נסענו לזכרון יעקב, היא ואני.
יש שם מסעדה מעולה, ברוניתא שמה, היא אמרה.
וזוכר אתה את המדרחוב?
אז נסענו.
הגענו למדרחוב, ולפתע חשתי דחייה גדולה מהרחוב הזה. ממה שיש בו ובעיקר ממה שאין בו. ואין בו שום אותנטיות, למעט עודף האמנים והאמניות שמוכרים מרכולתם לכל התמימים שנופלים במלכודת התיירים הזו.
אני נזכר, שאין בי התנגדות רצינית למלכודות תיירים מהסוג הזה במקומות אחרים בעולם. אפילו ירושלים ותל אביב לא מטרידות אותי במלכודותיהן, במיוחד ירושלים. אולי זה קרה בשל העובדה שאפילו חנות תכשיטים אחת נורמלית לא היתה שם, בין "גלריות המעצבים". אני אוהב תכשיטים. פינטזתי על טבעת גדולה עם אבן ירוקה במרכזהּ.
וגם, גם כאב לי הגב והקשה על ההליכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה