82 - אסנת ברזני

אסנת ברזאני – פיוט [ האל הביטה]

ה' אל הביטה וראה/צר על עם שפל ידאה/פורץ גדר חדר עדר נאלה/נע במדבר נשבר בקר אין רואה./

שעיר חוזה מדוח/בנוה קדשך בטוח/אל חי כמה שמה שמה ינוח/גם יתעדן חמדן ומדן עם שוח/

נוסעה יונתך חנה/בכפור ובקרה לנה,/גם בחורף עורב אורב ליונה/לך מאל שואל:גואל יבוא נא;/

-יונה כי בא תחולתך/ראתי בשבי שבותך/האון לבשי חפשי ונשי צוק עיתך/חכי ביתי איתי משכרותך/

ראש ישאו בנים דורשי/לי עמים יובליו שי/צאני אקבץ אמנה אבנה בית מקדשי/אהיה דורש יורש שורש בן ישי,/

האל יבנה את מגדל/ציון וכבודי צר יגדל/רוחי ישיב,וינשא שח ונבדל/תוך אולמי עמי ושמי יתגדל. /


הפיוט המופנה אל אלוהים המבטא את געגועי הגאולה לה מצפים, את סיפור היונה מתיבת נוח מקבל בשיר אופי מעט אחר, או מורחב יותר. יתרה מכך, העורב הופך לאויב היונה "אורב לה" בצימוד יפהפה של "עורב-אורב" , בוודאי בחורף, כאשר לבנהּ של היונה מודגש על רקע צבעו השחור של העורב והשמים השחורים. 

ברור שגדולת האל כמו בכל פיוט, באה לידי ביטוי דרך המאמין או דרך האמן, שכמו נביא- דברי האל באים ממנו, ואנו רואים זאת בטור האחרון. הצימוד המשולש - מגדל-יגדל-יתגדל כמעט משיק לתפילה  האשכבה "יתגדל ויתקדש... וגו' " - ובכך ממקם את השיר היטב בתוך עולם של גלות ודאולה.

יש לראות היטב את מבנה הבית בן ארבע הצלעות והחריזה הפנימית. מבנה דומה הוא של רשב"ג בפיוטיו הנקראים "מאורות", בהם יצר בית משלוש צלעות. נעדר האקרוסטיכון האופייני לפיוט [ שירי הרשות ]- מה שמצביע על צניעות ממש גדולה.

- - - - - -


מקור הפיוט – מסורת יהודי כורדיסטאן
ביוגרפיה – ויקיואנד ; 

אורי מלמד ורינה לוין מלמד – הרבנית אסנת – ראש ישיבה

מלול, ח, בלוג הספרנים, הספריה הלאומית - הרבנית אסנת ברזאני, ראשת הישיבה במוסול

81 - לתפוס בגרון

תחרות הסיפור הקצר – הארץ


במוסף ליל הסדר השנה, התפרסמו הסיפורים הקצרים שזכו בתחרות "הסיפור הקצר" של עיתון הארץ. למי שלא שמע/מכיר זו תחרות רבת שנים, שלושים ואחת, ליתר דיוק ] שבהּ התגלו כמה וכמה כשרונות מעולים בכתיבה, ועשו לעצמם שם.

השנה זכה במקום הראשון הסיפור – רק תגידי שתי מלים מאת ליאת רוזן פליישר

וכך כתבתי עליו:

קראתי את הסיפור בהתלהבות רבה. בניגוד לשניים האחרים, הוא לא ויתר על "המלודרמה" בקונפליקט הדרמטי או העלילתי בסיפור. אפילו הסיום שיש בו מעין "הפי-אנד" [ לא מובהק, כי המספרת לא מעדכנת אותנו אם חלומה התממש ] מתחבר לאלפי "סאגות" בכפית שקראנו. אבל כל מרכיבי הסיפור, השפה בה הוא מסופר, עיצוב הדמויות, הדיבור והשתיקה והפתרון לשתיקה, פיזור האקספוזיציה החכם, כל אלה הופכים את הסיפור לטוב מאוד. היעדר הניסיוניות [ אקספרימנטליזם ] המעיקה, היעדר המודעות העצמית המעצבנת של סופרים רבים הופכת את הסיפור לפנינה. בקיצור לסיפור טוב מאוד, מאלה היונקים ישירות מהמיתוס והמוזה שירדה על כותבת הסיפור. – שאפו

במקום השני זכה הסיפור – תרגיל הקרקע של עוזרת הבית מאת חגית ברונובסקי –

כך כתבתי עליו:

עכשיו טרחתי לקרוא את הסיפור. הבחירה באסתטיקה של "כתבת עתון" , משהו בסגנון "הניו-ז'ורנליזם" לא מצליחה לתת לסיפור איזה עומק ייחודי. האקספוזיציה המוגזמת באורכה, לטעמי לפחות, לא מוצדקת מהתפתחות הסיפור, כי ההקבלה הניגודית בין הדמות הראשית ורפיונה לבין המתעמלת לשעבר שחיה בשדרות [ ממש כמו זוהרה אלפסיה של ארז ביטון, באשקלון ] וה"שיא" בסוף, לי על כל פנים אינם יותר מכתבה בעיתון סוף שבוע. אם בכלל מותר לי לתת עצה לכותבת-לסופרת, עברי לכתוב בגוף שלישי, זה תמיד עוזר, וחשוב לצאת לפעמים מ"עודף השכל" ושאיפה ל"שלמות" צורנית, זה הרי לא התעמלות רוסית, זה סיפור קצר.

            *                        *                 *

את הסיפור השלישי לא טרחתי לקרוא. האמת, העימוד שלו במוסף הניירי, האותיות הקטנות קצת מחסלים את הרצון הכן לקרוא. אם פתיחת הסיפור לא ממש "תופסת" אותי בגרון, אין סיכוי שאקרא. דווקא ספרים המכילים סיפורים קצרים לא מחוייבים באותה "תפיסה" בגרון.

80 - אורי ניסן גנסין

אורי ניסן גנסין

*
מָלֵא תַּעַצֻמוֹת הָאַהֲבָה,
בּוֹדֵד אֲנִי – כַּאדוֹנָי …
חוּשִׁי, שַׁלָּמָה תִּתְבּוֹשָׁשִׁי,
יַלְדָּה, הוֹי חוּשִׁי אֵלָי !


לֹא עוֹד יָקוּמוּ, אִם גָּזוּ כְּבָר,
לִחְיוֹת חֲלוֹמוֹת הַפָּז :
שָׁוְא לֶאֱלִילִים לֹא אֵמוּן בָּם
לְעַנּוֹת אֵל חִשְׁקֵי הֶעָז.


אַל אֵפוֹא, יַלְדָּה, תִּתְבּוֹשָׁשִׁי –
חוּשִׁי וּבוֹאִי אֵלָי ;
יַחְדָּו עַל בָּמוֹת שֶׁנֶּחְרָבוּ
נָקִים-נָא הֵיכַל אֵל חָי !



איזה יופי. סופר התודעה היהודי [ יש הרומזים ה"פרוסט היהודי] כתב גם שירים.

הנה שיר מלא תשוקה, שבו אין מקום למלים כמו: לזיין, להשתגל, להזדווג או שאר מילות התשוקה הגופנית.

במקום, כמו ביאליק בציפורת, בבית האחרון של השיר 

וּבְעֵינַיִךְ שׁוּב אָצִיץ וַאֲבַקֵּשׁ שָׁם תְּשׁוּבָה –

וּכְבַתְּחִלָּה הֵן צְנוּעוֹת, שְׁתֵּי יוֹנֵי הַחֵן;

מַה-לִּי צְנִיעוּת עֵינַיִךְ – וּמַחְלַפְתֵּךְ מְשׁוּבָה,

הִיא אוֹמֶרֶת לִי: הֵן!

מַהֲרִי, מַהֲרִי, אֲחוֹתִי, נָבוֹאָה הַיַּעֲרָה,

תַּחַת חֻפַּת אֲשֵׁרָיו לָךְ כָּל-נַפְשִׁי אָפִיקָה,

וְאֶת-כָּל-אַהֲבָתִי הַתְּלוּיָה בְשַׂעֲרָה

נָמִית שְׁנֵינוּ בִּנְשִׁיקָה.

 גנסין מבקש להיות אתה על "במות"* שנחרבו להקים אל חי. ומהן הבמות? הן אותם מרכזי פולחן כנעני שהרס אליהו הנביא בלהט משיחי מטורף, שבן התבצעו ככל הנראה גם פולחני מין רבים.

בניגוד לביאליק, שהושפע מהרומנטיקה הגרמנית, כככל הנראה, ולכן , כמו עגנון, ראה ביער את מקום סיומה של התרבות, אבדן מוסר, סדר, חוק ל"טובת" היצרים והשרידה, גנסין מעדיף את הבמה. הרפרור כלכך חזק לספרי  יהושע-שופטים-שמואל א/ב - מלכים א/ב, ולמאבק בן זמנו בקרב ישיבות חרדים [ כמו עכשיו, ממש ] < עליה שניה - בוודאי הוא שמע על המין החופשי והניסוי החרבתי של הקיבוץ].

כמעט הייתי אומר, בהפרזה רבה, ללא שום אישור או מימצא אמיתי שהוא קצת הקדים את ה"כנענים", 30 שנים אחריו, ובטח מי שקרא את "צופן דה-וינצי" זוכר את סצינת הפתיחה של "המין הפרוע", הטקסי.

עם זאת, גנסין טיפש לא היה, וגם רומנטיקן פשטן לא היה, אשר על כן - שימו לב לשורות בודד כאדוני ; שווא לאלילים ; ילדה תתבוששי - רפרור שוב למין  או טרום המין עקב היעדר השפעת הגוף העירום על התשוקה ב-תתבוששי:

וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ: (בראשית פרק ב פסוק כה)

גנסין רוצה סקס עכשיו וכאן, הוא חרמן לאללה, בישראלית הדבורה וההסלנגית.

אהבתי ת'שיר.

-  - - - - 
*פוסט שני בבלוג הזה - אורי ניסן גנסין

מקור – פרוייקט בן יהודה
ביוגרפיה ומאמרים – ויקיואנד;

*פגניות כנענית - תרבויות-עולמי

* טבח אכזרי וטיהור אתני-מפלצתי של הכנעני - אתר היהודים המשיחיים

79 - זמן קורונה - למידה מרחוק, כמה שאלות

הקורונה מעוררת גאווה רבה במשרד החינוך. שידורי תעמולה רבים [ ראיתי אחד של הסתדרות המורים ] מציגים את המשפחה המאושרת [ לכל ילד מחשב או טאבלט ] והאם מביעה תודה למורה, שמלמדת באמצעות זום וכו'
בשוליים אפשר לומר, שמזמן לא ראיתי פרסומת כלכך לא תקנית פוליטית - צבעיה בהירים מאוד, המשפחה - אשכנזית והמורה בעלת גוון דבש, עור פנים לבן ועיניים כחולות-ירוקות.

אני רוצה להעלות כאן רשומה שכתבתי בפייסבוק, בדף שלי המיועד למורים,  על כך:




זמן הקורונה - למידה מרחוק
------------------------------------
כמו שרבים יודעים, הסגר, הבידוד אפשרו קפיצת מדרגה טכנולוגית של מורי ישראל. ממורים שחלקם טכנופובים\ חלקם חסרי כישורים בהוראה דיגיטלית, בתוך שבוע כולם הופכים אט אט לכותבי שיעורים מקוונים, שיעורים מתוקשבים, מפעילי מצלמות מחשב, מרצים כמו של טד, ומה לא.
הטפיחה העצמית על השכם ראויה גם ראויה. אך יחד עם השמחה הגדולה עולות הבעיות האמיתיות של חלק מאוכלוסית ישראל, כאשר המשאב המרכזי בתהליכי החִברות שלה נלקח ממנה - בית הספר, הכיתה והמורה.
לאחרונה קראתי שלושה מסמכים שעוסקים בתופעה הזו. הראשון, מאמר דעה קצר מאוד שהצביע על כשלים אובייקטיביים בלמידה מרחוק במקומות בהם יש רק מחשב אחד, הורים לא פנויים, מחשב מיושן וכו, ובו דאגה אמיתית מיום החזרה, עת התלמידים מנותקי הקשר יגיעו והפערים האקדמיים יתרבו לאין שיעור.
מאמר אחר הוא של חנה רדו, שהתפרסם בפייסבוק -
והפסקה הזו היא רק הפתיחה - ״אלו שבאור לא רואים את אלו שבחושך״
״אלו שבחושך רואים את אלו שבאור״
על העיוורון / אמילי עמרוסי הולנדר
למידה מרחוק זה לפריבילגים.
״למצוא את הדברים הטובים והחינניים בימים האלה״ - לפריבילגים.
לנצל את הזמן כדי לקרוא, לעשות כושר בבית, לסדר מגירה נשכחת - לפריבילגים.
רובנו פשוט שורדים את היום.
אני רואה את הפוסטים שלכם מבסוטים ובאה לפקוח לכם את העיניים עם מלקחיים של מנגל..
תמונה שלכם מקימים אוהל/ שותים קפה בגינה - לרוב האנשים אין גינה. בואו לשכונה שלי. תראו גושי בניינים משנות החמישים, דירות קטנות, נטולות מרפסת, חלונות צרים ומסורגים שעליהם תלויים ילדים שמחפשים קצת אוויר ואור.
תמונה של המשלוח מההמבורגריה השווה - לרוב האנשים, בעצם לכל מי שאינו עובד מדינה, אין עבודה. יש חרדות כלכליות איומות. קשיים כלכליים מכאן עד הירח. אנחנו לא מזמינים משלוח. "
מקור
https://www.facebook.com/701225128/posts/10157590742720129/
מאמר אחר, הינו מאמר הדרכה - איך ללמד בימי קורונה, ויש בו נסיון להתייחס לאוכלוסיה הזו, שלא תבוא ללמוד ככל הנראה -
כתבה אותו שרית חדד, מומחית לפדגוגיה ומאמנת, ששמו "מוטיבציה ולמידה מרחוק" https://cdn-cms.f-static.net/uploads/396520/normal_5e843f83a0422.docx
כותבת המאמר מודעת היטב לקשיים האדירים של תלמידים מהרובד הסוציו-פדגוגי הנמוך של המערכת, ולמרות שלל העצות הכביר והידע הרב, אין בידיה תשובה לסוגיה הכי קשה: מה עם התלמידים שאין להם מחשב, שבית הספר והגעה אליו חיוניים ביותר עבורם.
על כך עניתי כלהלן -
מאמר כתוב למופת, ובדר"כ נכון מאוד. דא עקא ש: וזה אובייקטיבי לגמרי - יש משפחות עם מחשב אחד ויחיד וכל הילדים לומדים! שרית עצמה הזכירה את הכשלים במחשבים עתיקים, חיבורים חלקיים. יוצא מכך, כמו תמיד - העשירים לא יידפקו - או המעמד הבינוני הגבוה יחסית, שכבר דאג לכמה מחשבים, טלוויזיה חכמה וכו' - הבעיות כרגיל אינן שם. כל יסוד עידוד המוטיבציה הקשור ב"פא"פ", מגע אישי-פיזי נעלם לגמרי. תלמיד שאינו מעוניין ותהיינה סיבותיו אשר תהיינה, לצערי שום פעולת עידוד לא תעבוד. אני מניח שאותם ילדים, שגם הוריהם לא מצליחים לעורר בהם מוטיבציה, לא יצליחו גם עכשיו.
מנסיוני - גם שיחות טלפון, מובילות לתוצאה מסוימת ולא זו הנדרשת, ואני לא מדבר על שיחה אחת. בכל מקרה הטיפים והעצות מצוינים כמו תמיד.
אגב, קראתי מאמר שעסק באמת בענין הזה - נוער אומץ/אתגר וגם חלק ממבר - כל המצב הסוציולוגי שלהם, מונע מהם למידה אמיתית מרחוק! 
ללמידה מרחוק צריך יותר פניות מהגעה לביה"ס. מוקד סמכות פנימי חזק מאוד, כזה שמסוגל לדחות "פיתויים מהצד". הכלים ששרית מציעה יצירתיים מאוד, אבל לנוער שאנחנו מכירים - איך בדיוק נביא את X למחשב בדיוק? ואם כבר יש מחשב, והוא לא אמור לטפל באחיו או בהוריו שהולכים מכות או מיואשים וחסרי רצון, יסכים לפתוח דווקא בשיעור שלי? בזה שאהיה בזום? בזה שאתן לו פעילות לחמש דקות כמו: משחק, חידה.  הבעיה הפעם היא לא במורים! אני מוכן לקבל שיחות מוטיבציה מכאן ועד להודעה חדשה, אבל הילד בבית שלו, אני לא "פונקציה" שם. אגב באותו מאמר נידון בהרחבה הפער ההכרחי של מנותקי הקשר משאר חבריהם, שכן הם היו בתהליך למידה מקוון כזה או אחר.
ואני מדגיש- אינני מיואש, לא הרמתי ידיים, אני לומד ולומד על מנת לשפר ולגוון. אבל תלמידים מסוימים עם חיתוך סוציו-פדגוגי מובהק פשוט לא מגיעים למחשב, כלל. אני יודע שהמחנכות עושות ימים כלילות לעודד, לדחוף. אני כבר לא מדבר על תרומות של מחשבים, שיחות יומיות ותמיכה בהיקפים שלא יאומנו, אבל לשיעור הם לא מגיעים.

78- וידאל בנבשת

<אין תמונה >


האומרים לעץ/ וידאל בנבשת

אוֹמְרִים לְעֵץ הָקִיצָה / עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם
אוֹמְרִים לְלֵב נָע וָנָד / קוּמָה וְאַל תִּשְׁתּוֹמָם
הַאִם לְקוֹלָם יַעְמֹד / וּלְנָאֳמָם יִתְקוֹמָם
אֶבֶן וְכָפִיס מֵעֵץ / יַעְנוּ וְרוּחוֹ הָמַם
עַד כִּי יְבֻשַּׂר בִּשְׁלוֹם / דּוֹדָיו וְיֶחְזֶה צַלְעָם
וּשְׂלוֹם שְׂלֹמֹה נֵזֶר / אֶחָיו וְרֹאשׁ מַנְעַמָּם
חַיַּי לְבָבִי וּגְאוֹן / טוּחַי וְעֹז תַּעְצֻמָּם
לַיְלָה זְמִירוֹ עִמִּי / חַסְדוֹ יְצַוֶּה יוֹמָם
יָקַר בְּעֵינַי וּשְׁמוֹ / תַּחַת לְשׁוֹנִי רוֹמָם



– See more at: http://bkiovnhroh1.com/PAGE1680.asp#sthash.ubtQRNet.dpuf


המאה החמש עשרה, אותה המאה שבסופה גורשו יהודים מספרד [1492] ומפורטוגל [1496] ונכון, גם אמריקה נתגלתה, והיו יהודים על ספינותיו של קולומבוס.

השיר הזה הינו שיר הלל לשלמה דפיאיירה , אשר כמקובל בקציעה, פותח בהתיחסות לטבע , ועוצמת הידיעה על שלום שלמה משנה את המציאות לחלוטין.

כדאי לשים לב לבית 5 : עַד כִּי יְבֻשַּׂר בִּשְׁלוֹם / דּוֹדָיו וְיֶחְזֶה צַלְעָם. יש כאן מחדש רפרור לסיפור בריאת האשה אבל בו זמנית גם לשיר השירים ולמילה "דודים", שהיא המעשה המיני.

השיר הקצרצר נחלק ל- 3 חלקים: פתיחה בתים 1- 4, תיאור הטבע, דאגת ה"דברים" בעולם לשלום שלמה, שבעצם עסוק בדודיו, או - לא להאמין - בהזרעת אשת חיקו [ לא בטוח ] כי יחזה צלעם, כמו שאלוהים לאחר יצירת האשה חזה בצלע האדם שהפכה לאדם/לאשה. זה מאופי שירת ה-הלל להגזים עד כדי טירוף [ להשוות אדם המשגל אשה ומפאה אותה לאלוהים בורא אדם וחווה - אם זו לא חתרנות, היוונים היו קוראים לזה - היבריס ]. כך גם שלמה הוא נזר לאחיו, והרפרור לשלמה המלך ברור ושקוף, ובינינו גם נדוש מאוד.

הדבר היחיד באמת שתפס אותי בשיר הדי קלישאתי הזה הוא הבית ה-5 בו שלמה גם עושה, גם מספר לחבריו וגם רואה את תוצאות בריאתו.

- - - - - -

מקור השיר – אתר "בכיוון הרוח"
ביוגרפיה – ויקיונד

77 - אהרון אשמן

הביתה - אהרון אשמן

מילים: אהרון אשמן
לחן: ידידיה אדמון
קיימים 2 ביצועים לשיר זה

ממזרח ומים ומכל האפסיים
מכפי ישימון ומנבך המים
בוערים לבבות, מושטות הידיים.
הביתה.

ומה אש הרובים ואימת בור הכלא
מחשכי מצולה ושיני צור הסלע
לנשמת יהודי שבוית אור הפלא.
הביתה.

אם אמות בספינה,
התועה הנודדת
גויתי הושלכה אל תהום הנחרדת
עוד אשוב בדרכי האחת המיוחדת
הביתה.

ועטור עשב-ים לראשי כמקלעת
בעיניים כבויות מצניעות את הלהט
אתרפק על החוף בדממה משוועת.
הביתה.

וראיתם את דמותי בענן הנוסע
וראיתם את דמותי באור יום הגווע
וקולי ירדפכם לא נוחם לא רוגע.
הביתה.

אני זוכר את השיר המופלא הזה בביצוע של דמארי מלווה איזה סרטון תעמולה הקשור לעליה הבלתי ליגאלית או משהו בסגנון. היסוד המוזיקלי והיסוד הנרטיבי החזק בשיר משווים לשיר משמעות של צדק מוחלט מעבר לכל זמן ולכל מקום. אני מאמין שהקול של דמארי, החזק, הדרמטי ומלא הרגש העניק לשיר את השלמות לה הוא נזקק כיצירה מוזיקלית-פיוטית-ווקלית.

אפשר להתבונן בבתי השיר , 5 בתים, ומבנם החוזר על עצמו – 3 טורים ארוכים וחופפים וטור אחרון בן מילה אחת "הביתה". הבית השלישי, האמצעי, זוכה לעיצוב מיוחד ושונה, כיאות לבית מרכזי מבחינה סטרוקטוראלית – חמש שורות במקום ארבע, שינוי תבנית החריזה ל- אבבבה, חרוז הממקד את זוועת המוות, את היכלת לקום מהאסון ולהגיע – הביתה. המעין פיפורה הזו יוצרת ברקע השיר את המילה "הביתה" ומנכיחה ללא הרף את היסוד הרוחני-הדתי-התרבותי-ההיסטורי של שיבת ציון במאה העשרים, שיבה רווית דם, רצח, אלימות וגזענות. החריזה טיפוסית לבתים בני ארבעה טורים אבאד, ואפשר למצוא בה לו חפצים גם מוקדי משמעות שמתפענחים על פי רעיוני השיר השלם.

