הם היו שניים, נאהבים
היתה להם חברה, מעין "מאמא"
אבל היא אהבה בנים יותר מהם
וסירבה לקבל את תפקיד "הבחורה השמנה" עם ההומואים-
כליא ברק לכל התסביכים שלהם, החברה הכי טובה שלהם, כשהן החברות הכי טובות שלה
כך הם מגינים זה על זה -
היא לא פוגשת בחורים שמעונינים בבחורות עקב דימוי עצמי נמוך
והם מקבלים חזה אמהי שופע, כשבחור מזדמן זרק אותם.
אבל היא לא היתה כזו.
לא מאמא, לא בחורה שמפחדת מגברים, לא שמנה הסובלת מדימוי גוף
ואז
האחד פגשני באיזו שיעור.
בטח הוא הומו אמר לבן זוגו, תראה איזה חתיך, בוא נביא לה אותו מתנה.
מסיבה הם הכינו
הזמינו שלושה אנשים בקושי
נרגשים חיכו לבואי, והיא חיכתה אתם.
נכנסתי.
היא נפלה שדודה לרגליי.
אבל אני, אני רשע, לא נמשך לבנות שמעריצות אותי
אני רוצה בנות זוג עצמאיות, בעלות עוצמה אישית, שותפות ולא תלותיות
שלוש שנים של מבחנים אינסופיים
פרידה של שנה תמימה
ומלחמת לבנון 1983
נפגשנו בהפגנת הענק. וידעתי וידעה אף היא שזהו.
והבחורים -
אחד מת לבד בדירתו, לקח להוריו יומיים לגלות שהוא מת. אמצנו את כלבתו.
השני, בודד עד היום. דמות ציבורית יחסית. נטיות מיניות ברורות שלא מאפשרות זוגיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה