אמי ע"ה נפטרה לפני 17 שנים. היתה בת 80, הכריע אותה גידול במוח. מהרגע שהכה בה ועד מותה עברו 3 שבועות. לא חושב שסבלה, כי כמויות סמי הסימום שהלעיטו אותה בם, ישירות לווריד היתה אדירה.
אבי האריך את חייה בשבוע, כי הפקיר אותה ל"מדע" ששרף לה את המוח בהקרנות כדי לחקור, וידוע היה שהיא תמות בכל מקרה. משהודיע לי על מותה, הכריח אותי לבקר את הגופה המתה ואף לנשק אותה : תנשק אותה, תלטף אותה. לא תראה אותה יותר.
לי ישנם חשבונות בלתי פתורים אתה מאז שנפטרה והצלחתי להבין דברים רבים אודותיה ואודותיי, על חייה ועל בחירותיה.
מאז ועד היום זכרה מעורר בי כעס ועוינות, אני מדבר עליה בצורה שלילית אם בכלל אני מדבר עליה.
אבל משהו בלתי פתור או אולי פתיר יש אצלי, כי היא מופיעה מדי פעם בחלומותיי. שניים אחרונים, בהפרש של יום זה מזה:
הראשון, באיזו ישיבה, היא מנהלת אותה. לא ממש נראית כמוה, אבל האנרגיה היא שלה ממש. היא לא מפסיקה לגעור בי ולהעליב אותי.
השני, יותר מפורט והזוי לגמרי,
גם היום אמי באה להזכיר לי, אמנם אני מתה, אבל חיה. לקחה אותי עם קבוצה של זקנים מטורפים לסיור מחזות-זמר במערות ובאולמות מטים ליפול בת"א. ליד אחד מהם היה שיטפון של מיץ אדום. כשחזרנו לאולם הסיוטי, והתחילו שם לשיר בציבור, הגברת ישבה על הברך שלי באמרה: התגעגעתי אליך.
אמרתי לבת זוגי - יש לך ד"ש יום אחר יום מחברתך הטובה. למה היא באה אליי ולא אלייך.
בררר
אין לי כל ענין ורצון להפגש אתה, לא עכשיו ולא בעתיד.