- - - -

מקור השיר – שירונט
ביוגרפיה של אשמן – ויקיפדיה
שושנה 'דמארי – הביתה

76 - שלמה הרברג

שוב מצעד הבושה באינטרנט וביחס לוותיקים או לכאלה שרפובליקת "הטעם" הישראלית קבעה אותם לשבט.

מגדולי המתרגמים בארץ, שלמה הרברג, שהיה גם משורר, לא זכה ששיר אחד משלו יופיע במרשתת, למה?

רשימת תרגומיו מויקי -:

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל' טולסטוי, סונטת קרויצר: רומן; תרגם: ש' הרברג, ירושלים: מצפה ('ספרית מצפה: ספרי פרוזה'), תרפ"ז 1926. (מרוסית)
מכסים גורקי, פומה גורדייב; תרגום: ש' הרברג, 2 כרכים, ירושלים: מצפה ('ספרית מצפה: ספרי פרוזה'), תרפ"ז. (מרוסית)
ח' חיסין, מיומן אחד הבילו"יים; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל – ועדת התרבות, תרפ"ח. (מרוסית)
ג. אברס, בת-פרעה: רומן היסטורי; תרגם: ש. הרברג, 2 כרכים, תל אביב: אמנות, תרפ"ח. (מגרמנית)
פ.מ. דוסטויבסקי, אידיוט: רומן; תרגום ש' הרברג, 2 כרכים, ירושלים – תל אביב: מצפה ('ספרית תרבות'), תרפ"ט. (מרוסית)
פ"מ דוסטויבסקי, שדים: רומן; ש' הרברג, 2 כרכים, ירושלים – תל אביב: מצפה ('ספרית תרבות'), תר"ץ. (מרוסית)
ג. אברס, ורדה; תרגם: ש. הרברג, 3 כרכים, תל אביב: אמנות, תר"ץ. (סיפור) (מגרמנית)
רות רולד, ינקו – הנער ממקסיקו; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, 1931. (לילדים)
פ"ק שוברט, ואף על פי כן – נוע תנוע; תרגם: ש' הרברג, 2 כרכים, תל אביב: אמנות ('ספריה לכל'), תרצ"ב.
אסד ביי [=לב נוסימבאום], דם ונפט במזרח; תרגום: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, תרצ"ג.
סיגורד וסלי כריסטיאנסן, שנַים חיים ואחד מת: רומן; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, תרצ"ד 1933.
א. ארנבורג, חזית מאֻחדת; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: א"י שטיבל, 1933. (מרוסית)
ס. צווייג, מרי אנטואנט תרגום מגרמנית: ש' הרברג, 2 כרכים, תל אביב: מצפה, תרצ"ד. (מגרמנית)
מכסים גורקי, מפעל בית ארטמונוב תרגם מרוסית: ש' הרברג, תל אביב: א"י שטיבל, 1934. (מרוסית)
ו. צ'רנוב, זרמים בסוציאליזם; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בארץ ישראל ('הספרייה למדריך'), תרצ"ה. (חוברת א: "המרכסיזם הקלאסי: קואליציוניזם וסוציאל-רפורמיזם") (מרוסית)
פ. סילנפאה, סיליה השפחה: רומן; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, תרצ"ה.
אלי ברטה, תלמידות; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ה.‏[6] (סיפורים לילדים) (מגרמנית)
מרים זינגר, מטוס בארץ; תרגם מכתבי יד: ש' הרברג, תל אביב: א"י שטיבל, 1936. (סיפור לילדים) (מגרמנית)
א"ל וויניטש, ידידות שנפסקה: רומן; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, תרצ"ו. (מאנגלית) (מהדורה נוספת: תל אביב: עידית, תשט"ו.‏[7])
יעקב דינזון, הרשלה: ספור; תרגם: ש' הרברג, 2 כרכים, תל אביב: מצפה, 1937. (מיידיש)
יעקב דינזון, שתי אמות: רומן; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, 1937. (מיידיש)
ה. הסה, פטר קמנצינד: ספור; תרגם מגרמנית: ש' הרברג, תל אביב: מסדה; בסיוע מוסד ביאליק ('ספרית רמון'), תש"א. (מגרמנית) (בעריכה חדשה מאת יותם ראובני: ירושלים ותל אביב: שוקן, תשל"ו.)
יום טוב בטו, דון יוסף נשיא: פרשת חיים; תרגם מכתב היד הגרמני: ש' הרברג, תל אביב: מסדה; בסיוע מוסד ביאליק ('ספרית רמון'), תש"ב.
יעקב לשצ'ינסקי, היהודים ברוסיה הסוביטית: ממהפכת אוקטובר עד מלחמת העולם השניה; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: עם עובד, תש"ג.
אלי ברטה, ג'ואנה מקסיקנית קטנה ולורי הכושית הקטנה: ספורי ילדות קטנות; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: מצפה, תש"ד. (לילדים)
מ. גורקי, ספורי מעשיות על איטליה; תרגם: ש. הרברג, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ה.
ו"ר ויליאמס, יסודות עבודת האדמה; תרגם מרוסית: ש' הרברג; ההגהה ועריכת המונחים החקלאיים בידי אוריה פלדמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ו.
א. בוגדנוב, תורת הכלכלה המדינית; תרגם מרוסית: ש' הרברג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ו.
משה מנדלסזון, ירושלים; כתבים קטנים בענייני יהודים ויהדות; עם מבוא מאת נתן רוטנשטרייך, תל אביב: מסדה; 'לגבולם' בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ז. ("ירושלים" תרגם מגרמנית: ש' הרברג; כתבים קטנים: י"ל ברוך)
פ. טימרמנס פיטר ברויגל תרגם: שלמה הרברג, תל אביב: עם עובד ('ספרית שחרות'), תש"ח.
ל. ליאונוב, הגנב: רומן; תרגם: ש' הרברג, תל אביב: עם עובד ('ספריה לדור'), תש"ט. (מרוסית)
ק"א טימירייאזוב, צ' דרווין ותורתו; מרוסית: ש' הרברג; עריכה מדעית: ד' זיצק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"י. (מרוסית)
מאקסים גורקי, קלים סאמגין: רומאן; מרוסית: ש' הרברג, 3 כרכים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: לכל'), 1950–1951.
ט"ד ליסאנקו, אגרוביולוגיה; עריכה מדעית: ש' הורביץ; תרגמו: ש' הרברג, א' ראובני, ש"א, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ב. (מרוסית)
א' וינוגראדוב, שלושת צבעי הזמן: רומאן; עברית: ש' הרברג, א' גלבוע, 2 כרכים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: לכל'), 1952–1953. (מרוסית)
גורקי, כתבים; התרגום בידי מתרגמים רבים, 3 כרכים, מרחביה: ספרית פועלים ('ספרי מופת'), 1953–1959 – הרברג תרגם את "אוניברסיטאות שלי", בכרך ב, 1954; ואת "פומה גורדיב" ו-"בית ארטאמונוב", בכרך ג, 1959.
מרטין אנדרסן-נקסה, פלה הכובש; עברית: ש' הרברג, 4 כרכים, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר ('ספרית פועלים: לכל'), 1955.
פ.מ. דוסטויבסקי, עול ימים: רומאן; מרוסית: ש' הרברג, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ט.‏

מזמין לקריאת ביוגרפיה רחבה יותר בערך עצמו בויקי.