‏הצגת רשומות עם תוויות סרט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סרט. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 16 בנובמבר 2024

433- אמיליה פרז - כתב וביים ז'אק אודיאר, צרפת 2024

 

אז הלכנו לראות את "אמיליה פרז", https://katzr.net/eb12bf מוצ"ש, הצגה ראשונה.

אולם מלא. לקראת הרבע האחרון ארבעה בני אדם חמקו החוצה בשקט, והיתה להם סיבה טובה, לדעתי.

מודיע שעמדתי היא בגדר דל"פ, בטח לאור סדרת הביקורות המעריצות של הסרט.

אעתיק לכאן את הכותרות שעולות בגוגל בחיפוש שם הסרט:

"אמיליה פרז" הוא קרוסלה מסחררת ומטריפת חושים[מאקו]

"אמיליה פרז": חגיגה מוזיקלית מבולגנת וסוחפת - ביקורת סרטים[הארץ]

"אמיליה פרז" הוא סרט מקורי ששווה צפייה [YNET]

זאת מלודרמת פשע. זה מיוזיקל. זאת יצירה קולנועית מקורית ופרועה [טייםאאוט]

"אמיליה פרז": סרט גדול מהחיים שחובה לראות על מסך גדול [וואלה תרבות]

מנתח ישראלי מומחה לשינוי מין: הסרט הלוהט שאתם חייבים לראות[ מקור ראשון]

"אמיליה פרז": מצדיק לחלוטין את כל השבחים שנשפכו עליו - [אייס]

אז לדעתי, ולדעת שותפיי לצפייה הוא לא ממש עומד בשבחים הבומבסטיים, שנשפכו עליו, אלא אם איבוד דרך ומעברים מסיפור בלתי אפשרי [ברון פשע, ברון סמים משתוקק להפוך לאשה] לטלנובלה דרום אמריקאית, סרטון הסברה כנגד השחיתות של קרטלי הסמים והצבת בה הם אוחזים את מקסיקו, הומאז' לסרטים המוזיקליים של שנות ה- 30 או לסרטים מוזיקליים אחרים, וסוף "טרגי" צפוי מראש לגמרי, ואפילוג "גדול מהחיים", מבטיחים "גדולה" קולנועית.

ביני וביני אני רואה בסרט ביצוע גרוע של תפיסת העריכה הפוסטמודרניסטית [הריזום], נסיון כושל ליצור "שפה קולנועית אחרת", והעמדת הטרנסג'נדריזם כרעיון, כאידיאה ואולי כ"תפיסת העתיד" ככשלון מוחץ, כי סוגיית האבהות של אב שהפך לאשה כלל לא עולה באמת בסרט, אלא רק דרך היבטים אלימים מאוד. הילדים הם רק סטטיסטים ותו לא.

חייבים לומר שיש צבעוניות בלתי רגילה בסרט, דמויות נפלאות, שחקנים משכמם ומעלה, סצינות נפלאות, חלקן קשות במיוחד [סצינת מציאת שלדי האנשים שנרצחו ע"י קרטל סמים], אבל, אללי! לשם מה התאספנו כולנו? להפוך סרטון טיקטוק לסרט בן שעתיים?

בשלב מסוים לא הפסקנו לצחוק אחרי שמתברר שסיום א' אינו הסיום, כי יש סיום חדש, ואחריו עוד סיום, או 40 דקות אחרונות מצביעות על אובדן כיוון מלא.

יש בסרט משפט שעו"ד של ברון הסמים אומרת למנתח הכירורגי הישראלי:

אתה משנה את האדם - אתה משנה את נפש האדם - נפש האדם משנה את החברה - החברה משנה את האדם.

זה נאמר ע"מ לשכנע אותו לבצע ניתוח שינוי מין בברון הסמים, שמצליח אגב מאוד.

לא יצאנו בסיום השני של הסרט כי ממש רצינו לדעת איך הפלונתר העלילתי ייפתר, וכמו בהרבה ספרי מתח - הורגים/רוצחים את הבעייתיים ע"מ להחזיר הסדר על כנו, איכשהו.

אישית - לא ממליץ.

ליד כל המשבחים מי אני?



יום שבת, 25 במאי 2024

376 - שתי המלצות

 בת זוגי ואני מתחילים לפתח אטאט את נוהגי הפנסיה המשותפת שלנו.

