים, נפשית בעיקר, כשאלה קיומית. אני מניח שעבור הורים רבים היעלמות הצאצאים היא מכה קשה נפשית וחברתית.
בתפיסת העולם שלי:
חשוב מאוד שילדים ידעו שההורים שלהם מכבדים את הוריהם. פעם בשבוע נסעתי מת"א לירושלים, בתום יום עבודה קשה, בשני אוטובוסים לביקור אצל הוריי. בהתחלה בביתם ואח"כ בדיור המוגן ולבסוף במחלקה הסיעודית אליה עבר אבי. בני מקפיד מאוד שבנו ואח"כ בתו ידעו שפעם בשבוע באים לסבא ולסבתא [ משני הצדדים כמובן ] ואין זה נושא לדיון.
סבתי הגיעה מדי שבוע לביקור אצל אמי. נדמה לי שהיא וסבתי היו במערכות יחסים קשות מאוד. דיברו יידיש, אך את המנגינה של הדיבור, עוצמות הקול אי אפשר להסתיר. למרות זאת, אמי הקפידה מאוד על כבוד אמה, הקפידה מאוד לבקר את סבתי כשחלתה וניתקה עצמה מהעולם.
ומה עם אחיי?
מעולם לא טרדתי את מוחי בסוגייה הזו. אחיי עם החשבונות שלהם. אבי ניסה מדי פעם לסכסך, אבל האדישות שלי לימדה אותו, כנראה, אז הוא הפסיק, לשמחתי.
המשפחה כתא חברתי מצומצם ביותר אך חזק מתפרקת לגמרי בשלוש מאות השנים של פרוייקט הנאורות, אינדבידואליזם, אורבניזציה והשכלה. העובדה שארגוני עבודה שונים קוראים לעצמם "משפחה" מצביעה על אובדן ערך המשפחה, בטח בחברות ליברליות, אורבניות מערביות. העובדה שסובייקט מסוים קורא לעצמו ולחיית המחמד שלו "משפחה" מחזקת מגמות אלה.
כבוד להורים?
אני מניח ששמעתם את הטענה: אתם בחרתם להוליד אותי, מדוע אני צריך להכיר תודה על כך או לכבד אתכם?
https://did.li/t0Px5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה