יום ראשון, 9 באפריל 2023

254 - עבודות מזדמנות

 קראתי את כל הפוסטים שנכתבו בנושא זה והסמקתי מבושה. כמי שילדותו דומה היתה לילדות הקנקן [אמנם עם עוד 3 אחים] הפרנסה לא היתה בשפע, ועודדו אותנו לצאת לעבוד לצורך "דמי כיס" וכדו'

אבל עבדתי פעם אחת במסגרת עבודות יזומות של משרד העבודה - קטיף שזיפים. אמרתי לאבא שלי שזה קשה נורא, אז תפסיק הוא אמר.

סידר לי עבודה במפעל של האוניברסיטה העברית, בחברה שאז התמחתה במכירת פטנטים של האוניברסיטה, עזבתי אחרי שבוע.

מאז כל הקיצים שלי - ה"חופש הגדול" - היו בלי עבודה, סתם הסתובבות - טוב על מה שקרה/עשיתי וכו' בזמן הזה אני לא מדבר, אבל זו לא עבודה.

אחרי הצבא עבדתי חודש בבנק טפחות, כבקר של כרטיסי מחשב מנוקבים. שעות לשבת מול כרכי ענק ולהשוות כרטיסי ניקוב למה שכתוב בשורה המתאימה. לאדם עם קופצנות קלילה זה לא מתאים, אז עזבתי.

לאן עברתי משם - אההה

קופת חולים כללית. אשנבאי. 3 שנים תמימות. כמה רעל, רכילות מסוכנת, פוליטיקה פנימית מבחילה...

עברתי משם לעבוד בבתי מלון. עבדתי כמעט בכל בית מלון בירושלים, בעיקר בקבלה. [בחור יפה, לא?] למדתי ניהול בתי מלון [כן, יש לכם הית מלון ואתם צריכים "פרונט" של מנהל מקצועי, שלא יעשה כלום - אני לשירותכם.] והנהלת חשבונות - כל מה שלא מתאים לי.

במקביל כמובן למדתי כמו כולנו כאן באוניברסיטה העברית, התעסקתי המון בענייני הלב והגוף ובכל זאת סיימתי בהצטיינות, ואז אמי הציעה לי: אולי תהיה מורה, יש בך את זה.

אני מודה ומתוודה - עבודה קשה, שכר לא ממש מתגמל - אבל כמעט 4 חודשי אפס עבודה בשכר?



יום שבת, 8 באפריל 2023

253 - שוב תמונות, לפניהן נפילה

 שבוע מופלא היה בליסבון.

ציינתי בפני הזוגה שמעולם,לא זכיתי לחופשה ארוכה כלכך מהחרדות שלי, מכאבי הבטן והחזה.

התעוררתי מלא שמחה כל בוקר, עליתי עליות, הלכנו קילומטרים כמו שאנחנו אוהבים, צילמתי. 

בערב יצאנו יחד לאכול.

דגמנו את שכונות ההרים ואת שכונות המישור - לחוף הטז'ו. הבנו יותר לעומק מהו "עילי" ומהו "תחתי" מה זה "צפוני-לבן" ומה זה "דרומי-מולטי" אם לא מהגר בעל צבע עור מסוים.

וחזרנו הביתה.

ואתמול כמו סערה, סופה, הוריקן או ציקלון תקף אותי התקף חרדה שהפיל אותי על הרצפה, כלומר הטיס אותי ליום ארוך, של סבל וכאבים וחרדות בלתי מוסברות, במיטה.

אתה יודע מה מנע ממך חרדה מליסבון?

צחקתי בעצב רב - לא, אין לי מושג, ולא רוצה לחקור.

ועכשיו לתמונות מקריות -

בית קפה קטן ואינטימי ליד תחנת הרכבת של "סינטרה". ממליץ עליו ולא להכנס ל"סנייקבאר" שנמצא ישר מול היציאה מהתחנה.
וסקו דה גמה
אלא מה? שאוותר על האפשרות?
האיש בתמונה הוא בעל בית הקפה, בו לטענתם הומצאה המילה "בוקה" כסימן לאיכות הקפה, וכן בו ישב דגול משוררי פורטוגל, פרננדו פסואה. ליד הקפה יש פסל רחוב של פסואה וכיסא לידו. אנשים לא מפסיקים להצטלם אתו.
חלון ראווה - האם האבנים אמיתיות? הם גם לא טורחים לצרף מחיר, כך שזה מבחינתי יכול להיות גם זכוכית. [כולנו קראנו את "המחרוזת" של מופסאן, כן?!]



יום רביעי, 5 באפריל 2023

252 - ליסבון היא לישבואה, ובהופעת Fado - שרו "היי לישבואה"

 היינו שבוע בליסבון היפהפיה.

ברצוני להעלות בשלב הזה רק תמונות מכיכר הענק, כיכר האומות,  הסמוכה לתחנת הרכבת ORIENTE.

בתחנת הרכבת עצמה, יש קניון ענק הנקרא: "וסקו דה גמה" [הם מבטאים - ושקו], שמעוצב, אגב, כסיפונים של ספינת טיולים ענקית, וגם הצורה מבפנים לפחות, אובלית כשל ספינת טיולים.

ביציאה לאזור הכיכר, שהקצה הרחוק שלה על שפת הטז'ו יש אוסף של "אירועים": האקספו, הארנה, האקווריום, תחנת הרכבל - ישנם שלושה פסלים מרשימים.

אתחיל עם פסל הברזל הזה


יוצאים מהשער "האחורי" של וסקו דה גמה ומקבל את פניכם הפסל הזה. אולי הכנה לארנת הענק הנמצאת לשמאלו, לצד שדרת האומות.

ואז רואים מרחוק את -


החתול המופלא הזה - לקח לי זמן עד שקלטתי שזה חתול [אגב, למעט חתול רחוב אחד, לא ראינו חתולים מתרוצצים חופשי בליסבון. נבנה מאשפת פלסטיק ועוצב על ידי בורדלו וו

החלטתי לצלם אותו מזוויות שונות






ליד החתול עומד פסל עשוי מרגלים שיצר אנטוני בורמלו





לקינוח, שני מגדלים, תאומים, משני צידי תחנת הרכבת אוריינט וקניון "וסקו דה גמה"


המגדלים מצולמים מהרכבל המוביל לאקווריום.

יום שישי, 24 במרץ 2023

252 - סודות שמי בן ארבעת השמות

בטרם אתחיל בפוסט אני רוצה להזכיר שני דברים:

ישנן תרבויות בהן לאדם יש שני שמות. שם פרטי וסודי, שהוא מהות כוחו, וגילויו יכול להוביל לאסון. [גם בקבלה היהודית, אצל אינדיאנים, ארגונים סודיים, ומי שאי פעם למד ותרגל מדיטציה טרנסצנדנטלית, יודע שהמנטרה היא שמו הסודי.]

בתרבויות אחרות שם מהווה איזו תמצית מזוקקת של "רוחניות" שהורים מעניקים לילדם. בתרבות החילונית שלנו, השם הוא כמו מספר תעודת זהות, ביטוי ל"מקוריות", להעזה, לשובבות של ההורים: חמור, גשש או גומא. לשמות אין ערך רוחני, מסורתי, תרבותי אלא פני השמות הם אל עתיד, אל אחרות, אל בידול - אינדווידואליות.

במשך 30 שנים בהן הייתי מחנך כיתה, אחד התרגילים המהותיים שלי בראשית השנה היה:

מהו שמי?

מהי משמעותו?

מדוע שיימו אותי כך?

בהסתייגות ממש גדולה, כיוון שזה רק הזיכרון שלי ולא מחקר מתועד עם נתונים תקפים: רבים מהילדים כלל לא ידעו את משמעות שם, חלקם לא ידעו מדוע נקראו כך.

אבל היו גם תשובות נפלאות, כמו: אמא שלי קראה את הספר ו"נדלקה" על הדמות; ההורים שלי קראו לי על שם הקיבוץ שעזבו; שמי הוא שם קבוע לכל בכור במשפחה; שם שעובר במשפחה: "המורה יש אצלנו 5 "משה" במשפחה". בעלי השמות הנדירים, כמו למשל דוראל, אביאל, אגם - ישנה פרישה רחבה של תגובות, מ- "המורה בחיי שאני לא יודעת", עד: "אבא שלי חזר בתשובה".

וישנם ש"כבודי" גילה להם את משמעות השם בעברית: תומר, תמיר, דקל, רם ודומיהם: אצל כמה ממש התרחבו העיניים כשהסברתי את המקורות הסמנטיים של שמם, את המשמעות בעבר ובהווה, את הרצון, לדעתי, של ההורים מאחורי בחירה בשם נפלא כזה.

לחלק אף הסברתי ששמם מביע את עוצמת אהבת ההורים אליהם, כמו למשל: הדר [לבן], אדר, ניסן [למרות שזה שם ישן לגברים - אבל חג החירות!], רקפת, ברקת.

רבים רבים מבעלי השמות הללו מגיעים אל כל מיני מיסטיקנים שמתמחים במיסטיקת האותיות, מחליפים אותיות ולפעמים שם מלא. ברור לכם, שלא אצטט את שירה של זלדה, כי תמצית הקלישאה הישראלית, הוא, השיר, משומש כלכך עד שאיבד חיותו והתאבד לגמרי .

אני מצרף לכם הסבר דתי מורכב על מהות השם - https://did.li/ODfIw

שמי המלא הוא: אריה-ינאי בנדק חביב

שמי הבסיס - אריה חביב

השם אריה עורר בי כזו דחייה, כי מחד גיסא כל האריות שפגשתי בימי חיי היו נחנחים מזיעים ולא נעימים למגע ומאידך גיסא קראו לי אריק ורק אריק, עד כי בגיל 16, בעקבות התאהבות שלי במלך ינאי אלכסנדר מספרו של משה שמיר "מלך בשר ודם", רציתי בשם ינאי.

אבל היתה בי מספיק יראת הורים [לא כיבוד, פחד מהתגובה שיכולה להיות אלימה- לא פיזית, אבל רגשית] כדי לשתף את אבי.

אבי אמר לי כהאי לישנא:

השם שלך הוא על שמו של סבא של אמא שלך, אותו היא אהבה בכל ליבה. [לייבוש לידיעתכם]. אבל אמרתי לו, אני ממש שונא את השם שנתתם לי.

אז תלך למשרד הפנים ותוסיף אותו לשמך, יש'ך ת"ז, אתה בגיר.

אז הלכתי והוספתי את השם ינאי. התגאיתי בשני שמות מלכים, אבל עד היום רק אדם בכל העולם קרא לי ינאי, פרופסור רבקה ש"צ אופנהיימר מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.

שם המשפחה שלי, נדמה לי שכתבתי על זה פעם, הוא צירוף שם משפחת זוגתי ושם משפחתי. הטורקי הזקן [אבי] התעצבן על כך ששמתי את שמה לפני שמי, ככה, ככה מוותר על מסורת אבות?! הסברתי לו שמוזיקלית קל יותר לומר "בנדק חביב" מ- "חביב בנדק", ובכלל בתור אחד שהחליף את שמו לשם המטופש חביב, אין לו הרבה מה לומר.

אז, בשנות ה- 80 עוד שלחו מכתבים, כידוע לכם. אז הוא שלח ל"חביב בנדק". ברוע לב, מכתב אחד נשאר מחוץ לתיבה, והוחזר ע"י הדואר לאבי. הלקח נלמד, אלא מה?! זה אותו אדם שחיטט אצלי בחפצים כשישנתי עוד בבית הוריי. בניגוד ל- NLEE לא התעמתתי, אלא השארתי תמונות קשות לצפייה שאני בהן על השולחן בכוונה. מאז הלקח הובן היטב. [את החוכמעס האלה  למדתי מלימוד מעמיק של "שינוי בדרגה שניה", שינוי מחוץ למערכת, כלומר - שבירת ההרגל, דפוס השיח ש"מהמם" את האחר, וגורם לו לחשוב מחדש.]

כשהגיע הזמן לבחור שם לילדיי:

לבתי בחרנו שם שהוא הצורה הנקבית בתנ"ך של שם אחי. [יש הבדל בניקוד אך לא בהגייה בין השם הזכרי לשם הנקבי], ואילו לבני רציתי שמות כגון: נץ, בז - זוגתי כעסה, למה מה? הוא כלב?!

חותנתי גם דחפה את אפה הארוך, ודלתה ממעמקי ספריה, חברותיה וכו' הצעות על הצעות, עד שכשל כוחי, ובהתיעצות עם זוגתי החלטנו לומר לה ששמו של הבן שלנו יהיה:

נדירליאל

חבל שלא הצלחתי להסריט את פניה, מעכלת אטאט את השם, שחרג מכל ניסיון מילולי שלה [בכל מקרה היא מהגרת אל השפה], את פניה מסמיקים, את גלגלי המוח פועלים: לצעוק או לא לצעוק?

כמובן, גם כאן, טכניקת השינוי מדרגה שניה עשתה את עבודתה, דממה מלאה מאז.

בביה"ס התלמידים הציעו: אדיפוס, ליר, הירשל [סיפור פשוט] ואולי תקרא לו שיר המורה? הנה יש לנו בן שיר בכיתה.

בסוף נבחר השם הכי יפה שיש בעולם, לילד הכי יפה בעולם, והוא גאה בו מאוד.



יום שבת, 18 במרץ 2023

251 - גאנדאלף

 הבחירה ב"ניק" לצורך הזדהות באינטרנט דומה מהותית שימוש בפסבדונים בהם פרסמו אנשים לפני מאות שנים ואולי אף אלף שנים ויותר כתבי פלסתר, כתבי מרד כנגד שליט רודן, סאטירות ובדיחות על הכנסיה או על הרבנות.

ויתור על הפסבדונים עלה לסופר ההודי הידוע בתקיפה שבעקבותיה איבד עין, לפני כשנה, וכ- 34 שנים אחרי פרסומו של הרומן הקונטרוברסלי, פסוקי השטן, סלמאן רושדי. חייב להדגיש - שם המתרגם לעברית אינו ידוע.

בספרות ההשכלה אנחנו מכירים את מנדלי מוכ"ס, את שלום עליכם ובוודאי את ביאליק שפירסם שירה ביידיש בשם אחר.

ומה, האין אנו קוראים נלהבים של אמיל אז'אר - "כל החיים לפניו" והרי בעצם הוא הסופר של "עפיפונים", רומאן גארי. ואם כבר עסקינן ברבי מכר - האורג מרבלוי, של ג'ורג' אליוט, מרי אן אוונס, שרק באמצעות "ניק" יכלה לפרסם את ספריה.

היכולת להיעלם מאחורי "ניק" פיתח את תיאורית ה"לקטור" או היעדר ה"לקטור" במרשתת. גם דמות העורך העיתונאי, העורך הלשוני נעלמו להם אט אט, כשהאינטרנט התפתח ונוצרו בו הרשתות החברתיות הגדולות, שאינן יכולות לכפות זהות "אמת" על המשתתפים או עריכה, הכנה מראש של הטקסטים שלהם.

בפורטלים רבים, התעבורה היא בעיקר של "ניקים", כשאנשים משווקים פרסונות הנעות מהקצה האוטוביוגרפי עד הקצה הפנטסטי לגמרי. והאם ניק אוטוביוגרפי הוא "האדם כמות שהוא" לו נשתמש במונח קנטיאני?

חקרתי בקצרה פעם כמה אוטוביוגרפיות במסגרת לימודי דמות "המחבר" או ה"מספר" ברומן. קראתי 3 אוטוביוגרפיות של אותו אדם, בכל ביוגרפיה הוא דמות אחרת. המעבר מהאדם, מהסובייקט שהולך למכולת, נאמר, לאדם הכותב על עצמו הולך למכולת מייצר פרסונה שאמנם קרובה מאוד לאדם הספציפי, אבל מוסיפה רובד "מלאכותי" או "אירוני", וכבר איננה זהה לכותב עצמו.

אבל כשמדברים על אדם כמוני, חובב זהויות שונות, הסוגיות האלה של: השחקן, המסכה, הפרסונה מורכבות יותר או אולי פחות.

אחת מהדמויות שבחרתי להתגורר בתוך שמה, לפני כעשרים שנים לערך היה גאנדאלף. אותו רב מג, דמות אב שכולה טוב לב ואכזריות לרוע העמוק, האותנטי. דמות שמקורה באיזו ישות נאצלת ממנה בקע העולם [ מי שמכיר את העולם של טולקין יודע שיש גם סיפור בריאה מרשים מאוד, מבוסס על מוזיקה, אגב - הסילמריון - ממליץ לקרוא בשפת המקור], ותפקידו להציל את העולם, ולהעניקו לבני אדם באופן מלא ביותר. בסוף סאגת הטבעת, כל יצורי הקסם נפרדים מהעולם, שנשאר לעד בידי בני אדם.

גאנדאלף הזה כתב ביקורות אכזריות לשירים, לעג ובז לכל דבר שלא עמד בקני המידה הנוקשים שלו, או שלא הכיר מעודו. הוא נכנס לאין ספור קרבות פורומים, קילל וקולל, גידף וגודף והוכיח לכולם שהוא קרא יותר ספרים מהם. הגיע המצב, שאיזו גולשת בקשה ממנו לא להשתמש בניק זה כי הוא פוגע בזכרונות הטהורים שלה מגאנדאלף הבדיוני. שוו בנפשכם את עוצמת הזעם של גאנדאלף שלי.

המעבר לשימוש בשמי היה איטי. שימוש בשמי מחייב פחות יהירות, הוא דומה למפגש ב- RL, בו אדם רגיל לא יפתח את הפה שלו סתם, ילמד את סביבתו, ישקול לעומק מהלכיו.

עם זאת, כפי שכתבתי אני שומר על עוד 2-3 כינויים בהם אני משתמש בפורומים שונים, ותפקידם הוא - בידול מלא ומתן ביטוי לצדדים אחרים, שאינם מתכנסים באופן רגיל תחת השם שלי.



יום שישי, 17 במרץ 2023

250 - הרוע המושג בקלות בלתי נסבלת

 משתף כאן תמונה מזעזעת וטקסט שעוסקים בבריונות ברשת ובתוצאותיה.
התמונה והטקסט עלו בפייסבוק, אני פגשתי אותן בפורום מקצועי של מורות.ים לספרות.


קבוצה יקרה !
הקדמה למי שלא קרא עדיין את הפוסט הקודם שלי - לפני כמה ימים ביקשתי כאן עזרה בנושא כאוב וחשוב ביותר. בני הבכור, נתנאל ז"ל , שם קץ לחייו לפני שנתיים ועשרה חודשים בעקבות אלימות מילולית שחווה בעברו וצילקה את נפשו. המקרה הטראגי שקרה ברעננה בשבוע שעבר הציף וטלטל שוב גם אותנו ועם כל הקושי החלטתי לאזור כוחות ולפעול שוב כדי שלא יהיו עוד קורבנות להתעללות חברתיות ולאלימות מכל סוג שהוא . בכך אנו מקיימים גם את צוואתו של בני ז"ל שכשנה לפני מותו העלה על הכתב את סיפורו וביקש מכל ההורים והילדים לקבל את כולם ולהתייחס לכולם בכבוד כדי שלא יחוו סבל כפי שהוא חווה.
בחרתי לפנות לעזרת הקבוצה המדהימה הזו בבקשה לעיצוב ולא טעיתי בבחירתי, זכיתי כאן לעזרה מדהימה ולעשרות תגובות מחזקות ומעודדות . תודה לכל מי שטרח ועיצב, אתם פשוט אלופים. לאחר התיעצות עם ההורים השכולים האחרים בחרנו בעיצוב שלדעתנו יעביר את המסר בצורה העצמתית ביותר. תודה ענקית לטל חכם המדהים על הסיוע והנתינה בסבלנות וברגישות רבה !
כעת טל ואני מעבירים את המושכות אליכם.. מה שנשאר עכשיו זה לדאוג שהתמונה העצמתית הזו תגיע לכל בית בישראל ! הורים, מחנכים, חברי כנסת , כולם. סומכים על הכח האדיר שיש לקבוצה הזו. ואיך אומרים ? תעבירו את זה הלאה...
הלוואי שבזכות זה נצליח להציל נפשות. הגיע הזמן לומר די !! 


יום שבת, 11 במרץ 2023

249 - אני והרשתות החברתיות

 בעשוריים הקודמים על אף שהיה לי בלוג, השתתפתי באיזה פורום, ושם מדי שנה, בתאריך נפילת אחי כתבתי על זה. התלוננתי שם על כך שאין לי קשר עם אף אחד שהכיר אותו משירותו הצבאי, כולם, אבל כולם [למעט אלה שנהרגו, כמובן] נעלמו די מהר.

באחת הפעמים אחד פתח עליי ג'ורה. הטרידו אותו מאוד הקיטורים שלי והעובדה שאינני מנסה לשנות.

נסגרה דלת לאיוורור הכאבים שלי.

למדתי שיעור חשוב מאוד בענין מה מותר ומה אסור לחלוק ברשתות חברתיות. הבלוג תמיד מאפשר לבעליו למחוק את הטינופת שאינו רוצה שתשויך אליו, אבל בפורומים, קבוצות דיון פעמים רבות אדם נשאר חסר אונים מול תגובות עוינות לרחשי ליבו הכי דקים.

אשר על כן

רק בבלוגים, ובמקרה שלי, הבלוג הזה הוא היחיד בו אני נותן ביטוי לרגשותיי, מנסה לשתף בהם. אישית אינני אוהב שחולקים על "דעתי-הרגשתי", או מנסים להציע לי עצות ל"תיקון המצב" על אף העובדה שאני עושה זאת, אבל משתדל להיות מינורי עד כמה שאני יכול.