סופ"ש מוקדש לתיאטרון ולקולנוע, קריאת עיתונים, תשבצים, ירון אנוש ביום שישי, שמעון פרנס בשבת.

כיוון שכך, אני שמח לשתף בביקורת/בסקירה/בחוו"ד על יצירות האומונות האלו, וכך גם אתייחס אליהן, לא כבידור אלא אומנות.

חשוב מאוד לדעת, שאני מאוד פסקני, החלטי, ולשוני איננה בדיוק "ידידותית " ולפעמים לקורא [לפי תגובות שאני מקבל או קיבלתי] יש תחושה כמו "מי אתה שתקבע, שתחליט... וכ"ו"

אז נתחיל בהצגת תיאטרון, הקאמרי, אתמול

להעיר אריות, הקאמרי, 80 דק'- עוברות יחסית מהר.
זו הצגה שנשענית על ארבעה שחקנים: עוז זהבי, רות אסרסאי, מיכל עוזיאל ומוראד חסן. יש שחקני רקע שממלאים תפקידי משנה קטנים וכולם קשורים לעדה האתיופית [אחים בבתי חולים, סניטרים] ולאריתראים, פצועים, מתים מרעב.
הבעיה מוסרית הממשית במרכז הדרמה, היא המניעה את כל העלילה, שלצערינו לא נפתרת. נהפוך הוא. הממסד הישראלי הבורגני, יפה הנפש, צבוע מתגלה במלוא כיעורו הנהנתני והמעמדי. עד להכעיס.
ההצגה עצמה תלויה בשחקנים. אמנם יש עלילה ברורה, הגיונית, אריסטוטלית כמו שצריך: אקספוזיציה, הפעולה הרקאשונה המניעה את הדמויות דרך הגיבור, שיא וסיום, ללא קתרזיס.
עוז זהבי אינו "שחקן אופי" או שחקן בעל עומקים דרמטיים מרשימים. כוכבותו נעוצה ביופיו, בסרט של איתן פוקס, סדרות טלוויזיה פופולריות. שחקן תיאטרון חייב את כולו לתת על הבמה, ליצור בקהל "אמון" בדמות, לשקף מורכבויות של הדמות, לצערי המשחק טכני - מבוסס על תנועתיות מאפיינת, הקול שטוח ולא מגלה שינויים רבים בדמות, הפנים, מרחוק נראים "אותו הדבר" בכל מצב. גם כשהוא צועק, נלחם על "חירותו" נאבק בעצמו - הכל חיצוני כלכך, שממש בא לבכות. תפקיד כלכך מלא, תפקיד רב רובדי, עם מורכבות אופי, ללא  התיחסות לגופני, לסקסי .. בזבז אותו לגמרי.
 רות אסרסאי עושה תפקיד מעולה. השותף שלה כלכך שטוח, שהוא לא מצליח לגרום לה להתעלות נפש. כך שנשארנו עם הצגה שטחית, חסרת עומק.
אז ממליץ?
מבחינה רעיונית יש מקום לצפות בהצגה שמנקבת חורים באותה "נאורות ישראלית המאוהבת בעצמה" מהצד השני, 80 דקות כדי לראות שחקן ראשי שלא מצליח להפוך תפקיד כזה ל"גדול מהחיים".
אם לא חייבים, אז לא.

