בעשוריים הקודמים על אף שהיה לי בלוג, השתתפתי באיזה פורום, ושם מדי שנה, בתאריך נפילת אחי כתבתי על זה. התלוננתי שם על כך שאין לי קשר עם אף אחד שהכיר אותו משירותו הצבאי, כולם, אבל כולם [למעט אלה שנהרגו, כמובן] נעלמו די מהר.
באחת הפעמים אחד פתח עליי ג'ורה. הטרידו אותו מאוד הקיטורים שלי והעובדה שאינני מנסה לשנות.
נסגרה דלת לאיוורור הכאבים שלי.
למדתי שיעור חשוב מאוד בענין מה מותר ומה אסור לחלוק ברשתות חברתיות. הבלוג תמיד מאפשר לבעליו למחוק את הטינופת שאינו רוצה שתשויך אליו, אבל בפורומים, קבוצות דיון פעמים רבות אדם נשאר חסר אונים מול תגובות עוינות לרחשי ליבו הכי דקים.
אשר על כן
רק בבלוגים, ובמקרה שלי, הבלוג הזה הוא היחיד בו אני נותן ביטוי לרגשותיי, מנסה לשתף בהם. אישית אינני אוהב שחולקים על "דעתי-הרגשתי", או מנסים להציע לי עצות ל"תיקון המצב" על אף העובדה שאני עושה זאת, אבל משתדל להיות מינורי עד כמה שאני יכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה