אתמול צפינו בסרט "ציור" או בילאינגליזית - The Burnt Orange Heresy, שבעברית יכול להיות: השמועה הכתומה חרוכה, או שמועת הכתום החרוך. [ וולאיי, אני עושה מזה 'האיקו']
שנינו נהנינו מאוד מהסרט. איטי מאוד, סיום לא צפוי, פתוח בניגוד מוחלט לז'אנר המותחן.
בקיצקוצ - סיפור על נסיון גניבה של ציור אחרון בהחלט של צייר חשוב, שחייו השאירו את העולם ללא.. נוכחות של יצירה, אבל עם עקבות ברורות של "מה שהיה".
חשבנו שסצינת הפתיחה היא הצהרה פילוסופית או לפחות בעלת יומרה פילוסופית-אסטתית המנסה להגדיר איכות ואמנות על פי "חפץ ענין" [קאנט: יפה הוא שמעורר הפקת נחת ללא חפץ עניין.]< זה באמת מרתק לראות איך היפה הופך ללא יפה ואח"כ שוב ליפה על פי נרטיב הנמסר בדרך מושכת מאוד>
הסרט שואל לדעתנו שאלות הקשורות למושג "אמת", "אסתטיקה", פירוק של מנגנון כוח מובהק בחברה הקפיטליסטית-המערבית [ אל דאגה, גברים הם עדיין החזקים].
המשחק מעולה, של כולם. קלאס באנג- ג'יימס פינראס, אליזבת דביקי - ברניס הוליס, מיק ג'אגר - קאסידי, דונלד סאת'רלנד - דבני . מיק ג'גר וסאת'רלאנד בעלי תפקיד קטן, אבל קריטי בסצינת האספנות הבינלאומית.
שנינו ממליצים על הסרט.
למען הסדר הטוב, הנה כמה המלצות ו-אי המלצה חריפה - מהסוג שאני מת עליו]:
- יונתן דורון - https://www.edb.co.il/blog/archives/29022
- שרה פלד, מגאפון - https://megafon-news.co.il/asys/archives/317030
- תקציר של אתר סרט, עם תמונת שיווק -https://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=6711
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה