ב-בראשית כ"ד פסוק ס"ז, זה אשר חותם את הפרק כתוב:
"סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. "
וב-בראשית כ"ה פסוקים כ' - כב'
כ וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.
עדנה ויג פרסמה ב FB קריאה של פסוקים אלה, מתוך פרשת תולדות, בראשית כ"ה, פסוק יט' עד בראשית כ"ח פסוק ט'.
היא בעיקר קוראת את הפסוקים שציטטתי , מוסיפה את הפסוק מהפרשה הקודמת- "חיי שרה".
ואחת הטענות היפות שמצאתי בדבריה היא זו:
בתורה אין בדרך כלל תיאורי רגשות. היא לא "רומן רומנטי", ובכל זאת בסיפורם של יצחק ורבקה נכתב "וַיֶּאֱהָבֶהָ" (בראשית כ"ד, ס"ז).
שאלה למחשבה:
מה הכוונה באמירה זו, והרי "רוב בני אדם אוהבים נשותיהם"
- - - -
הדגשת אהבתו של יצחק מלמדת אותנו מספר מסרים:
התורה באה ללמדנו שחשוב לאהוב לאחר הנישואין. - - - -
יצחק ורבקה נאלצו להתמודד עם משבר מתמשך של עקרות במשך שנים רבות. האהבה החזקה היא זו שעזרה להם לצלוח את הקשיים.
באכפתיות ובאהבה נחשוב על זוגות נשואים שטרם נפקדו – נתפלל שיזכו לפרי-בטן ונקווה לבשורות טובות. [קיצרתי את דבריה ע"מ להציג את העיקר]
כך אני מפרש את קבוצת הפסוקים שויג דנה בהם:
חשוב לי להדגיש, שסיפור יצחק ורבקה הוא מסיפורי האהבה הגדולים במיוחד, שאני מכיר.
אני רוצה להתעכב על "ויאהבנה", [בראשית כ"ד, ס"ז], כי נדמה לי שהענין עמוק הרבה יותר מההסבר של ויג. בעולם המקראי, ילדים הם הבטחה אלוהית לשרידה גנטית ולשרידה תרבותית. ההבטחה הראשונה נותן האל הישראלי לאברם היא, בראשית י"ב פסוקים א, ב
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה."
במלים אחרות, צאצאים למכביר. מכאן עולה שהבאת ילדים חשובה מאהבה, והנה - אברהם ושלל ילדיו [שרה, הגר, בנות קטורה], יעקב ושנים עשר בניו ובתו. יעקב אהב רק את רחל, אבל לא טמן ידו בצלחת ועיבר נשים אותן לא אהב, כמו לאה. כנ"ל אברהם. לכן מקרה יצחק מיוחד במינו, כי לא לקח לו נשים אחרות על פניה!!
ענין ראשון - אנחנו יודעים ומכירים גברים רבים המתבלבלים בין תשוקה לבין אהבה, ואם אשה צנועה ולא מוכנה לקיים יחסי מין טרם הנישואים, הרי משמימשו תשוקתם, נעלמת לה התשוקה והאהבה יחד אתה. זה ענין ראשון מהותי מאוד, שיש לשים אליו לב, יחסי יצחק-רבקה היו מושתתים על קשר נפשי עמוק.
ענין שני - ישנם וישנן שעם הזמן מאבדים את האהבה בשל שגרת יומיום, קשיי החיים השונים, והנה למדים אנו, שאהבת אמת יכולה לנצח הכל. והרי כולנו מכירים זוגות ללא ילדים, שחייהם מלאי שמחה ואהבה.
ענין שלישי - זוגות רבים נפרדים משהם מגלים שאין ביכולתם להביא ילדים/צאצאים. לא חשוב "מי האשם", אם כי תמיד מאשימים את האשה, משום-מה. אז נכון, שגם כאן בסיפור רבקה "מואשמת" [ובכלל ענין הילדים במיתוס היהודי של סיפורי אבות, הבאתם לעולם תמיד קשורה לקשיי לידה, בעיקר אצל בנות הזוג האהובות.] אבל יצחק מאמין בעוצמה רבה ביכולתה של רבקה להרות, והיא הרה.
ענין רביעי - דמותה הייחודית של רבקה - רבקה בניגוד לכל האמהות המקראיות [כולל הגר, שהרי ישמעאל מזרע אברהם, ואלוהים מבטיח לה שזרעה ימלא עולם כחול ] הן נשים שחיות לצד בעליהן, הקול שלהן מקרי, כחלק מהדהד את הגברים ולא בזכות עצמן. שרה צוחקת באוהל, ופעם אחת עומדת על שלה - גירוש הגר, רחל מתפללת על התרפים אבל חסרת קול לגמרי, הגר מגורשת פעמיים ואף היא נטולת קול, למעט בכי לו מקשיב האל. רבקה היא בעלת קול. היא אשה אסרטיבית, רבת מעללים. ולא בכדי הוא, שהרי יצחק יושב אוהלים, דמות פוסט-טראומטית שלעולם לא הצליח להיחלץ ממנה. היא "העזר כנגדו" המושלמת. [וברור שתדאג לעתיד בן זקוניה האהוב, החכם ולא לצייד האלים, השעיר, הגברי מאוד. ניגודו של יצחק!]
אשר על כן, "ויאהבה" [בראשית כ"ד, ס"ז]
ענין חמישי - ואי אפשר ללא התיחסות בת זמננו למיתוס ההולדה והטירוף הישראלי להבאת ילדים, עד שהפכנו למעצמה ידועה בתחום הפריון. אפשר לראות בסיפורי האבות את ראשית ה"שריטה" היהודית להביא כמה שיותר ילדים. בעבר הרחוק, היה היגיון ביולוגי של שרידה, היגיון תרבותי-דתי של שרידה, אבל כיום?
https://textologia.net/?p=38666