ונמשיך בסרט היום - השני - הקדירה, סינימה סיטי


סרט צרפתי בבימוי של ויטאטנמי צרפתי שעיקרו  "אהבה" ואוכל עילי. די דומה לסרטים שאנחנו צופים בהם לאחרונה, האיטיות, ויתור על עלילה לטובת עיסוק בדמויות, מערכות יחסים ונכון - נוף, הרבה נוף.
משהסתיים הסרט וישבנו במזללה מקסיקנית די זולה, הפער בין הבישול העילי בסרט לבין מנות רחוב ללא שאר רוח עורר בנו צורך לומר: אבל די טעים כאן, במזללה.
הסרט מתמקד באהבתם של אז'ני ודידון, גסטרונום צרפתי משלהי המאה ה- 19 והטבחית הקבועה שלו, אז'ני. מתברר שיש בה יכולת בלתי רגילה לקרוא את "החזון" הגסטרונומי שלו ולבצע אותו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, ולכן הוא זוכה לכינוי "נפוליאון של הגסטרונומיה".
הסרט נטול אקספוזציה, אנחנו פוגשים את הזוג 20 שנים לאחר שהתחילו לעבוד יחד. הם מחפשים שוליה צעירה עם כישרון טבעי, שצריך לטפח. אז'ני בסוף נכנעת לחיזוריו של דידון והם מתארסים. ואז'ני מתה.
כאן מתחיל סיום שמכניס את כל תוכניות הריאליטי של בסיטואציית השיא: השיפוט לכיס הקטן, כנאמר - האומנות היא באמת הדברים כמו שצריכים להיות. לא ארחיב, כי ממש צריך לראות את הנשים המגיעות ונשפטות ע"י נערה בת 13, למשל.
אין מוסר השכל, אין שיא, אין סגירת אף מעגל עלילתי שנפתח.
יש לדעתי ולדעת בת זוגי שני סיומים לסרט.
הראשון הוא תנועת מצלמה של 360 מעלות במטבח, ואחריו אותה תנועה ואותו מבט רק שהמטבח מואר כולו. לנו זה הספיק.
הסיום השני, אותו לא אציין נראה לנו כמעין "מס שפתיים" לקיטש, כקיטש.




יום ראשון, 19 במאי 2024

373 - סיכום סופ"ש

 


נכון אינני מאלה שהולכים להפגנות, אבל גם לא מאלה שיושבים בבית וטובעים ביגונם.
החיים ממשיכים, אם ארצה ואם לא ארצה, השמש לא עצרה מהלכה והירח עדיין נע בשמיים.

אשר על כן הקדשנו את סופ"ש ל-
"חתונה מאוחרת" [ https://katzr.net/9ae1e2 ] עפ"י הסרט של דובר קוסאשווילי ובמוצ"ש, לסרט ארוך ואיטי בשם "אנטומיה של נפילה" [ https://www.cinema-city.co.il/movie/4943 ]
התיאטרון והקולנוע בשני המקרים עסוקים בדה-קונסטרוקציה של הז'אנר בו הם פועלים.
ב- חתונה מאוחרת, המלודרמה נרצחת ללא רחמים, מאבק בין שידוך לבין אהבה חופשית וב -אנטומיה של נפילה, ז'אנר הפשע / בית משפט מרוסק, גבר נמצא מת לאחר שנפל/הופל/הפיל עצמו מקומה שלישית.
לגבי "חתונה מאוחרת" מי שראה את הסרט "רצח" המלודרמה כבר נהיר לו, ויתכן שלא ישים לב לכך.
לגבי "אנטומיה של נפילה", ריסוק הז'אנר בא, לענ"ד [עניות דעתי] בשל העמדה הפוסטמודרניסטית ביחס ל"נרטיב" ומקום האמת בו. כפי שעו"ד של הגיבורה אומר: "האמת" אינה חשובה במשפט.."
אצל דוברשווילי "רצח המלודרמה" מהותי, כי הוא מסוג "רצח האב", במקרה שלנו מנהגים שורשיים של העדה הגרוזינית, חשיפתם לאור השמש ורציחתם. אני רוצה לציין שלושה שחקנים נהדרים: צביקה הדר, אסתי זקהיים, ואם הכלה המיועדת, שלמרות מאמציי לא הצלחתי למצוא שמה. 🙁
זוגתי אמרה: אנטומיה של נפילה הוא סרט על מערכות יחסים, על מבטים שונים באותה מציאות. בסרט יש שלושה מבטים: הגיבורה -סופרת שמתמחה בהפיכת חייה לספרות נמכרת, הבן, שכמו טרזיאס אינו רואה אבל מבין לעומק, והקטיגוריה שמיצגת את הנרטיב של הבעל המת. אני רואה בסרט "מלחמת נרטיבים" מובהקת המאפיינת את התרבות המערבית כיום ויחסיה אל עברה הקולוניאלי, יחסה למיעוטים, יחסה לזכויות אדם.
שניהם מומלצים.
חתונה מאוחרת, https://archive.habima.co.il/showPage/?itemId=1248


אנטומיה של נפילה, https://images.app.goo.gl/fscM2LPaxc4x7QMi9