קראתי את כל הפוסטים שנכתבו בנושא זה והסמקתי מבושה. כמי שילדותו דומה היתה לילדות הקנקן [אמנם עם עוד 3 אחים] הפרנסה לא היתה בשפע, ועודדו אותנו לצאת לעבוד לצורך "דמי כיס" וכדו'
אבל עבדתי פעם אחת במסגרת עבודות יזומות של משרד העבודה - קטיף שזיפים. אמרתי לאבא שלי שזה קשה נורא, אז תפסיק הוא אמר.
סידר לי עבודה במפעל של האוניברסיטה העברית, בחברה שאז התמחתה במכירת פטנטים של האוניברסיטה, עזבתי אחרי שבוע.
מאז כל הקיצים שלי - ה"חופש הגדול" - היו בלי עבודה, סתם הסתובבות - טוב על מה שקרה/עשיתי וכו' בזמן הזה אני לא מדבר, אבל זו לא עבודה.
אחרי הצבא עבדתי חודש בבנק טפחות, כבקר של כרטיסי מחשב מנוקבים. שעות לשבת מול כרכי ענק ולהשוות כרטיסי ניקוב למה שכתוב בשורה המתאימה. לאדם עם קופצנות קלילה זה לא מתאים, אז עזבתי.
לאן עברתי משם - אההה
קופת חולים כללית. אשנבאי. 3 שנים תמימות. כמה רעל, רכילות מסוכנת, פוליטיקה פנימית מבחילה...
עברתי משם לעבוד בבתי מלון. עבדתי כמעט בכל בית מלון בירושלים, בעיקר בקבלה. [בחור יפה, לא?] למדתי ניהול בתי מלון [כן, יש לכם הית מלון ואתם צריכים "פרונט" של מנהל מקצועי, שלא יעשה כלום - אני לשירותכם.] והנהלת חשבונות - כל מה שלא מתאים לי.
במקביל כמובן למדתי כמו כולנו כאן באוניברסיטה העברית, התעסקתי המון בענייני הלב והגוף ובכל זאת סיימתי בהצטיינות, ואז אמי הציעה לי: אולי תהיה מורה, יש בך את זה.
אני מודה ומתוודה - עבודה קשה, שכר לא ממש מתגמל - אבל כמעט 4 חודשי אפס עבודה בשכר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה