נוסטלגיה עם ביקורת איננה הונאה עצמית.
בדברי ההסבר מציע לנו מוטי לחזור אל "ראיונות עבודה" בהן נשאלנו על העתיד שלנו בעוד חמש או עשר שנים ולבדוק כמה מתחזיות העתיד שלנו התגשמו.
לפני 10 שנים, התאריך היה 19 בפברואר 2014. רעייתי צעירה בעשור בדיוק, ויתכן שביום הזה חגגנו באיזו ארוחת ערב, או הכנתי לה ארוחת בוקר.
בתנו כבר היתה עם שני ילדים, בננו היה בדרכו החוצה מהקן לעבר לימודים גבוהים בתחום רפואת הנפש.
כבודי עבד בבית הספר, משרה מלאה תחת רפורמת עוז לתמורה. חינך, הגיש לבגרות וניסה לשרוד תחת ניהול בריוני של מנהלת שהודחה ממקום אחר בגלל אותה סיבה, בריונות.
מה ראיתי או מה צפיתי לעתיד - בהחלט ראיתי עצמי בפנסייה. תכננתי לי חיים מלאי עונג וחירות. עיסוק בצילום, מדי בוקר נסיעה לאחד מהשווקים הנפלאים של תל אביב, חזרה הביתה וטיפול בבית, התמחות בבישול עילי וכתיבה. כשיצאתי לפנסיה בתי הציעה לממן לי קרוס צילום, המתוקה. [לא היא לא מימנה, לא הרשינו לה. הסכמנו לתשלום סימלי, כדי שלא תרגיש שהיא "לא מקיימת הבטחות." ]
מאז היותי יודע כתוב וקרוא אני כותב. שנים התעסקתי יותר בכתיבה שכלתנית, דמויית כתיבה אקדמית, ר"ל ללא האחריות המיותרת, עבורי, של כותבי המחקרים והספרים עבי הכרס של החוגים לספרות ולחקר תרבות בעולם. כתבתי על ספרות לא על בני אדם. עם זאת, כבר הייתי חלק מפורומי כתיבה ופרסמתי שירים, מעט מאוד, והתנסיתי בכתיבת הייקו, שגיליתי בזכות פרופ' יעקב רז.
מיותר לציין, שנה אחר כך יצאתי לפנסיה חלקית, לא יכולתי לשאת את הבריונית, שהציעה לי מתנה כדי להפחית נוכחותי "המזיקה" לדעתה בבית הספר. קיבלתי המתנה בשתי זרועות פתוחות, ושנה אח"כ היא פוטרה/גורשה/הודחה [תלוי מי המספר] - וזכיתי למנהלת מהסרטים, שעשתה לי תיקון מלא.
המוניטין המלוכלך שלי נוקה וקורצף בסדרה מפליאה, כך אני חושב, של מופעי יצירתיות בכיתות י' במסגרת רפורמת פירון. 30% מהציון הערכה חילופית. קומיקס, פוטורומן, שיעורי כתיבת הייקו, פרסום עיתון שירה, מצגות, סיור תיאטרוני בעקבות סיפור עם המורה לתיאטרון בביה"ס. הכל פורסם באתר המפמ"רית [גם טיפוס, לא להאמין]. בשנתיים האחרונות חזרתי להגיש לבגרות כיתות קשות ממש - חינוך מיוחד, אתג"ר, אומ"ץ - והצלחתי במאה אחוז.
לא קיימתי שום פנטזיה של בוקר, שוק, ארוחת בוקר. חזרתי ל"מגרעות ילדותי" לדעת אמי, היות אדם של לילה. אני מתעורר מאוחר מאוד, בחצות היום ומתחיל את ענייני היום כשלוש שעות אח"כ. מזל שרב החנויות בסביבתי פתוחות מעשר בבקר עד שבע-שמונה בערב, אז קניות וסיבובי קניות אני מבצע בשעות אחה"צ.
הצלחתי להימנע משיעבוד חולני לתחזוקת הבית וניקיונו, מחלה של אמי, ואני מקיים עם הבית [לא זוגתי ;-) ] יחסים בריאים ששומרים עליו תקין, נקי, מריח טוב ומסודר, כולל זר פרחים אחת לשבוע.
לא צפיתי פרסום ספרים, על אף שכתיבת רומן היתה כל הזמן באחורי התודעה שלי.
https://katzr.net/1a5d39
