השרביט החם מחפש את אותם ביטויי שפה המיוחדים לילדים "שיבושי לשון".
הזכרתי באחת התגובות שלי לאחד הפוסטים בבלוגיה את "קלבת שבת" ואת "ליילון", אבל ילדים פי אלף יותר יצירתיים.
בניגוד למשוררים או למחדשי לשון לילדים אין מושג קלוש על ההבדל בין מילה-מציאות, בין מסמן-מסומן ולהבדלים בין סמל לסימן [פיאז'ה], לכן קל להם כלכך לחבר את שאינו מתחבר באופן "ריאלי".
לכן, הכיסא הרביץ לי למשל.
הבת שלי אפילו המציאה את "הרטיז" שזה הלחם של הרטיב והתיז. בהתלהבות שלחתי את "החידוש" לאקדמיה ללשון עברית. התשובה שקיבלתי היתה צוננת, אבל בסופה היה כתוב להמשיך ולעודד את היצירתיות.
אחד השיבושים שהכי מעצבנים אותי הוא: אמאבא - תסכים/י לי ללכת ל... והרי הכוונה ל- תרשי לי. זה אפילו זלג ללשון הדיבור של מבוגרים, שלא נדע.
אני מאמין, אין לי הוכחות "מדעיות", שהשפה עבור ילדים היא כמו השפה עבור מקובל/מסטיקן/חובבי פנטזיה על מכשפים-ות, שבעזרת "לחש" יכולים לזמן כוחות על[אלוהים] או לשנות חוקי טבע. העולם הנפשי של הילד הוא עולם מיתולוגי, עולם של סמלים ולא של סימנים מתמטיים חסרי ממשות במציאות.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=132919125459929&id=102129548538887&set=a.113920387359803
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה